 |
/images/archive/gallery/131/627.jpg אבי פיטשון.
עיבוד מחשב: דיויד רפפורט  |
|
|
| "המדינה לא הביאה לעם אלא רע וזדון ואין היא יכולה להעניק לו שום דבר אחר" (באקונין) |
|
| לכבוד הוצאת אנתולוגיית "אנרכיזם", מגיש אבי פיטשון את המסע שלו בנבכי ההיסטוריה האנרכיסטית של ישראל |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
אבי פיטשון
5/7/2004 9:38 |
|
|
|
|
|
|
|
נאמר את זה ככה: לקח קצת זמן עד שהמלה "אנרכיזם" הפכה למשהו שנהגה על ידי שדרני חדשות, שרים וראשי ממשלה בישראל. בשנות התשעים שימשו אנרכיסטים ופאנקיסטים (ואני ביניהם) כקישוט ביזארי לטוק שואוז, לצד קוקסינלים, זונות, ושאר "אחרים" שתפקידם היחיד הוא להזכיר למרכז כמה הוא נורמלי. אבל גם במסגרות השמאל הרדיקלי נחשב קומץ המגדירים עצמם אנרכיסטים כסוג של הפרעה, סטייה, נטע זר. ויש בזה משהו, מכיוון שהמוטיבציה הראשונית של רוב האנרכיסטים תמיד היתה ניכור לסובב אותם בישראל על כל רבדיו: אישי, חברתי, תרבותי ופוליטי. הבידוד מהסביבה המיידית מאפשר פיתוח הזדהות עם ציבורים מדוכאים אחרים.
הניכור התרבותי מעורר חיפוש השראה מעבר לים. בשילוב עם התסכול והפחד שמעורר המצב הפוליטי, נולד רצון להשקפת עולם גורפת, טוטאלית, שמתקוממת נגד עצם קיומו של מנגנון המאפשר שימוש כה ברוטלי בכח, ולא משנה אם אותו מנגנון מתפקד על בסיס בחירות דמוקרטיות. השורה התחתונה זהה, כל ארבע שנים אנו מצביעים בעד המשפיטים הבאים שלנו. מאותה סיבה בדיוק נדחים גם רעיונות קומוניסטיים על הסף. אף אחד לא קונה את הצידוקים הפאתטיים
של התמהונים המגוננים על רעיון שהוליד את המשטר היחיד שתבע אף יותר קורבנות מהנאציזם. ברמה זו משמש האנרכיזם מטריה די מתבקשת לפעיל הפוליטי הפוסט-מודרני, זה שלא נאבק את מלחמת בני האור בבני החושך, אלא סתם נגד סדרי עדיפויות המוכתבים על ידי מאיון עליון. התנועה נגד הגלובליזציה, אדבאסטרס, נו לוגו, יכלו להיוולד רק על בסיס אנרכיסטי המאפשר גמישות רעיונית ותגובה מהירה.
הלעג הישראלי לאנרכיסטים עוטי תסרוקות בלתי מנומקות סייע להם באורח אבסורדי לעבוד ללא מפריע בשטח ולבסס השפעת-עומק על השיח הפוליטי והתרבותי בחוגים קשובים יותר, ואיפשר אבולוציה שהגיעה לשיאים כמו העוגה בפרצופו של ראובן ריבלין (משמעותי גם כטקטיקת פעולה ישירה וגם ברמת התגובה המילטנטית חסרת התקדים לסוגיית המונופוליזם התקשורתי בישראל), פעילות קו האש של "אנרכיסטים נגד הגדר", וגם, באורח עקיף, הפריחה היחסית של פעילות מוסיקלית עצמאית ומפעלי תרגום כגון אלה של רסלינג ובבל (שתרגמו, בהתאמה, גם את חכים ביי וגי דבור. רסלינג גם הוציאו את אנתולוגיית ההגות הקלאסית של האנרכיזם, שיציאתה היוותה תירוץ טוב לכתבה זו).
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אבי פיטשון, אנרכיסט צעיר, שנות השמונים
|
|
|
 |
|
 |
|
כהנא נכנס לכנסת, אני מגלה את האנרכיזם
|
|
|
 |
|
|
|
למרות שהאנרכיזם הקלאסי, כפי שעוצב במאה ה-19 כמזנב עצבני של המרקסיזם, קיבל קרדיט במערכת החינוך של הציונות הסוציאליסטית, באנתולוגיות מסוג "קיצור תולדות תנועת הפועלים", לא הותירה מסורת זו חותם משמעותי על השוליים הסהרוריים של השמאל בישראל לפני ששודרגה, עודכנה, וקושרה לתנועה מודרנית יותר הכוללת הרבה פחות אנשים עם זקנים: הפאנק. השומר הצעיר מקיים כל שנה את הסמינר הרעיוני "יו"ד מעוניינים" שמטרתו לזרות מלח של תודעה מעמדית מרקסיסטית על פצעי הנעורים של בתולים בני 16. הסתובבתי שם (אביב 1984) עם מנעול סיד וישס על צווארי וסוודר בית-ספר מחורר עם טלאים של אקספלויטד וקראס, השמעתי דיסצ'ארג' דרך רמקול קיבוצי מאסיבי שהעמדתי על הדשא של גבעת חביבה כנסיון למחוק את הטראומה של לראות 20 קיבוצניקים שרים יחד את "החומה" לאור נרות, ונאלמתי דום כשקיבוצניקית ממעלה הבשור שנראתה כמו סוג של דאריל האנה אימצה אותי ואת רעי המטאליסט כשותפים לחדר והלכה לישון בתחתונים, רעידת אדמה בתהליך התבגרותי המינית. כל מה שידעתי על אנרכיזם הסתכם במה שקראתי על עטיפות התקליטים של הלהקות שהזכרתי, ובספר באנגלית שמצאתי בחנות הספרים השינקינאית "המאה העשרים" של תמר ברגר.
קל, לפיכך, לדמיין את התלהבותי כשהמלה "אנרכיזם" נכתבה בגיר על הלוח באחד מהשיעורים האינטנסיביים בסמינר. במובן שבו רכבתי על מוסיקה רועשת ורעיונות קיצוניים כדי לברוח משיעמום פרברי ישראלי, לקח לי קצת זמן להחליט שהם אכן רלוונטיים למציאות הישראלית. בכתה י' עדיין יותר עניין אותי להתנגד לראשי הנפץ הגרעיניים המוצבים על אדמת בריטניה, מאשר לכיבוש. מה שהעמיק את ההכרה הרעיונית כמשהו שחורג מייבוא תרבותי מגניב היה השילוב של מלחמת לבנון והקצנת הימין. תחושת המצור האישית התפשטה למציאות הפוליטית עם חשיפת המחתרת היהודית וכניסת כהנא לכנסת. הפחדים האשכנזיים/שמאלניים מדיקטטורת הלכה קיבלו ביטוי בשירים של דורלקס סדלקס ובתהליך אישי של ריצה לאורך כל הסקאלה של השמאל. פחות או יותר ברגע שהגעתי לקצה הסקאלה המיוצגת בכנסת, נתקלתי בתומא שי"ק, שחילק את אחד מעלוניו הרשומים בכתב יד ומשוכפלים כמו חוזרי בתי הספר של האייטיז, בהפגנה מול הכנסת ביום השבעתו של כהנא. העלון שחילק טען כי דיכוי מיני יוצר פאשיזם וגזענות, וחתם בסיסמה "זרעוני וביציות העולם התאחדו". כמובן שצילצלתי אליו מיד למחרת.
תומא שי"ק היה מוכר היטב בחוגי השמאל הקיצוני עוד משנות השישים. אפשר לומר שהוא החוט ההיסטורי היחיד שיוצר המשכיות כלשהי של הרעיון האנרכיסטי בישראל. יש מקום למחקר אקדמי לבירור אפשרות השפעת רעיונות אנרכיסטיים על התנועה הקיבוצית ועל אקספרימנטים עלומים יותר של מגוון אוטופיסטים שמצאו את דרכם לכאן. אבל לפני תומא אפשר לציין רק את ביקורו של גוסטב לנדאואר בפלשתינה, ואת קבוצת האנרכיסטים האידישאים הפולנים, שפעלו בהנהגת הסופר וההוגה יוסף לודן, פרסמו בקביעות עלון בשם "פרובלעמן" (שהקדים את "פרובלמס" של הסקס פיסטולס בכמה עשורים), אבל מעולם לא השפיעו, שלא לאמר תקשרו, עם הפוליטיקה הישראלית.
|
|
|
|
|
|
|  | | המנשר "נוער שב"כ", ינואר 1988 | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
