 |
/images/archive/gallery/104/122.jpg סייד קשוע.
צילום: אירית זילברמן  |
|
|
| "אני שמח ועצוב, כמו רוטב סיני" |
|
| סייד קשוע זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בראיון ל-NRG הוא מדבר על האבסורד שבזכייה, שאלת המוצא, הכתיבה בעברית וגם לחיצת היד שתהיה או לא תהיה לאריק שרון |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ענבל שתיוי
13/12/2004 9:42 |
|
|
|
|
|
|
|
סייד קשוע זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. קשוע, ערבי ישראלי, זכה בפרס לאחר פרסום שני ספרים: "ערבים רוקדים" (מודן) ו"ויהי בוקר" (כתר) שיצא השנה, שתורגמו לשפות רבות וזכו בשבחים.
בשני הרומנים הללו בוחן קשוע את השינויים והיחסים בתוך החברה הערבית בישראל, כפי שהם מושפעים מהתהפוכות הפוליטיות והחברתיות באזור. קשוע, 29, יליד טירה, כותב בעברית ועיתונאי בהארץ, מתגורר כיום בבית צפאפא.
מוועדת הפרס בה חברים פרופסור יפה
ברלוביץ', אלי עמיר ואשר רייך נמסר כי "מטרתו העיקרית של הפרס היא להביע הערכה והוקרה למיטב היוצרים בשפה העברית, ולעודד ולקדם את המצוינות של היצירה הספרותית העברית".
הפרס מיועד ל-14 סופרים בכל תחומי הספרות: שירה, סיפורת, מחזאות, מסה וביקורת, עריכה ספרותית. סכום כל פרס הוא: 67,080 שקל, והוא יוענק במסגרת טקס במעמד ראש הממשלה ושרת החינוך החינוך והתרבות, מועד הטקס עדיין לא נקבע וכן לא נמסר מידע באשר לזוכים הנוספים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"אני בסך הכל כותב ספרים"
|
|
|
 |
|
|
|
- סייד, זה לא קצת אירוני שסופר ערבי זוכה בפרס לספרות עברית?
"אני מקווה שלא, זה לא יותר אירוני מהמצב בשטח. אני מניח שזה חלק מהאבסורד העצוב, אבל אני מאוד שמח לכתוב בעברית. מבחינתי השפה העברית היא הכלי שבינתיים הכי נוח לי להבעה. זה נובע בין היתר מדברים טכניים. למדתי בתיכון בעברית, למדתי בעברית באוניברסיטה בירושלים, ועל כן אני כותב בעברית, בינתיים. גם הספרים יוצאים בהוצאה עברית, עם עורך עברי, וזאת השפה שבה אני כותב.
"אבא שלי קנה לי בגיל 21 מחשב ולא היו בו פונטים בערבית, אז כתבתי בעברית. אני לא איש שהופך עולמות, אני הולך עם מה שיש. אני מקווה שיום אחד יבואו ואנשים יפסיקו לשפוט אותי בעקבות מוצאי, אני מקווה שכך היה גם כשבחרו בהוצאות להוציא את הספרים, וגם כשהחליטו לתת לי את הפרס הזה. אחרי 10 שנים בתוך העיתונות הישראלית, אני לא יודע מה אני צריך לעשות כדי להפסיק להיות קטע. אני שמח ועצוב, כמו רוטב סיני".
- ואיך אתה מרגיש בקשר לכך שזה בעצם פרס שאתה מקבל מידיו של ראש הממשלה אריק שרון?
"זה לא משנה מי נותן את הפרס, מה שחשוב זה ההגדרה. מבחינת שרון עצמו, אני מאוד מסמפט אותו ומודה לו על תרומתו לקידום השלום במזרח התיכון, ובמיוחד על בניית הגדר. וגם על סברה ושתילה, זה היה צעד מלחמתי הגון.
"אבל לא משנה מי הולך למסור את הפרס. מה שמעסיק אותי בהקשר הזה זו המדיניות מתמשכת של ממשלות ישראל, שמלבד אולי בתקופת רבין לא עסקו בנושא של מקומו של הערבי, לא התייחסו לעומק לשאלה כיצד ניתן לפתור את בעיית המיעוט הערבי שחי כאן, מבחינת ההגדרה של המקום הזה".
- ובתור המיעוט הזה, אתה בעצם מייצג את הבעיה ועדיין מקבל פרס שכזה.
"אני, כסייד קשוע, לא קם בבוקר ואומר 'פאק, אני מיעוט במדינת היהודים', אני קם בבוקר ואומר 'פאק, אני צריך לקחת את הילדה לגן', אבל זה תמיד נמצא שם, מאחורה. אני לא בנאדם מתלהם מטבעי. הכל התלבטויות.
"העובדה שאני כותב בעברית לא הופכת אותי למייצג של שום תרבות. זה אפשרי, לא להיות נציג ולא להתעלם מזה, אני בסך הכל כותב ספרים. אני מקווה שכל ההכרה שאני מקבל לא קשורה למוצא שלי, ההכרה לא צריכה להיות בגלל הדבר הזה, זה לא גימיק".
- אז אתה מרגיש שבהכרזה על הפרס, הממסד בעצם מקבל ומחבק אותך?
"הייתי רוצה שזה לא יהיה אישיו, הייתי רוצה ששמי יופיע ברשימה, כרגיל, כמו כולם. אני מאוד שמח שנבחרתי לקבל את הפרס, אם השם של הפרס היה אחר או אם הוא היה פרטי, לא היתה מתעוררת הסערה הזו. העברית קיימת עוד מלפני הסכסוך הישראלי-ערבי, אם זה היה כל פרס שמוענק מטעם גורם פרטי אחר, אז לא היתה שום בעיה מבחינת ההגדרה של סופר עברי".
- ובטקס, אם שרון עצמו יעניק את הפרס, תלחץ לו את היד?
"זאת לא הסוגיה. אני לא יודע, לא חשבתי על הדברים האלה. נערוך ישיבת קבינט בטחוני במשפחת קשוע המצומצמת ונודיע על ההחלטה. הבעיה היא לא ללחוץ את היד, וזה לא משנה איזה ראש ממשלה זה. באופן כללי, להיות מוכן לקבל פרס ולא לרצות ללחוץ את היד של הגורם שנתן לך אותו זו התחמקות ערבית ישראלית ידועה. אין לי מושג. זה מאוד מורכב. מצד אחד זה לפעול במסגרת ישראלית ולהיות תחת מיקרוסקופ כערבי. אני לא רוצה שההחלטה, מה עושים במצב של קבלת פרס כזה, תהיה משהו ציבורי ופוליטי, אלא משהו אישי". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
