 |
/images/archive/gallery/134/668.jpg ''על האש''.
צילום: ארכיון  |
|
|
| פסטיבל ירושלים: המלצות לסוף השבוע |
|
| אבי נשר בדוקומנטרי על רקדנית בטן יהודייה, אורוגוואי באווירה צ'כוביאנית ומלחמת האזרחים בבוסניה. וגם אזהרה מפני סרטה של סמירה מחמלבף |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
מאיר שניצר
15/7/2004 9:13 |
|
|
|
|
|
|
|
"אוריינטל" - סרט הסיום של הפסטיבל הינו הפתעה גדולה. זהו סרט התעודה הראשון שביים אבי נשר אי-פעם, ודווקא כאן הוא במלא יכולתו הקולנועית. שנון, מבריק, מתעתע ורב-תפניות. נשר עוקב אחר רקדנית בטן יהודייה, העומדת להעלות מופע משותף עם ארבעה מוזיקאים ערבים מהגליל. הסיפור הזה נשזר לתוך סדרה מעניינת של ראיונות עם אנשי צוות המו"מ הישראלי-פלסטיני, שכשלו בקמפ-דיוויד לפני ארבע שנים ובתוך כך זירזו למעשה את בואה של האינתיפאדה השנייה. התבוננות כמעט אוהבת בקרקס האנושי הססגוני, בקטנוניות המרובה ובתקלות הקטנות שהולידו את הסכסוכים הגדולים. סרט מצוין.
"וויסקי" - יהודי קשיש ממונטבידאו בירת אורוגוואי מנסה להסתיר מאחיו הצעיר ממנו, תושב ברזיל, את עובדת היותו רווק. על כן הוא מגיע להבנה עם אשה קשישה, מרירה ושתקנית לא פחות ממנו והצמד מעמיד פני זוג נשוי. סרט שהוא בבחינת המשך פילמאי כובש לסיפורים הקצרים שפרסמו את אנטון צ'כוב. בלי דרמות רמות, בלי בכי, רק הליכה בקטנות וצער עמוק הטמון עמוק עמוק בתוך הנפש.
"על האש" - מלחמת האזרחים הבוסנית מגיעה לסיומה הטוב והצדדים האויבים, שאך לפני יום שחטו זה את זה, נאלצים לצאת לדרך משותפת ופייסנית. הרבה אי-הבנות שמהולות בזכרונות כאובים משמשות בסיס רעוע לחידושו של האמון ההדדי בין הבוסנים המוסלמים לסרבים הנוצרים בעיירה קטנה, העומדת לארח את משכין השלום האולטימטיבי - הנשיא ביל קלינטון.
"המקצוען" - סאטירה פוליטית יעילה המעמתת מתנגד ותיק לשלטונו המקולל של נשיא סרביה מילושביץ עם עברו המתעתע. מפגש כמעט דמיוני בין איש השירותים החשאיים שנבחר לחסל את מתנגד השלטון הזה לבין מושא משימתו, שדווקא נהג לארח במיטתו את בתו הצעירה של המחסל בפוטנציה. זהו סרט הבכורה של דושאן קובאצ' ביץ', שבעבר עבד כתסריטאי בסרטי אמיר קוסטוריצה.
"בחמש אחר הצהריים" - לא המלצה, כי אם אזהרה מפני סרטה המיופייף של סמירה מחמלבף האיראנית, שממש כמו אביה - הבמאי מוחסן מחמלבף בסרטו "ליקוי חמה בקנדהאר" - מנצלת את אסונו של העם האפגני לשם עיצוב תמונות פייטניות מקוממות, המתייחסות לסבל האנושי כאל איור לסצינה רבת יופי. העלילה עוקבת אחר צעירה מאפגניסטן, המתעתדת להתמודד ביום מן הימים על הנשיאות בארצה ובינתיים משתדלת ללמוד משהו על החיים מחוץ לבועת הטאליבן. שם הסרט לקוח משירו של פדריקו גרסיה לורקה, ונועד בעיקר למטרות שיווק במערב.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
