 |
/images/archive/gallery/171/065.jpg מתוך תערוכת הרישומים של פדריקו פליני.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| במסגרת אירועי פסטיבל הסרטים בחיפה תוצג תערוכה של סקיצות שצייר הבמאי לסרטיו |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
19/9/2004 10:46 |
|
|
|
|
|
|
|
במסגרת אירוע מחווה לפדריקו פליני, שתיערך בפסטיבל חיפה ה-20 במספר, תוצג לראשונה בישראל תערוכת רישומים פרי עטו של הבמאי.
התערוכה שיובאה מרמיני, איטליה, מציגה סקיצות שצייר לסרטיו ותפתח ב-2 באוקטובר למשך עשרה ימים.
לדברי הבמאי: "מדוע אני מצייר את הדמויות של סרטי? מדוע אני רושם רישומים גרפיים של פנים, אפים, שפמים,
עניבות, תיקים, של הדרך בה אנשים משלבים את רגליהם, של אנשים שנכנסים למשרד שלי כדי לראות אותי?
משום שזו דרך להביט לסרט בעיניים, לראות איזה סוג של סרט זה, לנסות לבסס משהו, משהו קטן או רב משמעות, משהו שקשור בדרך כלשהי לסרט, שמדבר אלי בסוד על הסרט. אולי זו גם אמתלה להתחיל מערכת יחסים, דרך לשלוט בסרט, לאחוז בו".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מתוך התערוכה
|
|
|
 |
|
 |
|
"כאוס גרפי ענק ואין-סופי, שהיה יכול להיות גן עדן לפסיכיאטר"
|
|
|
 |
|
|
|
"השרטוט הבלתי-מודע הזה של קווים מזדמנים, קריקטורות, דמויות כמעט נלעגות, שמביטות אלי מזווית הדף, דמויות נשיות שופעות מיניות עם תשומת לב כמעט אובססיבית לאנטומיה של האישה, פנים נפולות של אנשי כנסיה ואור נר, שדיים וישבנים ואין סוף שרטוטים אחרים, הירוגליפים, מבול מספרי טלפון, כתובות, שטויות, חשבונות לתשלום, מועדי פגישות – או במילים אחרות כאוס גרפי ענק ואין-סופי, שהיה יכול להיות גן עדן לפסיכיאטר, הוא אולי סוג של דרך או קצה חוט שמוביל אותי אל היום הראשון של הצילומים.
אפשר לומר שמאז ילדותי תמיד שרבטתי על כל פיסת נייר שהזדמנה לידי. זה אצלי רפלקס לא מודע, מחווה אוטומטית, שגעון שתמיד ליווה אותי, ובמידה מסוימת של מבוכה אני חייב להודות, שהיו ימים שחשבתי שאני אהיה צייר". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
