 |
|
|
|
|
אנטי-כוכבנית |
|
|
|
|
רותם אבוהב, השחקנית הכי מצחיקולה בשטח, מפחדת מהרגע שלא תהיה לה עבודה, חולמת על תוכנית משלה וחושבת שזה מעליב ש"סוף העולם שמאלה" לא מועמד לסרט השנה |
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני 20 שנה רותם אבוהב כבר עבדה בטלוויזיה, אבל רק בחופש הגדול. היא היתה בת שמונה, ילדת הטלטקסט, ואמא שלה לא הרשתה שתפסיד אפילו יום לימודים אחד. "את מבינה", היא אמרה לה, "יש רכבת שעוברת עכשיו ואת עליה, ואחר כך את תרדי והיא תמשיך ושום דבר לא יקרה". אבל אבוהב דווקא עלתה שוב על הרכבת, וקרו הרבה דברים. היא פרצה שוב למסך הקטן עם החבורה הקומית "דומינו גרוס", והמשיכה עם סדרת הנעורים "החבר' ה הטובים" ו"מעורב ירושלמי", ותוכנית בישול בהנחייתה "הכי טעים שיש" ועוד כמה תחנות, עד שנחתה, לבינתיים, ב"ערב אדיר" בימי שישי.
היא עשתה גם תיאטרון פה ושם, ושיחקה בסרטים, ביניהם "חתולות הרעם", " סימה ועקנין מכשפה" ו"הכוכבים של שלומי". התפקיד האחרון שלה היה ב"סוף העולם שמאלה", דמותה מעוררת האהדה של האחות הגדולה ג'וזי, שנורא רוצה שהעולם יעצור והחתונה שלה תתקיים.
מבין שש הקטגוריות שבהן מועמד הסרט לפרס אופיר, לא נמצאת מועמדות לפרס הסרט הטוב, הבמאי והתסריט, ואבוהב לא מבינה. "זה מאוד הפליא אותי", היא אומרת, "כשחקנית ששיחקה בכמה סרטים בימי חייה, בחיים לא היו לי תגובות כאלה חזקות על סרט ברחוב. זה יפגע באבי נשר ובצוות שהשקיעו את נשמתם, אבל זה לא פוגע בהצלחה. עם כל הכבוד, האקדמיה זה מספר אנשים שדעתם חשובה, אבל מה שחשוב באמת זה הקהל. אם היה אפשר לבחור, הייתי בוחרת שאצל הקהל זה יצליח ולא בקרב האקדמיה. ומה שכיף זה שההצלחה היא מפה לאוזן, כי יחסי הציבור הסתיימו לפני חודש וחצי, ועם הצלחה לא מתווכחים ".
אבוהב, 28, לא מודאגת מדעתה של האקדמיה לקולנוע. הרבה יותר אכפת לה מה יגידו הקרובים. "מה שהורג אותי זה הפחד מדעות של אנשים קרובים אלי", היא אומרת ומפרטת: "יואב (גרוס, הסוכן - ר.ז), אסי , גורי, בעלי שי". ויש עוד פחד אחד, שמלווה את המקצוע. "הפחד מאי הוודאות, שאחרי שאתה עושה פרויקט פתאום יש לך כמה חודשים שאתה לא עושה כלום. זה גומר אותי. אני אחת שמתעוררת בשמונה בבוקר, עכשיו עם הילד זה שש, אבל ככה כל יום. קמה ומחכה לעבודה, לא יכולה בלי לעשות כלום. ופה זה יש לך חמישה פרויקטים, שלושה נופלים ושניים נדחים. אז אני יוזמת".
"עכשיו בא לי לעשות מופע משלי עם חומרים משלי, על כל מה שאישה עוברת בזוגיות, בנישואים, בלידה. בוא'נה, יש קטעים כאלה מצחיקים שאני נתקלת בהם, ואני יודעת שפשוט חובה לצחוק עליהם. זה יקרה כשיהיה לי איזה חודשיים חופש מעבודה סדירה ואני אשב על זה. שחקן שלא יוזם ודוחף הוא שחקן פגום".
- ואת יודעת על מה את מדברת, את עבדת גם בחודש תשיעי, וכולם זכו לראות את הבטן.
"זה לא ניסיון לחנך את העם או משהו, פשוט הריון זה לא מחלה. למרות שהרופא שלי רצה להרוג אותי. הוא היה נוזף בי כל פעם מחדש, הייתי מנסה לעבוד עליו, להגיד שהקטעים מוקלטים מראש, אז הוא אמר לי: 'אל תעבדי עליי, אני יודע בדיוק איך נראית הבטן שלך בכל יום'. היו לי בצקות כל כך גדולות ברגליים שאת המערכונים עשיתי יחפה. הבעיה היתה שהתוכנית היוותה בשבילי מתנה, כי לא יכולתי לשבת בבית עם כל החששות והפחדים והמחשבות ממה יבוא, מה ייצא, איזו אמא אני אהיה, אז גם צילמתי את 'סוף העולם שמאלה' במדבר תוך כדי, אבל הלחץ דם שלי היה כל כך גבוה שאושפזתי בימים האחרונים של ההריון".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| רותם אבוהב ב"סוף העולם שמאלה" | /images/archive/gallery/127/358.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
ארומה נשית
|
|
 |
|
|
- עבודה זה פתרון מצוין לכל הבעיות.
"לא לכל. זה לא אומר שאני עושה הכל בביטחון. כשיש לך ביטחון מלא, התוצאה פחות טובה. ב'מעורב ירושלמי', בחזרות הראשונות, הגעתי כולי מפוחדת, היה כזה קאסט של שחקנים מוכשרים עם רקורד, שמיל בן-ארי, שרה פון שווארצה. הרגשתי פישרית. ומה עוד שהיו לי איזה שש-שבע סצנות של בכי שלא ידעתי מאיפה אני מביאה את זה. אז פשוט הייתי מתכדררת לתוך עצמי יום לפני, ובונה הר געש שהולך להתפוצץ, ומפוצצת את זה על המסך עם ה'אקשן'".
" אריאלה היא דמות של בת למשפחה דתית, אז הלכתי חודש לפני לסניף של בני עקיבא והייתי איתם בפעולות, ודיברתי וקלטתי את השפה, את המנטליות, ומה זה אומר ללכת לצבא בשבילם".
למופע שהיא חולמת לכתוב ולהעלות, היא הולכת להכניס חוויות מהחיים שלה. למשל, הריון, לידה ואמהות. "אם הייתי נכנסת להריון לפני ארבע שנים לא הייתי בשלה", היא אומרת, "בעיקר להתמודדות עם הגוף שמשתנה. העליתי 27 קילו בהריון. קיבלתי סטירה לפרצוף כשיצא הילד ואני נשארתי עם בטן חודש שביעי, וכשיצאתי לקנות שמלה לברית, אנשים שאלו אותי ברחוב: 'נו, מתי הלידה?'. הייתי מבולבלת יותר מכועסת, לא הבנתי מה קורה. מהתקופה הזאת הכל מעורפל, לא זוכרת פרטים, רק שאני ובעלי באנו עם התינוק הביתה בפעם הראשונה, הסתכלנו עליו ישן ולא הבנו מה עושים עכשיו".
"אחרי שאצבור ביטחון עם המופע, אני רוצה להעלות את זה כתוכנית. זו ההבטחה לעצמי - שתהיה לי תוכנית, אני חושבת שמגיע לי".
- אבל עד עכשיו לא קיבלת.
"כן. אף פעם לא הייתי כוכבנית ואני מניחה שגם אף פעם לא אהיה, אולי כי אני לא מאמינה בקפיצות מטאוריות, מצד שני אני כן רוצה תוכנית משלי, מאוד, אבל אני כל הזמן מנסה להרגיע את עצמי שאני כולה בת 28, וזה לא שאני בת 40 שלא קיבלה צ'אנסים. אבל היתה לי תוכנית בישול משלי בפריים טיים בגיל 20, אבל עכשיו אני רוצה תוכנית עם אמירות משלי, עם אמירה נשית. מי שמחזיק היום את הפריים טיים הם גברים. חסרה ארומה נשית. בחורה שתעשה תוכנית שהיא לאו דווקא שיחת נשים אלא פשוט תביא את הקול האחר, עם להצחיק ומערכונים".
"אני מנסה כל הזמן לא להיכנס למרמור הזה של לראות צדדים אפלים: 'למה אין לי תוכנית עדיין, למה לא זה'. בכל פעם שמאפרים אותי ומסרקים אותי לפני שידור אני אומרת לעצמי: 'רותם תיהני, לא תמיד יאפרו אותך'. ראיתי כבר אנשים שהגיעו לגבהים ואחרי שנתיים הם כבר לא מעניינים אף אחד. במקצוע הזה זה להגיד תודה בכל רגע שאת נושמת במה ולכי תדעי מה יהיה הלאה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| רותם כאם. צילום: אריק סולטן | /images/archive/gallery/167/188.jpg |
|
|
|
|
|
|
סופר-מאמא
|
|
|
|
|
- למה, לדעתך, אין נשים על המסך?
"לא יודעת, אולי כי לא נותנים להן".
- יש נושאים שלנשים אסור לצחוק עליהם?
"לפעמים סטנד אפ נתפש כמשהו חזק, וולגרי, נוקשה וזה כאילו טעם לפגם שאישה תעמוד על הבמה. אבל עובדה שיש קומיקאיות נהדרות כמו קרן מור ואורנה בנאי, שיש להן כישרון מתפרץ. אני לא חושבת שיש הבדל גדול בין גבר קומיקאי לבין אישה. אני חושבת שנשים מפחדות מהמקצוע הזה כי זה מפחיד להצחיק. ועוד כל הזמן לשכלל את ההצחקה. אנשים ממצים פה נורא מהר, ואתה מקבל את התוצאה נורא מהר בבום לפרצוף כשאתה על הבמה. זה לא לקבל מחר בבוקר ביקורת, זה עכשיו צוחקים או לא, וכשלא, אתה רוצה למות, זו התרסקות טוטאלית. היו ערבים ב'צוותא' שעליתי ואין צחוק, כלום, ואתה רוצה לבכות. סטנד אפ זה הדבר הכי מפחיד שעשיתי".
- יש קצת תחושה של ריקנות, שאין דור חדש של קומיקאים צעירים.
"אני לא חושבת ככה. יש עשייה גדולה, יש אנשים בשוליים שלא פרצו עדיין למסך. אנחנו ב'דומינו גרוס' הופענו ב'צוותא' ארבע פעמים בשבוע במשך שנתיים לפני שפרצנו. זה נורא קשה להמציא את הגלגל".
בתוכנית שהיא משתתפת בה היום, אצל אדיר מילר, היא זו שמשוטטת בין המוזרויות של משפחות ישראל השונות, מזוג שישן במיטה עם סולם ועד משפחה שמגדלת 500 נחשים בבית. וזה לא רחוק ממנה לחלוטין, גם בית ילדותה לא היה הכי רגיל שיש.
"ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת חצי שנה, מאז אבא שלי עבר לגור במושב בגליל ויש לי עוד ארבעה אחים מנישואיו השניים, וגם אמא שלי התחתנה שוב ויש לי אחים גם מנישואיה. כל הילדות שלי היתה מין איזון כזה בין ביקורים במושב, שם קמים בחמש בבוקר לקטוף מנגו, לבין הילדות בתל אביב, שעברה עליי כולה בצופים".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
