 |
אנתולוגיה של מכתבי מתאבדים היתה לרב מכר היסטרי לכבוד הכריסמס, בגרמניה, כך מדווח הטיימס. הספר שקרוי "תן לי לגמור" מצטרף למגמה טרנדית מוריבידית שנפוצה כעת באירופה ומציעה התעסקות אובססיבית בנושא התאבדות בהצגות, ספרות ואפילו בכיתות דיון במסגרתן מדוברים נושאים כמו אורך החבל הנדרש לתליה. האנתולוגיה, מספקת מבט חקרני אינטימי אל האקט של ההתאבדות, שנפוצה מאוד בגרמניה ומגיעה לשיעור של 11 אלף מתאבדים בשנה, על פי הנתונים הרשמיים, ולמספר כפול מזה על פי הנתונים הלא רשמיים. "הגינוי המוסרי שהכנסיה מפנה כלפי התאבדויות, כמו גם התיאור ההירואי של ההתאבדות על ידי כמה פילוסופים הובילו לתפיסה מעוותת של התופעה", מסר עורך הספר. "סופסוף אנחנו מתקרבים להבנה שהתאבדות אינה מעשה מעורר כבוד או סקנדליסטי, אלא רק ביטוי חופשי של כישלון שקורה בחברה שלנו". עוד הוא אמר כי הספר אינו גימיק בלבד, אלא מספק תובנות אמיתיות בנושא ההתאבדות. המוטיבציות להתאבדות, כפי שהן חוזרות בספר, אינן כה מפתיעות והן נעות מאהבה נכזבת, פחד מחשיפה – אחד המתאבדים שמכתביו מופיעים היה קצין אס.אס, פשיטת רגל, או מחלות. רבים מהמתאבדים שמופיעם בספר מבקשים באופן מפורש ממשפחותיהם להסיר את הלוט מעל עובדת מותם, היינו, לא להחביא את העובדה שהם נטלו את חייהם במו ידיהם. אחת הנשים שמכתביה מתפרסמים בספר, כתבה שני מכתבים נפרדים. באחד היא מפרטת בדקדקנות את סוגי ומינוני הסמים שדחפה לעצמה, ומבקשת בתמורה מהמשטרה לא לערוך בה ניתוח שאחרי המוות. במכתב אחר היא מדרבנת את בעלה לספר למעגל החברתי שלהם שהיא מתה בתאונת דרכים: "הם יאמינו לזה- מזג האוויר של נובמבר, הערפל, כישורי הנהיגה שלי". היא גם מבהירה שהיא אהבה רק אותו כל חייה ומזכירה לו לאסוף את הבגדים מניקוי יבש. מתאבד אחר שכתביו מופיעים בספר הוא כבאי בן 28 שניסה לחתוך לעצמו את הוורידים, ואז לתלות את עצמו ומשנכשל גם בזה הצית את עצמו, ציין את השעות המדויקות של ניסיונות ההתאבדות שלו: "09:00,09:30,09:45", לבסוף הוא נפטר רק תשעה ימים אחר כך, מפצעיו. מכתבים אחרים שנכללים באנתולוגיה שייכים לשוטר בן 26 , שהתאבד לאחר שאיבד מסמכים רשמיים, חשש שמא יישלח לכלא על זה וכתב לארוסתו: "ליזי היקרה, אמרי לאימי שתעמיד את גמד הגינה על קברי".
|
 |
 |
 |
 |
|
|