 |
בתום יומיים של דיבורים זועמים על אופיו המבזה של הטקס להענקת פרס ספיר, שנערך ביום שני השבוע, הופצה היום עצומה שיוצאת נגד "סגנונו ורמתו הירודים של הטקס שלבש צביון אנטי ספרותי מובהק". המסמך הופץ בין כל הוצאות הספרים, המו"לים, העורכים, הסופרים וכלל אנשי הסצנה, והועבר לקרן מפעל הפיס, אשר מטעמה הוענק הפרס. עד כה חתמו על העצומה רוב השמות הגדולים, בין השאר, שמעון אדף, מנחם פרי, שרי גוטמן, נילי מירסקי, רוני סומק, עליזה ציגלר, טל ניצן קרן, עמית ושרון רוטברד ורות אלמוג. את
המיזם הגה חנן אלשטיין, עורך בהוצאת אחוזת בית, שפנה לגורמים שונים, ביניהם לעורכת עליזה ציגלר מהוצאת ידיעות אחרונות, ויחד איתה הריץ את העניין. לדבריו, "הטקס הזה עשה לחוכא ואיטלולא גם את האנשים שהיו שם וגם את הסופרים והציג תמונה מחרידה של הספרות לפני הקהל הרחב. אני לא מעלה על דעתי שהאנשים האחראים עליו היו מעזים לעשות דבר כזה לתיאטרון ולקולנוע. בסופו של דבר, התמונה שמתקבלת על הספרות היא תמונה מחרידה, כאילו מדובר במעין גלולה מרה שצריך לבלוע אותה ולכן עוטפים אותה בסוכריות".
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
הנה הנוסח המלא:
|
 |
|
 |
 |
 |
|
אנו, סופרים ועורכים בהוצאות הספרים השונות, מבקשים בזאת להביע את מחאתנו על אופיו של הטקס להענקת פרס ספיר לשנת 2004, שהתקיים באולפני הרצליה ב-14.6.04 ושודר בו ביום בערוץ 2.
כמי שפועלים במו"לות הישראלית ובספרות העברית, אנו מברכים על פרס ספיר שיזמה קרן מפעל הפיס ע"ש פנחס ספיר, ומברכים את הסופר דן צלקה לרגל זכייתו בפרס השנה. עם זאת, לאחר שרובנו נכחנו בטקס, ואחרים צפו בשידורו, אנו חשים חובה תרבותית ומקצועית לציין את התחושה הרעה שאחזה בנו לנוכח סגנונו ורמתו של הטקס. הטקס לבש צביון אנטי-ספרותי מובהק, רבים מן הטקסטים שנכתבו למענו והושמעו בו היו שוביניסטיים וגזעניים, וברבים מאיתנו נותרה תחושה של עלבון צורב. הניסיון לקרב את הספרות העברית לקהל הרחב אינו יכול ואינו צריך להסתייע בטקסטים טלוויזיוניים נחותים ובמסרים הפוגעים ברוח האנושית שאותה אמור הטקס לרומם. זירת הספרות העברית גדושה באנשים מרתקים, בטקסטים חכמים ובסיפורים נהדרים היכולים לשבות את לבותיהם של הצופים ולפתוח לפניהם צוהר לעולם שבדרך כלל נוצר ומתגבש בצנעה ובחדרי חדרים. פרס ספיר, המרים תרומה חשובה לעידוד היצירה הספרותית בעברית ולטיפוחה, ראוי לטקס אחר, יוקרתי, שיישא אופי ספרותי מכובד, ולאו דווקא הומוריסטי בכל מחיר. הטקס שהתקיים בשנה שעברה היה מוקפד, מעורר כבוד לסופרים ולספרות, רמת הטקסטים היתה נאותה, העברית היתה עברית, רחמנא ליצלן, והסרטונים על המועמדים נעשו בידי אנשי מקצוע. אפילו המנחים, כך נדמה, השכילו להגות נכון את המילים שהושמו בפיהם. חבל שמפעל יפה וחשוב כל כך נראה מביש, מבייש ומחפיר כל כך.
בכבוד רב
|  |  |  |  | |
|