 |
|
|
|
|
מחמד |
|
|
|
|
פיראס חורי עוד יצטער על היום שבו פגש את רינת ברקוביץ', שבראיון חגיגי לכבוד העונה השניה של "פרויקט Y" הגיעה כדי לנקום בו על הפעם שבה קרא לה שרמוטה |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
רינת ברקוביץ'
30/7/2004 11:05
|
|
|
|
|
|
|
|
למי שעוד זוכר, המטרה המוצהרת של "פרוייקט Y" הראשון, היתה להנפיק לנו את הסלב של המדינה, או לפחות להוסיף איזשהו סלב בולט לערמה. זה לא ממש הוכיח את עצמו. במקום סלב, קיבלנו את פיראס, שהצליח לשמור על אנונימיות כמעט מוחלטת למרות שהוא מנחה בטלוויזיה. אלמלא הסכסוך ההסטורי בינינו (שפרץ בגללו!), כלל לא הייתי טורחת לראיין אותו. אני נדרשת להסביר: מדובר בפעם ההיא, לפני מספר שבועות, שבה הוזמנתי להתארח בתוכנית "הבלוג", אותה קיבל פיראס כפרס על זכייתו ב"פרויקט Y" ושם, בשידור חי, בזמן שאני מנסה לדבר על הנושאים שלשמם בכלל הגעתי לתוכנית הוא הפר את ההסכם הבלתי כתוב בינינו, וכינה אותי בכינוי שאזכיר מאוחר יותר, כזה המרמז על המנהגים המיניים שלי. היתה זו הופעה מאד מביכה עבורי (מאד), ואם לא די בכך - זו היתה הפעם הראשונה שהיתי בטלוויזיה, כך שאין צורך להרחיב בנוגע למשקעים המרירים שהותירה בי החוויה המשפילה.
אלא שלכל "פרוייקט Y" יש ריבאונד, ואני – לא סולחת ולא שוכחת. זמן רב חיכיתי להזדמנות המתאימה להחזיר למנוול כגמולו, והנה נקרתה בדרכי: בעוד רגע יתחיל מחול הסלבז של פרוייקט הוילה השני, וזה בדיוק הזמן לריאיון הנקמה הגדול. בז'רגון מקצועי יותר, זה אומר שהגיע הזמן לאמוד את תרומתו האניגמטית של פיראס למסך: האם מדובר ביצור אנושי שטרם הפנים את מה שמתחייב ממעמדו כסלב? או שמא במקצוען משופשף שמחליף אידיאולוגיות בקצב הרייטינג? פיראס אולי חכם על מקופחי "הבלוג" שלו, אבל כאן – הוא המקופח שלי. ככה זה, לאחד נותנים בלוג ב-YTV, ולאחרת – את המילה האחרונה ב-NRG. תחזיקו אותי.
- הי, אני רינת ברקוביץ', זוכר?
"כן".
- הגיע הזמן לנקמה. אבל לפני זה, העורך הכריח אותי לשאול אותך איך עברה עליך השנה האחרונה?
שתיקה.
- אתה יודע, הסתלבזת בין לילה בוילה, היום אתה מנחה בטלוויזיה. מה זה עשה לך.
שתיקה.
- ?
"אני יותר מהאנשים שלא חושבים על איך עובר ומה עובר ומה השתנה. אבל היה קצת לחץ, מין חוסר הבנה למה שקורה סביבך. לפעמים לא ידעתי איך לקבל דברים, אם זה ביקורות, תגובות של אנשים, גם לשלילה וגם לחיוב. ביני לבין עצמי הרגשתי שאני לא מי יודע מה מבין בתחום הזה".
- שאלת עורך מספר 2: היית עושה את זה עוד פעם?
"מה רע בזה? אין בזה שום דבר רע. להיפך, קרו לי דברים טובים וצריך לקחת דברים בפרופורציות. סך הכל אני די מרוצה מ'הבלוג'".
- בתור סלב, אתה די רגוע.
"יכול להיות. תראי, את לא יכולה לקבוע עלי ככה מעכשיו לעכשיו. אני לא בנאדם רגוע כל כך ביני לבין עצמי. אני לא בנאדם שָלֵו שיושב בשקט. ביחס לאנשים אני מאד רגוע ומאד מנסה להבין ולקלוט, גם אם אני יושב בצד. אני גם שקט, גם עצבני, אני לא חייב ללכת על כיוון מסוים ולהגיד שאני טיפוס כמו נינט או כמו קמילה. עכשיו בעונה השני של 'פרויקט Y' זה חשוב שכולם ידעו שם בוילה, שלוקח זמן להבין מי עומד מולך, ולא לנסות להיחפז ולהרשים ולהראות מי אתה. קודם כל תדע מי מולך, אחר כך תנסה להראות מי אתה".
- עושה רושם שהשיא של הקריירה שלך היה בוילה.
"תלוי כמה חשיבות את מייחסת לוילה. זה חלום, זאת לגמרי אשליה. מה זאת אומרת השיא של הקריירה שלך? תגדירי את הקריטריונים".
- למשל: כמה פעמים הופעת השנה במדורי הרכילות?
"הכי פחות מכולם. וככל שאני אופיע פחות, יהיה יותר טוב".
- לזה בדיוק התכוונתי. השתמשת בקיצור דרך, ועכשיו אתה לא מספק את הסחורה.
"מה זאת אומרת?".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| פיראס | /images/archive/gallery/145/641.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
"קשה לי להגדיר את פיראס כבנאדם א', ב', ג'"
|
|
|
|
|
- הבטיחו שייצא מהוילה סלב, ויצאת אנושי כזה. אין לך טייפ קאסטינג.
"אני חושב ש- 80 אחוז מעולם השואוביז הוא בזיון אחד מוחלט, ואני לא רוצה להשתייך לזה. זה מה שאני. אם זה לא מוצא חן בעיניי אנשים, אם הם רוצים לכבות את הטלוויזיה, בכיף. אין הבדל ביני לבין אנשים אחרים. אם בנאדם ניגש אלי ברחוב ושואל אותי על דברים שאני עושה, אני לא מדבר איתו".
- מה באמת אתה עושה כשאתה לא ב"הבלוג" ולא באוניברסיטה?
"בראש הטבלה אני אוהב לראות סרטים, ואם יש לי זמן אני מאד אוהב לשתות וללכת עם חברים. אני בנאדם עם קיבולת מאד גדולה לאלכוהול, ובכפר שלי לא דופקים חשבון, האלכוהול מאד בזול, ותמיד יש ויסקי. אני מאד אוהב ויסקי. הכפר שלנו – בראש הטבלה שלו זה שתיה. זה הכפר הערבי היחיד שיש בו שני פאבים".
- איזה סרט השפיע עליך?
"תלוי למה את קוראת השפיע".
- למה שאתה רוצה שיופיע ליד השם שלך.
"לא יודע להגיד בדיוק, אני אוהב סרטים עלילתיים".
- תגיד משהו, תן משהו לתקשורת המוצצת דם.
"קשה לי להגיב לריאיון שלך, אני משתתף בצערך שאני הבנאדם שיצא לך לראיין. קשה לי להגדיר את פיראס כבנאדם א', ב', ג'".
- אז מה המנדט שלך להיות בטלוויזיה?
" זאת הנאה עצמית, אני חושב שאני צריך להכנס כמה שיותר לעולם של המשחק. אני מאד אוהב מצלמות, ואוהב לדבר מול מצלמה. בגלל זה הפורמט של 'הבלוג' כל כך מתאים לי".
- אתה לומד משחק?
"אני מאוהב בדבר הזה, אבל אני לומד בימוי. בדיוק כרגע חשבתי על זה אם אני צריך ללמוד משחק או לא. בעיקר חשוב לי לעשות דברים מול המצלמה ולראות איך הדברים מתנהלים. המדיום הכי חזק היום זה הטלוויזיה והקולנוע. זה הכי משפיע, וזאת אחת הסיבות שאני רוצה להיות בתחום הזה. כדי להשפיע".
- איך אתה רוצה להשפיע? יש לך אג'נדה?
"אני לא מאמין בלעמוד ליד עיתונאית ולהגיד לה מה אני חושב, אלא פשוט ללכת על כיוון של עשיה, ולא בדיבור. כמשנתו של ישו. יש לי הרבה דברים להגיד, אבל אני לא אגיד אותם ישר, זה פשוט לא יילך".
- כוונאבי אל וונאבי: אולי אתה פשוט רוצה להיות מפורסם בלי שיש לך מה למכור?
"אני חושב שבהווי של מי שאני, וזה קצת חופף את האידיאולוגיה שלי, צריך לתפוש בנאדם כמו שהוא ולא על הרקע שלו. האג'נדה שלי זה שאני ממש לא מייחס חשיבות לרקע של הבנאדם".
- בבלוג שלך אתה דווקא משחק די הרבה על הקלף של הרקע שלך, שאתה ערבי.
"זה מה שהכי מיוחד בי, אז אני משחק על הקלף שהכי חזק אצלי. זה נותן לי כיוון, נותן לי לאן ללכת. האג'נדה שלי היא שכולם צריכם לקבל זכויות שוות, כמו במדינה דמוקרטית".
- גם המרואיינים שלך?
"מה זאת אומרת?".
- אתה כמו גיס חמישי. מרגע שהפכת לסלב אתה מדבר על קיפוח, ומקפח את האורחים שלך.
"קודם כל אם שמת לב, אני לא מדבר על זה ברצינות, אני עושה הכל בעקיפין כזה. אני לא בדיוק מנסה להגיד שאני מקופח, אני יותר רוצה לקחת את זה לכיוון של גועל, אני ציני. אבל לא כולם מבינים את זה. הרבה אנשים שאלו את עצמם למה אני הולך עם חולצה של 'מוות לערבים'. בורות יכולה להגיע לרמות ממש קשות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| מתמודדי "פרויקט Y" השני. צילום: רובי קסטרו | /images/archive/gallery/145/154.jpg |
|
|
|
|
|
|
זה זמן הנקמה
|
|
|
|
|
- קיפחת אותי בשידור חי. קראת לי שרמוטה למרות שלא כך סוכם איתי.
"זאת לא הבעיה שלך, זה התחקירנים שלא הביאו שרמוטה שחושבת ששרמוטות הן מקופחות. זה הכיוון. אני רציתי פה אנשים ביזארים, כנראה שהם הבינו לא נכון".
- נשמע כמו תסמונת ה-ש.ג.
"מה זה?".
- זה להפיל את האחריות על התחקירן, למרות שזאת התכנית שלך.
"אני אקח אחריות אם אני רוצה וגם אם אני לא רוצה. האחריות היא רק שלי. אבל כנראה שהיתה פה אי הבנה".
- אז אתה מתפטר?
"למה להתפטר?".
- כי לקחת אחריות, זה כמו ששלמה בן-עמי לקח אחריות והתפטר.
"את מדברת באופן אישי".
- ברור, זה ראיון נקמה.
"אם לראיין בנאדם, אז רק מישהו שממש מעניין. אם אין לי בו עניין ציבורי, אז אני לוקח לכיוון אחר. למשל כשהבאתי את איתמר בן-גביר מ'כהנא חי', היה ברור שהוא הולך לומר שצריך לסלק אותי. לא רציתי להיות כמו לונדון וקירשנבאום, אז הלכתי לכיוון אחר, מצחיק. לקחתי את זה צעד קדימה - איך השיטה עובדת, אם יהיו מוניות, אם נעבור בדיוטי פרי. אם הוא היה בנאדם שאני מעריך, הייתי יכול לשאול אותו כמה שאלות".
- את מי הכי עניין אותך לראיין?
"האנשים הכי מעניינים שראיינתי היו ילדים קטנים שעשינו להם קייטנה של ערבים ויהודים בתכנית. ילדים הם הכי רציונאלים, הם עוד לא יודעים מה זה ערבי ומה זה יהודי, זה מושלם".
- מעלת בקולו של הבוחר: לפני שקיבלת בלוג, התקוממת על השימוש החד מימדי שעושים לערבים בטלוויזיה, ועכשיו זה בדיוק מה שאתה עושה.
"עכשיו אני מקצין את זה. אני לוקח את זה למקום אחר. את צריכה להבין ש'פרויקט Y' שונה מ'הבלוג'. גם שם היתי ערבי. כל הזמן אני והאחרים רבנו על ערבים ויהודים. אבל ב'פרויקט Y', נניח, יכלו להפוך אותי גם לזיין של הוילה אם זה מה שהם היו רוצים. לכל אחד היתה את הדמות שלו. אם אתה חורג ממה שהם רוצים, קשה להם לקבל את זה. ככה שמתי לב".
- אתה אומר שחתכו את כל הקטעים האלה?
"כן, כנראה. זה לא אישי, יש להם 20 שעות מוקלטות והם צריכים לבחור, ונראה לי שילד בן 12 יותר מעונין לראות מה קרה עם קמילה אחרי שהיא עזבה את עומר, מאשר על מה שני ופיראס צחקו".
- יכול להיות שאתה פשוט שרמוטה שמחליפה אג'נדות לפי תעריף הרייטינג?
"אני לא עושה את זה בשביל רייטינג. אני לא חושב שיש בכלל רייטינג ל'יס'".
- אולי תתנצל בשידור חי? זה גם כן הולך היום.
"מה את רוצה שאני אגיד?".
- תגיד "שלום, אני פיראס, ואני מתנצל שפגעתי ברינת בשידור חי. הנ"ל עורכת הפנזין המכובד Archisex וכתבת תרבות ב-nrg ולא כפי שנאמר", ונסגור עניין.
"אני אחשוב על זה. אי אפשר לקבוע ככה דברים".
- אז אתה לוקח אחריות או מה?
"אחרי שאני אקרא את הכתבה אני אחליט. סבבה?".
- בטאבה. שאלת עורך מספר 3: מה אתה מאחל לדיירי וילה 2?
"בתור בוגר וילה, אני מאחל להם בעיקר שבכל התחרותיות הזאת ובעולם התחרותי הזה, למצוא את הזמן שלהם ולא לשכוח ליהנות מזה, ולהירגע".
- יש איזה משפט שאתה תמיד חוזר עליו.
"כן, שיישארו מה שהם". | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
