 |
/images/archive/gallery/131/672.jpg סדאם.
צילום: סקיי  |
|
|
|
|
| "צא ממנה יא מלעון" הוא ספרו השלישי של סדאם חוסיין. יש בו טובים ורעים, אקשן סוחף, תיאורי אונס, מוסר השכל דתי והבטחה לנקמה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
איתמר ענברי
20/9/2004 12:13 |
|
|
|
|
|
|
|
המחשבה על סדאם חוסיין כעל סופר נראית לכאורה מגוחכת ומופרכת. שהרי מה לרוצח המונים מתועב ונפשע, שאחראי למותם של אלפי בני אדם, ולעיסוק באמנות שכל תכליתה פנייה אל הנפש ואל הרגש? אבל מסתבר שגם דיקטטורים, צמאי דם ככל שיהיו, מוצאים, בין טבח אחד למשנהו, זמן לכתוב למגירה.
בחודשים האחרונים התפרסם באתר האינטרנט של העיתון הערבי "אל-שרק אל-אווסט", היוצא לאור בלונדון, ספרו האחרון של הרודן העיראקי לשעבר, שבימים אלו ממתין לחידוש משפטו. הספר, שפורסם תחת השם "צא ממנה יא מלעון", הוא ספרו השלישי פרי עטו של סדאם. קדמו לו הספרים "זבינה והמלך" והארמון המבוצר".
בעבר פורסם כי סדאם לא בחל גם בז'אנרים ספרותיים נוספים כמו שירה. לפני כמה חודשים דיווח ה"גרדיאן" כי סדאם הספיק לכתוב בתקופת מאסרו הנוכחית כמה שירים, אחד מהם עוסק ביריבו המר, נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש.
העיתוי שבו בחר סדאם להעלות את הגיגיו על הכתב הוא מפתיע. מקורבו ואיש סודו לשעבר של הרודן, טארק עזיז אמר: "סדאם היה עסוק בכתיבת ספרו בזמן שכוחות הקואליציה הבינלאומית עשו את דרכם לעיראק".
קריאה בספר מאמתת ומאשרת את דבריו של עזיז: היצירה הספרותית
פרי עטו של סדאם עמוסה לעייפה בתיאורים נרגשים ובדיאלוגים רגשניים שנראים כיוצאים תחת ידו של מי שנתון בבולמוס כתיבה ותחת סערת רגשות. גם תופי המלחמה שהולכים ומתחזקים עם בואם של כוחות הקואליציה לעיראק מוצאים הד בכתיבתו: סדאם, זועף מתמיד, תוקף בחמת זעם את היהודים, את הזרים ויותר מכך את בעלי בריתם מקרב הערבים.
לא ברור אם סדאם הושפע מהמונח "ציר הרשע" שטבע דווקא יריבו הגדול, ג'ורג' בוש, כשהחל לכתוב את ספרו. שכן, באורח מפתיע שיגרום לשר ההיסטוריה לגחך, מאמץ סדאם את אותה ראייה דיכוטומית ופשטנית שמבחינה בין טוב ורע, בין שחור ללבן; אותו מאבק אינסופי ונצחי כמעט בין בני האור לבין בני החושך. המסר, שסדאם רוצה להעביר לקהל קוראיו, מועבר כבר בראשית היצירה: לפני תיאור העלילה ולפני הצגת הדמויות, מוגש לקורא פרולוג קצר בו מתוארים מעלליו של השטן, שמצליח להשתלט על לבותיהם ועל נשמותיהם של בני אדם ואף לובש לעתים צורה של בן אנוש בשר ודם. למרבה המזל ולרוע מזלו של השטן, עדיין קיימים בעולם אנשים ברי לבב, שבזכות אמונתם באללה והודות לתכונותיהם הנאצלות, מצליחים להכות את השטן שוק על ירך ולהביס את באי כוחו עלי אדמות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"צא ממנה יא מלעון", עטיפת הספר
|
|
|
 |
|
 |
|
חסקל הרשע
|
|
|
 |
|
|
|
הדמות המרכזית בספר היא חסקל, אנטי-כרייסט שמנקז אליו את כל הרוע שבעולם. חסקל, יליד עיראק, גדל והתחנך אצל סבו, אבראהים (לא ברור אם יש קשר לאברהם התנ"כי, א"ע) ביחד עם שני בני דודיו, מחמוד ויוסף.
כבר מנעוריו, בוחר חסקל בנתיב אחר מזה שבוחרים בני משפחתו ובני דודיו, בפרט. בעוד הם מאמצים בהתלהבות את המסרים שמטיף הסב בדבר הציות לאל ועשיית הטוב, מפקפק חסקל בקיומו של היושב במרומים. "האם האלוהים שאתה מספר לנו עליו היה קיים עוד לפני שנברא האדם? האם הוא בשמיים?", הוא שואל את סבו בספקנות.
ככל שחולפות השנים, הולך חסקל ומאבד את הקשר עם בני משפחתו, ושאיפתו היא אחת ויחידה: צבירת נכסים וממון. בהמשך עוזב חסקל את בית סבו ועובר להתגורר לא הרחק משם. הוא אינו מתרועע עם איש ובוחר לחיות את חייו בבדידות מוחלטת. כל גאוותו היא על רכושו: מטילי הזהב, אותם הוא נושא עמו לכל מקום. הוא מתואר כקמצן וכמיזנטרופ: הוא אינו נוהג להזמין אנשים לביתו ואינו מבשל מזון בביתו. קשריו החברתיים מתמצים בביקורים חטופים בבית סבו, שמשמש עבורו פונדק או מסעדה.
תאוות הבצע הולכת ומשתלטת בהדרגה על חסקל. הוא מתחיל לעבוד כנפח ומייצר למחייתו כלי נשק. את כלי הנשק הוא מוכר לשבטים וכדי להגביר את מכירת מוצריו הוא אף מחרחר ביניהם ריב ומדון. גם תאוות הבשרים של חסקל אינה יודעת גבולות. כשהתארח עם סבו ובני דודיו אצל שבט אחר, ניסה לאנוס את בתו של ראש השבט ובעור שיניו הצליח להינצל מנקמה.
בשלב מסוים מחליט חסקל להיפרד לחלוטין מבני משפחתו ועובר להתגורר בנחלתו של שבט באזור ים המלח. הוא הופך לאיש סודו של ראש השבט ובמקביל מפתה את אשתו ומנהל עמה רומן לוהט. בעצתו של חסקל יוצא ראש השבט לקרב, נוחל תבוסה ומודח בידי חסקל, שמשתלט על השבט בסיועם של בני בריתו הביזנטים.
חסקל ובני בריתו בונים אימפריה כלכלית, שעוסקת בייצוא סחורות, בעיקר תמרים ונפט. חסקל והביזנטים מבססים את שלטונם על פחד וטרור: כל מתנגד וכל מי שפוצה פה ומצפצף מחוסל בן לילה. מתנגדיו של חסקל בתוך השבט פורשים ומבטיחים נקמה בבוא העת.
חסקל ממשיך בשלטונו הדיקטטורי גם בחדר המיטות. הוא מבקש לשכב עם בתו של ראש השבט, שאותו גירש ולשאת אותה לאישה. את אשתו של ראש השבט, עמה ניהל רומן, הוא רוצח. בתו של ראש השבט הופכת בסיפור למעין ז'אק דארק. היא זו שמניפה נגד חסקל את נס המרד, ומסיתה את נשות השבט נגדו. בהמשך מצטרפים למרד גם אותם גברים שפרשו מן השבט במחאה על כך שחסקל השתלט בסיוע בני בריתו הזרים על השבט, אליו הגיע כאורח וכבן חסות.
סופה של היצירה לא שונה מכל סרט הוליוודי שגרתי: בני השבט בראשותה של בתו של ראש השבט המודח מצליחים להביס בשדה הקרב את חסקל ואת בני בריתו הזרים. בני השבט אף מצליחים להשתלט על הרכוש הרב שצברו חסקל והביזנטים ומעלים אותו באש. חסקל, שנגזר עליו לשחק את תפקיד הרע עד לסוף היצירה, בורח משדה הקרב לאחר התבוסה ובחיוך מריר מבטיח נקמה. ממש כמו סדאם האמיתי.
מי שמבין ערבית יכול לקרוא את הספר כאן
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
