 |
 |
|
|
|
|
|
|
| אדם אבולעפיה הצליח ליהנות מהאנימציה התלת מימדית של "רכבת לקוטב" למרות נוכחותו המעיקה של טום הנקס |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"רכבת לקוטב" של רוברט זמקיס הצליח להפתיע אותי. הצצה אל הטריילר הגרוע בקולנוע לא ניבאה טובות: אנימציית התלת מימד נראתה מאכזבת; את פרצופו של טום הנקס אני לא סובל, והשיחזור הדיגיטלי של הדמות שלו היה מזוויע עוד יותר; בואו גם נגיד שסרט כריסמס שלוקח את עצמו ברצינות ועוסק בשאלת האמונה של איזה ילד קטן בסנטה קלאוס זה לא בדיוק צלחת המסבחה שלי. עם ציפיות שכאלו הגעתי לקולנוע בקניון עזריאלי, כמקריב קורבן אישי למען כל בית ישראל.
זמקיס אינו מהיוצרים האהובים עלי, אך האיש הוא מיתולוגיה קולנועית מכובדת ביותר. החל מסדרת "בחזרה לעתיד", דרך "מי הפליל את רוג'ר ראביט" ועד "פורסט גאמפ" (זוכה האוסקר של 94'), זמקיס ידע ללכוד את דמיונם של ילדים וב"פורסט גאמפ", הסרט בו החל הרומן שלו עם הנקס, גם את דמיונם של המבוגרים שחולמים להיות ילדים. עשר שנים עברו מאז שיא הקריירה של זמקיס (זכה גם באוסקר על הבימוי של "פורסט גאמפ"), ומאז
הוא ביים עוד שלושה סרטים: "קונטקט" הזניח, "האמת שמתחת לפני השטח" הגרוע ו"להתחיל מחדש" היומרני, שם הוא חבר בשנית עם הנקס ונתן לו עוד הזדמנות לעצבן, הפעם בתפקיד של בחור מזוקן שנקלע לאי בודד.
אך אפילו בסרטיו הלא מוצלחים ישנם תמיד רגעים קולנועיים מעניינים, או לפחות שוטים שאפתניים. זמקיס חולה על אפקטים וחידושים טכנולוגיים, לכן זה נדמה כמהלך כמעט טבעי בשבילו לביים עכשיו תלת-מימד; כמעט, בגלל שעד היום אף קולנוען ותיק ומבוסס אחר לא עשה זאת. אבל תקדימים מסוג זה הם בדיוק מה ש"רכבת לקוטב" מתהדר בו. ראשית, אנימציית התלת מימד בסרט, שלא כמו זו של החברות דרימוורקס ("שרק") ופיקסאר ("משפחת סופר-על"), מבוססת על חיישני תנועה שהודבקו על שחקנים אמיתיים (להנקס אף שמו חיישנים על הפרצוף – מראה שהייתי מתענג עליו). שנית, הסרט יצא בו-זמנית גם לאולמות הקולנוע הסטנדרטיים וגם לאולמות I-MAX (תלת-מימד אמיתי, עם המשקפיים).
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"רכבת לקוטב"
|
|
|
 |
|
 |
|
פולחן סנטה
|
|
|
 |
|
|
|
אם הסרטים של דרימוורקס ופיקסאר הם סרטי אנימציה שמתקדמים בצעדי ענק אל עבר הקולנוע, הרי ש"רכבת לקוטב", אם בגלל הבמאי או בגלל הטכנולוגיה השואבת מתנועתם של שחקנים, נדמה יותר כמו סרט קולנוע שקיפץ אל המגרש של האנימציה. הדבר בא לידי ביטוי ב"ריאליזם" היחסי שהסרט שומר עליו. אין הכוונה שהעלילה או אפילו ההתרחשות עצמה ריאליסטית, אלא שהאנימציה שומרת על התכונות הבסיסיות של המרחב ומושאיו: בן אדם הוא בן אדם, רכבת היא רכבת וחוקי הכבידה גם הם בפנים. כמובן, סנטה-קלאוס הוא סנטה קלאוס ולכן הוא יכול לעוף, אבל הדבר נעשה כמו שאגדה קולנועית-מצולמת נעשית – כל חריגה מהרגיל מודגשת כ"אפקט מיוחד", למרות שהסרט כולו הוא אפקט מיוחד בעצמו.
רק מתוך בניית מרחב ריאליסטית זו, יחד עם חיקוי מופלא של שינויי פוקוס וזומים של עדשות, אנו מתייחסים לנקודת המבט שהסרט מספק לנו כאילו היא נובעת מ"מצלמה". אחרי ביסוסה של מצלמה וירטואלית זו בשתי הסצנות הראשונות, סצנות ביתיות סטנדרטיות, זמקיס יכול להתחיל להשתעשע. תנועות המצלמה המוטרפות מתחילות עם הגעתה של הרכבת שאמורה לקחת את גיבורנו, הילד הספקן, לקוטב הצפוני כדי לפגוש את סנטה. הרגע הגדול ביותר בסרט, הוא כאשר הילד-גיבור חסר השם שומט את כרטיס העלייה אל מחוץ לרכבת הדוהרת. המצלמה עוקבת אחר פיסת הקרטון במשך כשלוש דקות, במהלכן הוא מתעופף בין זאבים, נלכד במקורו של נשר דואה, טס מתחת לרכבת ואיכשהו חוזר פנימה. אלו הן שלוש דקות ששוות לבדן את כרטיס הסרט, שכן החוויה לא תהיה דומה על מסך הטלוויזיה (אני חייב לראות את זה ב-I-MAX).
אז על כך שהאנימציה לא מרשימה כמו זו שב"משפחת סופר על" הסרט מתגבר בעזרת קולנועיות חסרת מעצורים, אך לסרט יש בכל זאת בעיות רבות נוספות. מעבר לכך שהתסריט לא שלם ועמום בכוונותיו, הדרך אל הקוטב הצפוני, חציו הראשון של הסרט, מעניינת הרבה יותר מעיירת הסנטה קלאוס שבסופה. הרעיונות הוויזואליים מפסיקים להפתיע, והדיבורים המוסרניים וכינורות הגאולה של "רוח חג המולד" (מושג קדוש ונעלה כל כך, עד שהסרט לא נצרך להסבירו, הכל על פי אינטואיציה) משתלטים על הפריים ומתעקשים להציק. פולחן סנטה מגיע למימדי אבסורד כאשר בכיכר המרכזית מתאספים רבבות סנט'ז ליטל הלפרס, כולם באדום, ומחכים לבואו של "הבוס", כפי שהוא מכונה בפיהם. כשכוכב אדום ענק מתנוסס במרכז והכנסיות העתיקות מבצבצות מאחור, הייתי כולי ציפייה לבואו של המנהיג הדגול- סטאלין.
בעייה נוספת שאי אפשר להתעלם ממנה, היא העובדה שהנקס מאכלס כאן לא פחות משישה תפקידים, בינהם הילד-גיבור, סדרן הרכבת (התפקיד התלת מימדי שעוטה את דמותו) ו"הבוס" בכבודו ובעצמו. על אף שהבנתי שאני מסתדר טוב יותר עם הנקס הדיגיטלי, "להיות טום הנקס" אינו הסרט שביקשתי לראות.
|
|
|
|
|
|
| | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | מוזיקאי וסטודנט לקולנוע ופילוסופיה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
