 |
/images/archive/gallery/103/590.jpg בוב דילן.
אי.פי  |
|
|
| "חיוך שיכול להאיר רחוב מלא באנשים" |
|
| ציטוטים נבחרים מתוך "Chronicles", ספרו האוטוביוגרפי של בוב דילן |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
13/10/2004 11:45 |
|
|
|
|
|
|
|
אתמול יצא בעולם החלק הראשון מתוך ספרו האוטוביוגרפי של בוב דילן, "Chronicles vol.
1". לכבוד המאורע, הביא אתר הבי.בי.סי מספר ציטוטים נבחרים מהספר.
על הנחיתה במנהטן בפעם הראשונה, ב-1961: "סוף סוף הגעתי לפה, לעיר ניו יורק. עיר שהיא כמו רשת מסובכת מכדי להבין. ואני לא התכוונתי לנסות. הייתי פה כדי למצוא זמרים, כאלה ששמעתי בתקליטים, בעיקר וודי גתרי. ניו יורק, העיר שיכולה לעצב את גורלי. עמורה מודרנית.
על ההופעות החיות הראשונות: "מה שהבדיל אותי היה הרפרטואר שלי. זה היה יותר משל שאר זמרי בתי הקפה. התבנית שלי הורכבה משירי עם הארדקור בליווי פריטה לא פוסקת. או שהקהל היה בורח או שהם היו מתקרבים כדי לראות מה הלך שם, לא היה אמצע".
על היצירתיות המתגברת: "התחלתי לדחוס לראשי כל מיני שירים עמוקים. היה נראה כאילו משכתי עגלה ריקה במשך הרבה זמן, ועכשיו כשהתחלתי למלא אותה הייתי צריך למשוך חזק יותר. הרגשתי כאילו אני מתחיל לצאת מהשדה האחורי שבו הייתי. השתניתי בעוד דרכים. דברים שהשפיעו עלי בעבר לא השפיעו עלי יותר. לא חשבתי יותר על אנשים אחרים ועל המניעים שלהם".
על השאיפות: "בחדשות סיפרו על פיקאסו, בן 79, שהתחתן בדיוק עם דוגמנית בת 35. פיקאסו לא התהלך על מדרכות הומות. החיים לא זרמו לידו. פיקאסו סדק את עולם האמנות ופתח אותו לגמרי. הוא היה מהפכן. רציתי להיות כזה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עטיפת הספר
|
|
|
 |
|
 |
|
"היא נראתה מאוד בוגרת, מפתה, חזקה, קסומה"
|
|
|
 |
|
|
|
על שינוי השם, מרוברט אלן צימרמן לבוב דילן: "מה שהתכוונתי לעשות, ברגע שאעזוב את הבית, זה לקרוא לעצמי רוברט אלן. מבחינתי זה היה מי שהייתי - ככה קראו לי ההורים שלי. השם נשמע כמו שם של מלך סקוטי ואהבתי את זה... ואז, זמן מה אחרי זה, ראיתי באופן בלתי צפוי פואמות של דילן תומס. אנשים תמיד קראו לי רוברט או בובי, אבל בובי דילן נשמע לי קיטשי... בפעם הראשונה שנשאלתי לשמי באולפני Twin Cities עניתי, אינסטינקטיבית ואוטומטית, בלי לחשוב, פשוט בוב דילן".
על תדמית זמר המחאה: "שירים נושאיים הם לא שירים מחאתיים. המונח 'זמר מחאה' לא היה קיים יותר משהמושג 'זמר-כותב' היה קיים. או שהיית פרפורמר או שלא, זה היה בערך הכל – זמר עממי או לא..."
על ג'ואן באאז: "לא היתה עוד אחת כזאת... היא נראתה מאוד בוגרת, מפתה, חזקה, קסומה... כמה שזה היה לא הגיוני, משהו אמר לי שהיא העמיתה שלי... היתה לי מין הרגשה מוזרה שבאופן בלתי נמנע ניפגש... לא הייתה אף אחת ברמה שלה".
על הפגישה עם סוז רוטולו, חברתו: "חיצו של קופידון כבר שרק ליד אזני בעבר, אבל בפעם הזו הוא פגע בי והמשקל שלו משך אותי אל מעבר לסיפון ... לפגוש אותה היה כמו להיכנס לאגדה האלף ואחת בסיפורי אלף לילה ולילה. היה לה חיוך שיכול היה להאיר רחוב מלא באנשים... פסל של רודן שקם לתחייה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
