 |
|
|
|
|
סבאל'ה גנובל'ה
|
|
|
|
|
גואה גיל, מהחלוצים הגדולים של הטראנס והמסיבות ההמוניות בהודו, כבר בן 60, אבל ממשיך לחיות בסרטים
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
יובל (ג'וב) הרגיל
23/7/2004 1:11
|
|
|
|
|
|
|
|
כמו אנשים רבים גם אני חשבתי לתומי במשך שנים ארוכות שגואה גיל הוא ישראלי. במעטה ראסטות מרשים ובחיוכו הילדותי, המנסה לפרוץ מבעד לשערות הזקן המאפיר שלו, היה אפשר לקטלגו בקלות כתואם רפי נלסון, כשאת הבירות מחליפים טריפים, ותפאורת הרי סיני מומרת בחול לבן ועצי קוקוס.
אבל גם אם נורא נרצה, גיל הוא לא ישראלי, אבל הוא דווקא כן אמריקאי יהודי יליד סן פרנסיסקו. בעצם הוא כבר לא אמריקאי אלא הודי, ואם נשאל אותו הוא יגיד לנו שהוא בכלל אזרח העולם, עליו הוא נמצא שישים שנה, מתוכן שלושים וחמש בגואה. "הרבה אנשים מתבלבלים וחושבים שאני ישראלי. בכל פסטיבל או מסיבה פונים אלי בעברית ואז אני צריך להתנצל בכל פעם מחדש שאני לא מדבר עברית. היה אפילו מגזין מוזיקה גרמני שתיאר אותי כדי.ג'יי הטראנס הישראלי המפורסם בעולם", הוא צוחק ומתוודה, "אין לי בעיה עם זה".
די.ג'י הטראנס המפורסם בעולם או לא, מה שבטוח הוא שגואה גיל הוא האב המייסד ומורה הדרך הבלתי מעורער של שבט הטראנס העולמי. שבט שהחל את דרכו בצניעות, לפני כשלושים שנה, בהתקהלויות ירח מלא הזויות מסביב למדורות בחופי גואה, והיום הוא חלק מתעשיית פסיכדליה ממוסחרת הכוללת פסטיבלים בני עשרות אלפי משתתפים, תשלומי עתק לדי.ג'ייז, ועשרות לייבלים המוציאים מאות דיסקים חדשים בשנה.
מי דמיין בשנות החמישים שגיל לוי, ילד יהודי מבית טוב יהפוך ברבות הימים לבודהיסט-יוגיסט ולגורו של טראנס. ואולי זה לא מקרי, מסביר גיל: "הלוויים היו המוזיקאים של אלוהים. הם הופקדו על הנגינה בכל הטקסים ובפולחנים היהודיים. באספקט הזה אני מאוד קשור לשורשי היהודיים. אני מופקד על הנגינה בפני אנשים כדי להעביר חוויה אלוהית. לא במובן היהודי, אלא במובן הרוחני הרחב".
כבן לוי אמיתי התחבר גיל כבר בנערותו למוזיקה. היו אלה ימי שנות השישים העליזות בסן פרנסיסקו, וכמו רבים בגילו גם הוא לקח חלק בסצינת הפסיכדליה הפורחת כנגן גיטרה בלהקות רוק, שצצו כפטריות הזיה אחרי הגשם, בסהר הפורה של הייט ואשבורי. כמו כולם, גם גיל חווה שבר עמוק עם התנפצות שנות השישים השמחות, אל הסלעים השחורים והמחודדים של פסטיבל אלטמונט. אבל בניגוד לרוב ילדי הפרחים שביאושם פנו לסוכנות הקדילאק הקרובה, ממנה יצאו עם סטיישן וואגון לחפש בית עם גינה בפרברים, החליט גיל לנסוע לחפש את עצמו בהודו. לאחר כמה שנות התבודדות ו,תרגול יוגה בהימליה עם מאסטרים רוחניים, הוא מצא את עצמו נסחף לחופי גן העדן של גואה בתחילת שנות השבעים, זמן קצר לאחר שהשתחררה מהכיבוש הפורטוגזי וסופחה להודו.
- מה היה כל כך מיוחד בגואה לפני שלושים שנה?
"לגואה של שנות השבעים הגיעו כל פליטי שנות השישים, כמוני. כמו היום, כך אז - המרכז היה באנג'ונה וואגטור (כפרים בחופי גואה, י.ג'.ה). וכמו היום, כך אז היו מסיבות ירח מלא שמחות והזויות, אלא שאז היו רוקדים לצלילי רוק פסיכדלי. בהתחלה הכל היה מבוסס על הופעות חיות. אנשים היו מגיעים עם כלי נגינה והיו עושים ג'אמים פרועים וארוכים מסביב למדורות א לתוך הלילה והבוקר. מאוחר יותר כשהתחילו להביא ציוד הגברה וכלי הנגינה חשמליים, המסיבות נעשו דומות להיום מבחינת מספר אנשים".
- כבר אז היו שם כל כך הרבה אנשים?
"לא מזמן יצא לי לראות תמונות מהתקופה ההיא אצל חבר. גם אני הופתעתי להיזכר בכמויות החוגגים שהיו כבר אז. מאות אנשים צבעוניים על החוף. כשאתה רואה את התמונות אתה לא יכול להבחין שזו מסיבה מלפני שלושים שנה. הרי כולם ממילא פריקים שלבושים בבגדים הודיים, ואתה לא יכול לשמוע דרך התמונה שהם רוקדים לצלילי הגרייטפול דד".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| גואה גיל בפעולה | /images/archive/gallery/142/753.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
"מסיבות גואה הישנות הטובות שבהן הדי.ג'יי והרוקדים הם ישות אחד"
|
|
|
|
|
- מתי ואיך התחילה בעצם להיווצר מוזיקת הטראנס, כפי שאתה רואה אותה?
"בסוף שנות השבעים כבר החלו לצוץ כל מיני קטעים מבוססי סינסייזרים ומכונות תופים, על ידי הרכבים כמו קרפטוורק, מה שנהוג לכנות 'הגל החדש'. בתחילת שנות השמונים זה כבר ממש תפס כיוון ואנשים הביאו לגואה את כל המוזיקה החדשה שנעשתה אז בז'אנר. המוזיקה הזאת היתה בדיוק מה שחיפשנו בגואה: היא שילבה מקצבים טרייבליים ורפיטטיביים שיוצרו בעזרת מכונות תופים, ושילבה בהם צלילים חלליים שיוצרו בעזרת סינתיסייזרים. בימים ההם היינו אוספים כל מוזיקה מבוססת מכונות תופים וסינתים ומנגנים אותה ברצף. כשהיינו רוקדים לצלילי המוזיקה הזאת גילינו שהקטעים עם השירה מפריעים וקוטעים את הקונספט והזרימה הטבעית. כך התחלנו לחתוך בצורה הכי פרימיטיווית את הקטעים האלה החוצה, בעזרת הקלטה מקלטת לקלטת, היינו מצמידים רק את הקטעים האינסטרומנטליים בשיר ויוצרים לופ. בסוף שנות השמונים אנשים לקחו את העסק יותר ברצינות, נסעו לאירופה ובנו טרקים שלמים והומוגניים באולפנים, עם הידיעה וההכרה בצרכים המוזיקליים של איש שרוקד שעות ארוכות במסיבה. את החומרים שהם יצרו הם הביאו בחזרה לגואה כדי לנסות אותם על שפני הניסיונות במסיבות. כך נוצר הטראנס הפסיכדלי הקרוי 'גואה טראנס'".
גואה גיל הוא כנראה האדם המשויך ביותר למושג "גואה טראנס", במיוחד לאור העובדה שגואה הפכה למעונו הרשמי. כיוון ששום בן אדם שפוי לא נשאר בדוד הקיטור המהביל של גואה בתקופת המונסון, מתאוורר גיל בחודשי הקיץ על ידי מסעי הופעות ברחבי העולם. לאחר ארבע שנים בהן לא דרכה כף רגלו היחפה על אדמת מעצמת הטראנס שסועת המלחמות שלנו, הגיע סוף כל סוף זקן השבט לביקור קצרצר בישראל, שבו הוא ניגן במסיבה אחת בודדת באזור הכרמל, מסיבה שהטיסה אותו עם בוקר להונגריה והשאירה את אנשי השבט העבריים מיותמים לחודשים ארוכים על קרקע מאובקת מחפירות.
במסיבות של גואה גיל הקונספט מאוד פשוט. אלוהים הוא הדי.ג'י ואלוהים הוא אחד. למי שלא בקי בתיאולוגיה רק נסביר שאצל גואה גיל המושג "ליין אפ" של מספר די.ג'יז לא קיים. גואה גיל הוא תכנית אומנותית של איש אחד. זה מה שהפך אותו לאגדת טראנס חיה, ששברה כל שיא אפשרי בתיקלוט. אין כמעט מדינה שגיל לא תיקלט בה, אין כמעט טרק טראנס שלא הושחל בידי אצבעותיו לחריץ נגן הדיסקים, ואין בכל העולם די.ג'יי שניגן יותר שעות ממנו. סט ממוצע של האגדה אורך כשתים עשרה שעות, וברזומה שלו כבר רשומות מסיבות לא מעטות בהן נחרכו סוליות ומוחות החוגגים בידי אצבעותיו משולחות הרסן במשך 24 ברציפות. וכדי שלא תחשבו שזו טעות הגהה ארשום זאת במילים: עשרים וארבע שעות ברציפות . תנסו סתם לעמוד את הזמן הזה. מבצע לא פשוט בכלל.
- אז מה יש לך נגד סטים קצרים?
"כנראה שהצרכים שלי הם אחרים. כל הסיפור הזה של הליין-אפ במסיבות קוטע לדעתי את הזרימה הטבעית. כשכל די.ג'יי בא עם הקטע שלו צריכים להתחיל בכל פעם את הסיפור מהתחלה, ואין לקהל את האפשרות לגלות את המחוזות שמעבר למוזיקה".
- הדרישה לסט ארוך לא משאירה לך מעט מאוד אופציות תקלוט?
"למזלי אנשים מגיעים למסיבות שלי בדיוק בגלל הקטע הזה. אני היחידי שנשאר כדי לשמר את הווייב האמיתי של מסיבות גואה הישנות הטובות. מסיבות שבהן הדי.ג'יי והרוקדים הם ישות אחד שנמצאת כל כולה ברגע המוזיקלי. בגלל השם שלי, מארגני פסטיבלים מזמינים אותי לסטים כחלק מליין אפ ואני מסרב שוב ושוב. אני לא צריך את זה, למרות שמדובר בהצעות כספיות מפתות. אני לא אוהב את הפסטיבלים האלה ואני לא פה בשביל הכסף. אני מעדיף מסיבות אינטימיות של מאות אנשים מאשר פסטיבלי ענק של אלפי אנשים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| גואה בסן פרנסיסקו | /images/archive/gallery/142/751.jpg |
|
|
|
|
|
|
"טראנס בכל מקום הוא עדיין מוזיקת אנדרגראונד"
|
|
|
|
|
- אז איך אתה מצליח לחיות מתיקלוט?
"אני חי חיים מאוד פשוטים. לי ולזוגתי איריין יש בית קטן באנג'ונה ואופנוע אנפילד ישן. אני חי בהודו משנות העשרים שלי וחייתי חיים של סאדהו (נווד הודי חסר כל, י.ג'.ה) מהרבה בחינות אני עדיין סאדהו. מוזיקאי וסאדהו. כך המוזיקה שימשה, ועודנה משמשת, ככלי תחבורה המאפשר לי לנוע הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינה רוחנית ממקום למקום. בדרך כלל בתחילת הקיץ אני נמצא בארה"ב ומנגן במסיבות באורגון ובקליפורניה ובהמשך הקיץ אני מגיע לאירופה, שבה ברלין משמשת כבסיס שלי, וממשיך משם לביתי בגואה בו אני מעביר את חודשי החורף".
- מה באמת מצב סצינת הטראנס בארה"ב?
"אני חייב לומר שמסיבות תחילת הקיץ הקבועות שחברי ואני עושים בכל שנה מחוץ לסן פרנסיסקו הן מסיבות הטראנס הטובות ביותר שאני מכיר. הקהל במסיבות האלה מורכב ברובו מהיפים קליפורניים בני הדור שלי, מה שגורם לך להרגיש שחזרתי שלושים ומשהו שנה אחורה לקיץ האהבה של 69'".
- באופן כללי מסיבות טראנס הן לא דבר גדול בארה"ב.
"סוג מוזיקת הטכנו שממנה צמח הטראנס הגיע מאירופה, כך שלאירופאים זה בא באופן יותר טבעי. ב-88' כשבאתי מגואה לסן פרנסיסקו וניגנתי להם את המוזיקה הפסיכדלית החדשה שנוצרה אז בגרמניה ובלונדון - אנשים לא ידעו מאיפה נפלתי עליהם. בזמן שבשנות השמונים האירופאים כבר רקדו למוזיקת 'האוס' ו'רייב' האמריקאים רקדו במסיבות לצלילי מה שהם כינו 'ביט', שהיה בעצם ערבוב של ראפ, היפ-הופ ורוק אלטרנטיבי. המוזיקה האירופאית חסרת הווקאלס נשמעה לאמריקאים מוזיקה רובוטית שנעשתה בחלל החיצון. אל תשכח שטראנס פסיכדלי התחיל להיות עניין באירופה רק מאמצע שנות התשעים, בזכות טרוולרים שהפיצו את הבשורה, ובכל מקרה איך שלא נסובב את זה, טראנס בכל מקום הוא עדיין מוזיקת אנדרגראונד".
- אנדרגראונד שהולך וגדל. מה אתה חושב על המסחור של הטראנס?
"כבר בימי ראשית הטראנס אנשים הבינו את הפוטנציאל העסקי שכרוך בסיפור הזה. הם לקחו את המוזיקה מהמסיבות, שמו אותה בקופסה יפה והביאו אותה למערב. כמו עם הפסטיבלים הגדולים והממוסחרים, זו לא בדיוק הצורה בה אני מבין את הטראנס. תשמע, בגרמניה ראיתי לא מזמן דבר שנקרא 'טראנס-קארד'. זה כרטיס מגנטי שמקנה לך הנחה בכניסה למסיבות טראנס ובקניית דיסקים. תעשו לי טובה – טראנס וכרטיס מגנטי לא הולכים יחד".
- אבל גם אתה מוכר דיסקים.
"אני מוכר את המוזיקה שלי ואת המיקסים שלי בשביל הפאן והאהבה, לא בשביל הכסף. למזלי אני לא צריך להסתמך על מוזיקה כדי להשיג כסף. יש לי מקורות אחרים".
- הטראנס קיים כבר חמש עשרה שנה. לפעמים יש תחושה שהוא מיצה את עצמו והוא לא מתפתח לשום מקום. ואם הוא כבר מתפתח, זה לכיוון המהיר והקשה.
"אני לא חושב ככה. מוזיקה היא דבר דינמי שמשתנה כל הזמן, וגם הטראנס משתנה. כל הזמן אני שומע דברים חדשים ומעניינים. בכל הסטים שלי אני מנגן אך ורק חומרים חדשים".
- לפעמים זה נחמד לחזור לטרק ישן שאוהבים. זה מעלה זכרונות נחמדים.
"זו סנטימנטליות, זה לא טראנס. בעיני כל חוויית הטראנס מהותה להתעלם מהסנטימנטליות ומהזיכרונות ולחיות את ההווה. רק כך אפשר לחוות חוויה טרנסצנדנטלית במלוא עוצמתה, ללא הפרעות בדמות סנטימנטליות, זיכרונות ומחשבות".
- אתה רוצה להגיד לי שאתה לא מתגעגע לימי גואה הישנים, כשהכל עוד היה ראשוני וטהור?
"אני לא מתגעגע לשום תקופה. אני חי כאן ועכשיו. לכל תקופה יש את הטוב שלה להציע".
- ולהתבודדויות בצפון הודו אתה לא מתגעגע?
"אני מרגיש צורך לרחוץ לפחות פעם בשנה במימי הגנגס ואת זה אני עושה. הגנגס חשוב לי. והרי ההימליה חשובים לי, לכן אני מקפיד לבקר גם בהם לעיתים קרובות ולעשות שם מדיטציות, למרות שרוב המאסטרים שהיו לי באזור כבר הלכו לעולמם. הצפון הוא חלק גדול מחיי, אבל שם אני לא גואה גיל. שם אני יוגי וסאדהו".
- ואין ניגוד בין שני סוגי אורח החיים הללו?
"נהפוך הוא. אני רואה את עצמי כחוליה המקשרת בין מסורת היוגים העתיקה לבין תרבות הטראנס המודרנית. לפני כל מסיבה אני נושא מנטרות לאחדות הקוסמוס. אני באמת רוצה שהחבר'ה הצעירים האלה ירגישו שהם חלק ממסורת עתיקה שמטרתה היא שאיפה לאחד, ומוזיקה היא טכניקה חשובה במימוש השאיפה הזו. דרך מדיטציית הטראנס אנשים יכולים להגיע למודעות עצמית גדולה יותר. דרך המודעות הזו תגיע ההבנה והחמלה. זו חובתי בעולם. זו משימתי. זו הקארמה שלי". | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
