 |
/images/archive/gallery/132/115.jpg מרלון ברנדון.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| חודש תמוז גבה עוד קורבן: אחד מהשחקנים המשפיעים בתולדות הוליווד, כוכב "חשמלית ושמה תשוקה", "חופי הכרך" ו"הסנדק", הלך לעולמו בגיל 80
|
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
2/7/2004 19:36 |
|
|
|
|
|
|
|
מרלון ברנדו, אחד מהשחקנים המשפיעים של דורו ומי שנחשב על ידי רבים ל"שחקן הטוב בכל הזמנים", מת אתמול בבית חולים בלוס אנג'לס. בן 80 היה במותו. סיבת המוות המדויקת עדיין אינה ידועה.
ברנדו נולד באומהה, נברסקה. אמו היתה שחקנית וחשפה אותו לעולם התיאטרון. בהיותו בן 6, עברה משפחתו לקליפורניה. אביו שלח אותו לבית ספר צבאי, אבל הוא גורש ממנו ובגיל 19 עבר לניו יורק שם נרשם ללימודי משחק אצל המורה המפורסמת סטלה אדלר שמיד הצהירה כי ברנדו "יהיה השחקן הצעיר הכי טוב באמריקה".
סרטו הראשון, מ-1950, היה "האיש" שעסק במשוחררי מלחמה. אחר כך התפרסם ברנדו, במשך שנות החמישים, בתור המורד הקולנועי האולטימטיבי והגדיר את דמות המאצ'ו האמריקאי בסרטים כמו "חשמלית ושמה תשוקה" (בתור סנטלי קוואלסקי) מ-51'
ו"חופי הכרך" מ-53'. לרבים, הוא ייזכר לנצח בתור האופנוען הכריזמטי ב“הפרא” (כולל מעיל העור האגדי והבלורית). בשנים שלאחר מכן היה ברנדו מועמד ארבע פעמים לאוסקר על השחקן הטוב ביותר על משחקו ב"חשמלית ושמה תשוקה", "ויוה זאפטה", יוליוס קיסר" ו"חופי הכרך", בו גם זכה.
ברנדו זכה באוסקר השני שלו ב-72' על תפקידו הזכור בתור דון קורליאונה, אב המאפיה ב"הסנדק" של פרנסיס פורד קופולה. את האוסקר הזה סירב ברנדו לקבל כמחאה על היחס של ארצות הברית למיעוט האינדיאני. אל הבמה עלתה אינדיאנית שקיבלה את הפרס במקומו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ברנדו
|
|
|
 |
|
ברנדו ב"הפרא"
|
|
|
 |
|
ברנדו ב-"Appaloosa"
|
|
|
 |
|
 |
|
שחקן גדול, איש מסוגר ואקסצנטרי
|
|
|
 |
|
|
|
חייו האישים היו סוערים ומלאי תהפוכות. הוא נישא לראשונה ב-55' לאנה קאשפי, אבל התגרש ממנה כשגילה שהיא ממוצא אירי ולא אינדיאנית, כפי שחשב. ב-60' נישא לשחקנית מקסיקנית בשם מוביטה, אבל התגרש ממנה כשהתאהב בשחקנית מטהיטי במהלך צילומי "המרד על הבאונטי". ברנדו התאהב גם בטהיטי ורכש בה אי.
בשנות השבעים כיכב ברנדו בסרטים "הטנגו האחרון בפריז" של ברטולוצי' (עליו זכה לעוד מועמדות לאוסקר) ו"אפוקליפסה עכשיו" (בתור קולונל קורץ המוטרף). על תפקידו הקצר בן עשר הדקות ב"סופרמן" מ-78' קיבל 14 מיליון דולר. בשנים שלאחר מכן הסתגר ברנדו בביתו, העלה את משקלו בצורה קיצונית ולמעשה נעדר כמעט מאור הזרקורים אליו חזר בהקשר לא מחמיא כאשר בנו כריסטיאן נדון ל-10 שנות מאסר לאחר שרצח את החבר של שאיין, אחותו למחצה. שאיין עצמה התאבדה ב-95'. הקריירה של ברנדו דעכה, הוא נהפך לאדם אקסצנטרי ונודע כשחקן שקשה לעבוד עימו. הופעתו הבולטת ביותר בסרטיו המאוחרים היתה ב"עונת יובש לבנה" שעליה קיבל מועמדות לאוסקר ב-89'.
בעוד שהמבקרים תמיד היללו את הופעותיו העוצמתיות ואת סגנונו הייחודי, צוטט ברנדו באומרו: "מה שתמיד רציתי מההתחלה הוא למצוא דרך להפוך את התפקידים שלי לקטנים כך שלא אצטרך לעבוד כל כך קשה".
בשנות התשעים חווה ברנדו עדנה יחסית כאשר כיכב בסרטים "צעדי הראשונים במאפיה" (עם מתיו ברודריק), "דון חואן דה מרקו" (עם ג'וני דפ) ו"אי המיסתורין של ד"ר מורו". לאחרונה היה מעורב בהפקת סרט ביוגרפי על חייו, אותו לא הספיק להשלים.
איליה קאזאן, שביים את ברנדו ב"חשמלית ושמה תשוקה", תיאר אותו במשפט הבא: "הוא מלא בעוינות עמוקה, געגועים ותחושות של אי אמון. אבל החזות שלו היא אצילית ועדינה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ברנדו ב"סופרמן"
|
|
|
 |
|
ברנדו בבגרותו
|
|
|
 |
|
ברנדו ב"אי המיסתורין של ד"ר מורו"
|
| |  | | ברנדו ודה נירו ב"פריצה" מ-2001 | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
