 |
/images/archive/gallery/172/449.jpg טוני מוריסון.
צילום: ארכיון  |
|
|
| "אם בוש ייבחר, האימה תעלה למפלס אחר" |
|
| טוני מוריסון, הסופרת זוכת הנובל, מצטרפת לשורת היוצרים שמתבטאים בחריפות נגד הממשל |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
21/9/2004 11:16 |
|
|
|
|
|
|
|
הסופרת זוכת הנובל והפוליצר, טוני מוריסון ("אהבה", "חמדת", "העין הכי כחולה"), מצטרפת לפול אוסטרולשורת היוצרים שמתבטאים נגד ממשל בוש, בראיון שהיא מעניקה לגארדיאן.
לדברי הסופרת, שעסוקה כעת עם ספרה התשיעי, "האם יש לי הרגשה שאמריקה הולכת אחורה? בוודאי. ואני יכולה לומר לך כמה מפחיד זה – לראות שוב את המאבקים בהם כבר זכינו...אנחנו נלחמים להצביע שוב. אנחנו נלחמים למחות. זה משבר רציני. אנחנו על קצה של צוק. האם ניפול ממנו? או האם נשוב בחזרה?".
עוד היא מוסיפה כי היא במצב רוח קטסטרופלי כבר הרבה מאוד זמן. "מאז הבחירות בשנת 2000", היא אומרת, "אני נבעתת, גועשת, משותקת. באמת, זה היה סוג של שיתוק. כולם היו חסרי מילים. אז, אחרי ה-11 בספטמבר, היה רגע עבורנו כאומה.... שיכולנו להפוך מלוכדים. אבל משהו היה צריך לפעול כמו מבוגר, ואף אחד לא עשה זאת. אף אחד לא עשה. אם בוש ייבחר, האימה תעלה למפלס אחר. טיפול כושל, רשע, דו פרצופיות. לא משנה מה יקרה עם המלחמות הללו הן לא יכולות להיות מנוהלות כראוי עם הממשל הזה".
אגב מוריסון ידועה כמעריצה גדולה של ביל קלינטון, ובשנת 98' היא קראה לו "הנשיא השחור הראשון".
בהמשך הראיון מדברת מוריסון גם על המצוקה של האזרחים הערביים-אמריקאים, ביחס לבעיית האפרו-אמריקאים, "השוני הוא ששנאת שחורים קוראת לשדים ולרוחות. הפעם, יש רציונל גדול יותר לשנאה. ההאשמה היא 'אלה סוג האנשים שיבצעו מעשי טרור'".
עוד היא מספרת על על המקום בו נולדה וצמחה, באוהיו, שבו "אנשים שחורים נאלצו לנסוע ברכבות נפרדות, ונודו מהשירותים הציבוריים". על אמה שהאמינה שילדיה זכאים לזכויות שוות בעוד שאביה הרתך שרטט גבולות גזעיים מובחנים יותר. "הוא לא אהב אנשים לבנים. הוא חשד בכל דבר שאמרו ועשו. זה היה עניין מוסרי. הוא האמין שאין ישועה לגביהם. הוא לא הכניס אותם לתוך הבית".
בנוסף היא מדברת על ההצלחה ששקמה את תחושת העליבות הכלכלית שרדפה אותה כל חייה, אפילו יותר מהגזענות. "נובו-רישים הם העשירים הכי טובים שיש" היא אומרת ומשחזרת את הרגע בו הרוויחה לראשונה ממון מהספרים. יחד עם זה היא טוענת כי הצלחתה לא הפכה אותה חסינה לגזענות, "אני לא מעבירה יום בלי עלבון".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
