 |
 |
|
|
| חזיון התעתועים של ז'ול ורן |
|
| סופר ילדים, בורגני ויקטוריאני או סאטיריקן ארסי? לרגל יציאת "חזיון התעתועים של ד"ר אוקס" הנה כמה אנקדוטות על הסופר שניבא את העתיד |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
יעל מאורר
4/10/2004 17:07 |
|
|
|
|
|
|
|
דמותו של ז'ול ורן נצרבה בדמיון הקולקטיבי של דורות ילדים כסופר ההרפתקאות האולטימטיבי: "מסביב לעולם בשמונים יום", "עשרים אלף מיל מתחת למים", "מסע לבטן האדמה" – מצוירים, מושרים או בהפקת ענק של הולמרק. ורן נתפס כחוזה העתיד - סופר בן המאה התשע עשרה שמצליח לחזות את ההליקופטר, הלווין, המסע לירח, הצוללת. ורן גם נחשב לאחד מאבות המדע הבדיוני: ספריו מתארים מסעות שחלקם מגיעים אל הלא נודע הגדול - החלל.
למרות כל אלה, ואולי בעצם, בגללם, ורן נתפס כסופר לא רציני, כזה שמיועד לבני הנעורים ובעיקר לבנים, ולכן נפקד מקומו מהקאנון של הספרות הגדולה בצרפת. ספריו המתארים מסעות והרפתקאות נחשבו לנחותים לעומת ספרים המתארים את נפתולי הנפש של גיבוריהם. ולמרות הצלחתו הרבה והפופולריות העצומה לה הוא זוכה עד היום, לא זכה להיות "חשוב" כמו בן דורו גוסטב פלובר, למשל.
ורן נולד ב-1828 בעיר ננט לאב עורך דין, שחלם כל חייו לשווא שהילד יתעשת וילך בדרכו. בצעירותו כתב הרבה שירה מחזות ופזמונים, והגיע לכתיבת הרומן הראשון שלו, "חמישה שבועות בכדור פורח", רק בגיל המופלג 35. הרומן היה הצלחה מסחררת ממנה נסק ורן לקריירת כתיבה פורה מאד עד מותו בשנת 1905.
בין הרומנים הידועים מאוד שלו ניתן למנות את "עשרים אלף מיל מתחת למים" המתאר את קורות הצוללת נאוטילוס והקפטן שלה נמו; "מסביב לעולם בשמונים יום", אולי הספר המזוהה ביותר עם ורן, בו מתואר מסעו של פיליאס פוג האנגלי האקסצנטרי ומשרתו הנאמן
פספרטו, שיוצאים במרדף נגד הזמן; "מסע לבטן האדמה" המתאר משלחת מחקר הנכנסת ללב כדור הארץ.
ורן הוא בן טיפוסי של המאה התשע העשרה, מאה, שבמיוחד בחציה השני, מגלה מחדש את העולם. ממצאיו של דארווין משנים את תפיסת הזמן של בני דורו של ורן כמו גם ניסויים ראשוניים בקולנוע והתקדמויות מדעיות בתחומים אחרים (כמו גיאולוגיה). זהו גם זמן של אימפריות לפני נפילתן - זמן בו מרגיש האדם הוויקטוריאני שהוא על גג העולם - כל מה שהוא צריך לעשות זה להמשיך קדימה ולגלות עוד משהו חדש ומופלא על עצמו ועל העולם סביבו.
לא במקרה סובבים ספריו של ורן סביב מסעות - באוויר, בים, מתחת לפני האדמה ובחלל החיצון. הרצון למפות טריטוריות לא נודעות מניע חוקרים ונוסעים בני אותה המאה, שנוהגים גם הם לתעד את מסעותיהם. התשוקה לחדור ולכבוש מקומות בהם לא דרך האדם והאדם הלבן קודם, מאפיין גם הוא את התודעה הקולוניאליסטית שבתוכה חי וכותב ורן. כך, ב"מסביב לעולם בשמונים יום" מציל פיליאס פוג עלמה הודית במצוקה, שניה לפני שהיא עולה על המוקד עם בעלה - הזר המערבי הנאור מגיע להציל את הילידים מהברבריות של עצמם.
ורן הוא גם הבורגני הטיפוסי, שכן למרות שכתב על מקומות אקזוטיים, הרי מסעותיו שלו היו מעטים והמסע היחיד שלו בכדור פורח ארך רק עשרים וארבע דקות. במכתב לעורך שלו הוא מתוודה: "בטח קצת השתגעתי. נשביתי בכל ההרפתקאות המדהימות של גיבוריי. אני מתחרט רק על דבר אחד: שלא יכולתי להתלוות אליהם בעצמי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"חזיון התעתועים של ד"ר אוקס". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
 |
|
 |
|
מה יש לו לאדם?
|
|
|
 |
|
|
|
על רקע זה מפתיע לגלות ש"חזיון התעתועים של ד"ר אוקס" (אחוזת בית) שיצא כעת, לא עוסק במסעות ואין בו אף כדור פורח אחד לרפואה. מה שכן יש בו זה מדען מטורף, עיר שתושביה עוברים מהפכים משונים וסאטירה שנונה ולעיתים ארסית על הבורגנות השאננה.
הסיפור מתרחש בעיר דמיונית בשם קיקנדון, שהקיקיוניות שלה בולטת מההתחלה. תושביה הם פלמים "מהוגנים, שקולים, חסכניים, ידידותיים, מיושבי דעת, מכניסי אורחים, אף אם מעט כבדים אולי בלשונם וברוחם", או במילה אחת: פלגמטים. עד כדי כך אדישים ותקועים הם שפרנסי העיר המופלאה אינם ממהרים לטפל בשום משבר ואף לא התקינו תאורה בעירם במשך הזמן הקצר להפליא של 900. אך אז מגיע לעיר המדען ד"ר אוקס ומציע שיטת תאורה חדשנית .
כסבידור בזמנו זומם ד"ר אוקס להאיר את רמת גן (סליחה קיקנדון) על חשבונו. רק שמהר מאוד מתברר שלמדען המטורף יש מזימה שטנית שמערערת את שלוות נפשם של התושבים ומעבירה את הבורגנות השאננה טלטלה קשה.
הדמויות בספר מגלמות קריקטורות מהלכות - מראש העיר ויועצו, הסייד-קיק שלו, דרך המדען והעוזר שלו ועד לעורך הדין של העיירה ש"לא נקרתה לו מעולם ההזדמנות להגן על נאשם וממילא הוא לא הפסיד אף פעם במשפט", או הרופא ש"ריפא את חוליו מכל חולי וכל נגע, פרט למחלות שמהן מתו לבסוף".
כל הדמויות דומות לכן, לכלבו המהוגן של ראש העיר, ש"לו היה עשוי קרטון עם גלגלים קטנים במקום רגליים, לא היה מרעיש פחות משהרעיש בזמן ביקורו הקצר בחדר". הן בובות על חוט המופעלות על ידי הד"ר המרושע הזומם לשנות את אופים השלו, כמין קריקטורה על ד"ר פרקנשטיין.
ד"ר אוקס מתואר בעצמו כבובה ממוכנת - אך בניגוד לבובות של קיקנדון, אוקס הוא בובה אנגרטית: "תוסס היה ונמרץ, כספית זרמה בעורקיו, ורגליו כמו דרכו על קפיצים. אין פלא אפוא שמעולם לא עמד במקום אחד, שמפיו ניתכו תמיד קיטונות של מילים, וידיו שפעו מחוות רחבות".
בעולם זה של מריונטות, בולט קולו של המספר האירוני של ורן, הקורץ לקורא ומציע לו אפשרויות שונות לקריאת הסיפור המוזר שלו. סיפור שכולל "התרחשויות מפליאות ויוצאות דופן, בלתי סבירות בעליל ובכל זאת אמת לאמיתה". בסופו של דבר משאיר ורן לקורא את הבחירה לפענח בעצמו את ה"סיפור האמיתי" הזה – שהוא למעשה אלגוריה על מהות הקיום האנושי.
מה מציע לנו אם כן ורן באלגוריה הקצרה והמשעשעת הזאת? בשונה מספרי ההרפתקאות שלו, כאן יש רצון לבחון את טבע האדם - לשאול מה גורם לו לתקתק, מה מפעיל את המכונה הזו והאם יש אפשרות לשנות את המנגנון.
ורן לא מציע תשובה לשאלה הזאת, אבל הוא נהנה להשתעשע בה. הספר שנון וקריא מאד ובסופו נשאר הקורא עם השאלה: האם ורן רוצה לקעקע את הבורגנות? האם הוא מעמיד בסימן שאלה את אידיאל הקידמה של תקופתו שגרסה שקידמה היא תמיד חיובית? או שמא הוא מדגיש יותר את הסכנות בחריגה מהגבולות המותרים והידועים לעבר יצריות בלתי נשלטת? בכל מקרה, לקורא שאולי זוכר את ורן כממתק ילדות, מזומן פה ורן אחר לגמרי.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
