 |
 |
|
|
|
|
| "פרנהייט 9/11" לא מתיימר להיות סרט פוליטי מנומק, מייקל מור פשוט רוצה לסלק את ג'ורג' בוש מהבית הלבן. האירופאים, כמובן, מעריצים אותו על זה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
שירות ניוזוויק, מיוחד למעריב
2/7/2004 17:03 |
|
|
|
|
|
|
|
סרטו מעורר המחלוקת של מייקל מור, "פרנהייט 9/11", הוקרן בבתי הקולנוע לראשונה רק בשבוע שעבר. אבל רוב האמריקנים כבר גיבשו דעה לגביו עוד לפני שהמסך עלה. חלק מהתגובות המקדימות היו צפויות: מדונה המליצה לצופיה לראות את הסרט, ארגון שמרני מנסה ללחוץ על בתי קולנוע לא להקרין את הסרט. היו גם מעט תגובות פחות אופייניות, אך בגדול מדובר ב"חשודים הרגילים" שמביעים את הדעות הרגילות. עבור הימין, "פרנהייט 9/11" הוא התקפה גסה על המפקד העליון של צבא ארצות-הברית בשעת מלחמה. עבור השמאל, "פרנהייט 9/11" הוא התקפה גסה על המפקד העליון של הצבא בשעת מלחמה - ובאמת הגיע הזמן, למרות שאף דמוקרט מהזרם המרכזי לא מוכן להתייצב ולומר זאת בגלוי.
עבור כל השאר. . . בעצם , יש בכלל מישהו אחר? "פרנהייט 9/11" הוא אמנם סרט דוקומנטרי, אבל מופץ כסרט פעולה שובר קופות: הוא מוקרן במקביל ב-868 בתי קולנוע, ובמקרה שמישהו יחמיץ את ההקרנות בבתי הקולנוע, הדי-וי-די צפוי לצאות לחנויות מספיק זמן לפני הבחירות בנובמבר. תוצאות סוף השבוע בהחלט תואמות את היחס: לראשונה כבש סרט תיעודי את הבכורה ברשימת שוברי הקופות, כאשר במשך שלושה ימים גרף הסרט 21.8 מיליון דולר.
מחלקת מירמקס של דיסני, בראשות האחים בוב והארווי ויינשטיין, מימנה את הסרט, אך מנכ"ל דיסני, מייקל אייזנר, סירב להפיצו, כשהוא מצטט את המסורת של דיסני כחברה "בלתי מפלגתית". מחנהו של מור מציע הסבר משלו הטמון בצורך של תאגיד דיסני, שפועל בפלורידה, לעשות עסקים במדינה שבה משמש אחיו של הנשיא כמושל.
הנרטיב של "פרנהייט 9/11" הולך ככה: ממשל בוש עלה לשלטון באמצעות הונאה בבחירות בפלורידה, ואחר כך ניצל את התקפות ה-11 בספטמבר כדי לעורר פחד, להעשיר את חבריו של בוש - ולבסוף לצאת למלחמה מיותרת נגד עיראק, על בסיס ההנחה המפוקפקת שסדאם מצוי באותה ליגה עם אל-קאעידה. ואם הנרטיב הזה נשמע לכם מוכר, זה משום שבאופן בסיסי, זה בדיוק מה שתטען המפלגה הדמוקרטית במערכת הבחירות בסתיו (למרות שצפוי שהיא תצנן מעט את כעסה בעניין פלורידה כדי לא להיראות כמי שלא יודעת להפסיד בכבוד). מכיוון שקצת פחות ממחצית האמריקנים נותנים ציון חיובי לתפקודו של בוש - וכנראה לא רק בגלל התעלמותו מפרוטוקול קיוטו לאיכות הסביבה - קריאה זו של האירועים לא נחשבת לעמדה שולית קיצונית. וזו הבעיה האמיתית עם "פרנהייט 9/11": זה לא המסר, זו השיטה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מייקל מור בפסטיבל קאן. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
המלך הוא עירום
|
|
|
 |
|
|
|
הסרט לא מנסה אפילו להתחזות לשיח פוליטי מנומק או לעבודה עיתונאית חסרת פניות. זאת למרות שלמייקל מור יש צילומים מזעזעים מהמלחמה בעיראק שהטלוויזיה האמריקנית מסרבת להקרין ושהוא השיג צילומים של חיילים אמריקנים מתעללים באסירים בכלא אבו-גרייב, הרבה לפני שהצילומים האלו זעזעו את העולם. מור מתפלמס, ומגייס הכל, מהמזעזע ועד המגוחך, כדי לשרת את המסר שלו. אף אחד לא יכול לשכוח את הקטע בסרט שבו נראה סגן שר ההגנה פול וולפוויץ שם את המסרק בפיו כדי להחליק את השיער, או את מבטו הבוהה של הנשיא בוש, כפי שצולם על ידי מורה, ממשיך לקרוא את "התיש שלי" לתלמידים בפלורידה, אחרי שדיווחו לו על התקפות המטוסים על מגדלי התאומים.
עבור חלק מהצופים, לראות את בוש בוהה בכיתה בלי שמץ של מושג מה עושים עכשיו, זה מספיק משכנע. הם לא צריכים שמור יפרשן להם ויאמר: "האם הוא חשב,'אני מסתובב בחברה הלא נכונה. מי מהם תקע אותי'". עבור אחרים, מנה של גסות תקל על בליעת התרופה. אך בגדול, ברירת המחדל של מור היא "אוברקיל", הגזמה . הוא אפילו מציין שערב מתקפת הטרור ישן בוש על "מצעים צרפתיים משובחים". כאילו שאם היה ישן על סדינים אחרים המתקפה היתה נמנעת. אין זה הוגן להתייחס להיגיינה האישית של וולפוויץ או לטעם של בוש במצעים, רק כדי להזריק קצת עסיסיות לשאלה רצינית, האם הם מובילים את אמריקה בדרך שגויה. האם זה כיף? תלוי מה דעתך, או אם אתה חושש שיותר מדי צחוקים יחבלו במטרה הרצינית והחשובה. האם הסגנון הזה של מור יצליח לשכנע את האמריקנים שעדיין לא משוכנעים? שבו בנחת, צפו בסרט ותגלו. או תישארו בבית - ותחרימו אותו.
הסופר הצרפתי גילס דלאפון, הלוגם אספרסו ונוגס בקרואסון בבית קפה פריזאי, מקנא במייקל מור. דלאפון כתב בעצמו מספר ספרים על ארצות-הברית, בהם אחד שנקרא "אמריקה האלימה", על השיגעון שבתרבות האקדחים. הוא מבקר בקי ועיקש של מדיניות בוש במזרח התיכון, כולל המלחמה בעיראק. הוא נחשב לאחד העיתונאים הבכירים בצרפת. אבל זהו דווקא האמריקני המשוגע הזה מור - שאומר פחות או יותר מה שדלאפון אומר-ששולט ברשימת רבי המכר בצרפת וזכה בפרס הגדול בפסטיבל הסרטים בקאן. מה יש בו בטיפוס הזה? זה לא רק משום שיש לו הכישרון לבקר בחריפות את מולדתו בימים בהם רגשות קשים כלפי האמריקנים הם פופולריים. וזו לא רק הדרך שבה הוא מכסח את בוש ב"פרנהייט 9/11". מה שהאירופים מוצאים בו יותר מורכב, אומר דלאפון. "הבעיה עם הצרפתים היא שהם לא רוצים להיראות אנטי אמריקנים, אפילו שהם כן. אז הם אוהבים את מייקל מור, כי הם יכולים להגיד,'תראו, הוא אמריקני והוא נגד בוש!'", מחייך דלאפון ולוגם מהאספרסו. "ומכיוון שמור שמן ומכוער, הוא גם מתאים לסטריאוטיפ האמריקני שלהם".
דעות קדומות תמיד מאוד מרגיעות את אלו שמחזיקים בהן (תראו למשל איך האמריקנים מאמצים את הקלישאות הכי שדופות על הצרפתים הסנובים). מור מציע לאירופים מזנון אכול כפי יכולתך של הסטריאוטיפ האמריקני. באמריקה שלו יש את כל האלימות והחמדנות, חוסר הצדק החברתי והדתיות השטוחה, ומדיניות החוץ הלא יוצלחית לה מצפים האירופים מאומה של קאובואים שולפי אקדחים וקפיטליסטים חמדניים. אך למור, לעולם הגיבור של סרטיו, יש גם את האנרגיה, הישירות וחוסר יראת הכבוד שמאוד מוצאים חן בעיני האירופים. הם החליטו שמייקל מור הוא הילד שצועק המלך הוא עירום. "מור מייצג את הקול הכן - או לפחות הדמגוגי - שייתכן שלנו, הבריטים, חסר", אומר בוב בלקהרסט מהמרכז למדיניות חוץ בלונדון. כמו שניקולאס בורסייר כתב לאחרונה ב"לה מונד", " אירופה מעריצה אותו". ומור משיב אהבה: צרפת וגרמניה הן ידידות אמת של ארצות-הברית, הוא אומר, מכיוון שהן פעלו כדי שארצות-הברית לא תיכנס לעיראק.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
