 |
הסופרת הצרפתיה, פרנסואז סאגאן נפטרה ביום שישי, ימים אחדים לאחר שאושפזה בבית חולים מקומי בנורמנדי, כשהיא בת 69. סאגאן נולדה למשפחה מבוססת בדרום מערב צרפת בשנת 35', תחת השם קוארז, אחוזת דחפים רומנטיים-אמנותיים שינתה את שמה לפרנסואה סאגאן על שמה של דמות באחד מכתביו של מרסל פרוסט.
אחרי שגורשה מהמנזר בו למדה, סאגאן בלתה שבעה שבועות במהלך קיץ 53' כשהיא מסוגרת בחדרה ושוקדת על כתיבת ספרה הראשון והמצליח מכולם, "שלום לעצבות", והיא בת 18 בלבד.
מדובר בהמנון לצעירות מרדנית, שנכתב בידי מי שהיתה לארכיטיפ הנעורים הסוערים בפריז של הג'ז והאקזיסטנציאליזם של אחרי מלחמת העולם. "שלום לעצבות", מספר את סיפורה של מתבגרת בורגנית ומשועממת שממלאה את הריקנות הקיומית שהיא ספוגה בה באמצעות רקיחת קונספירציה להרוס את החברה החדשה של אביה. הספר, רומן על התבגרות, אהבה ובדידות, עורר תדהמה על שום דרגת החשיפה הרגשית האינטימית והסאבטקסט החתרני שבעבעו בו, וזכה להצלחה מיידית בעולם. מאוחר יותר אף תורגם ל-22 שפות, ומכר למעלה מחמישה מיליון עותקים בכל העולם. בשנת 57', עובד לסרט בבימוי של אוטו פרמינר ובכיכובם של דבורה קר, דייויד ניבן וג'ין סיברג.
סאגאן היתה לסמל של פריז הבוהמיינית של הגדה השמאלית וחברה של סארטר, המינגווי ומיטראן, אולם אחרי ההצלחה המוקדמת התפרסמה בעיקר בגנות הרשעותיה בהונאות מס ובשימוש בסמים, ועל שום חיבתה לגברים, הימורים ומכוניות מהירות. "החוקים אמורים להיברא כך שיהלמו את בני האדם, ולא הפוך. אני תמיד המלצתי לכולם נגד קוקאין", אמרה באחת הפעמים בהן הורשעה.
יחד עם זאת הספיקה לייצר גם למעלה מארבעים ספרים ומחזות שלא זכו להצלחה מסעירה והיו כולם רדופים בבדידות, אהבות נכזבות וחיפוש מיואש אחר אושר, ביניהם אפשר למנות את "חיוך מסוים", ו"צדודית אבודה". היא עצמה צוטטה בעבר כשהיא אומרת שספריה כולם הם על בדידות, "והדרך להיפטר ממנה". נשיא צרפת, ז'אק שיראק ספד לה באומרו כי "סאגאן היא דמות מובילה בדורה", שסייעה בביסוס ובהעלאת מעמד האישה בצרפת. "עם מותה, צרפת איבדה את אחד מסופריה המבריקים והרגישים...בעידון, רגישות ועדינות פרנסואה סאגאן חקרה את הרוח והיצרים של הלב האנושי".
סאגאן נישאה והתחתנה פעמיים, וילדה בין יחיד. הלוויתה תיערך בשבוע הבא בכפר סוזאק לא הרחק ממקום הולדתה.
|
 |
 |
 |
 |
|
|