 |
/images/archive/gallery/100/331.jpg ניקול קידמן.
צילום: אי-פי  |
|
|
|
|
| לכבוד צאת הסרט "לידה" לאקרנים, ניקול קידמן, גבוהה מתמיד, מדברת על טום, נשיות, פגמים והצלחה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ג'ודי סולומון, הוליווד
17/12/2004 9:15 |
|
|
|
|
|
|
|
להופעה הפומבית הראשונה שלה אחרי שהגירושים מטום קרוז הפכו סופיים, התייצבה ניקול קידמן על עקבים גבו-הים. "עכשיו אני יכולה", אמרה לכל מי שרצה לשמוע, וכל הוליווד רצתה. עם 179 הסנטימטר שלה, תשעה יותר מבעלה לשעבר, קידמן הקפידה לא ללכת בעקבים במשך 11 שנות נישואיהם.
מאז, לא רק שהיא מרשה לעצמה להיות גבוהה עוד יותר ולהגיע לפעמים לאזורי ה-1.90 מטר, היא גם הצליחה להיפטר מהצל הענק שהטיל עליה בעלה הנמוך. היום היא אחת השחקניות הכי נחשבות ועסוקות בהוליווד, כשמאחוריה זכייה באוסקר עבור "השעות" ב-2003, ומועמדות לפרס שנה קודם עבור "מולאן רוז'".
"במשך שנים חוויתי כל כך הרבה מהדבר הזה, אבל זה תמיד היה דרך מישהו אחר", היא מסבירה בנינוחות את השינוי, "כך שאמנם הייתי מבפנים, אבל יכולתי לשמור על מרחק. ופתאום זה קורה לי. זה זמן מוזר ויוצא דופן בשבילי, אבל זה דבר חולף, החיים שלי לא יהיו ככה תמיד.
"הקלסטרופוביה שבעניין לפעמים מחלחלת פנימה, למרות הידיעה שככה הדברים זורמים, לכאן או לכאן. היום כבר יש אנשים אחרים שנמצאים באור הזרקורים ואני יכולה קצת להישען לאחור ולהירגע".
עם המעבר לסטטוס של שחקנית שמקבלת 15 מיליון דולר לסרט, קידמן יכולה להרשות לעצמה להשתעשע בכל מיני פרויקטים שבוחנים את גבולות יכולותיה
הדרמטיות. היא היתה אמא היסטרית וקפואה ב"האחרים" המפחיד, מנקה פשוטה לצדו של אנתוני הופקינס ב"הכתם האנושי" הכושל ובתו של כומר הנסחפת לסיפור אהבה בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית ב"קולד מאונטן" המפורגן.
בסרטה החדש, "לידה", שעלה אתמול לאקרנים בארץ, מגלמת קידמן את אנה, אלמנה צעירה שבעלה, שון, נפטר עשור קודם לכן. באמצע מסיבת יום ההולדת של אמה (לורן באקול), שבה מכריזה אנה על אירוסיה לחברה החדש, ג'וזף (דני הטסון), מופיע ילד כבן עשר, העונה לשם שון, מודיע כי הוא בעלה שנשמתו התגלגלה לגוף אחר, ומספק לאנה פרטים שרק בעלה המת יכול היה לדעת. חדירתו של הילד לחייה של האישה מערערת את משפחתה ואת ארוסה, שמגיבים במגוון דרכים.
"ראיתי את הסרט יותר כסיפור על אישה שצריכה שמשהו יקרה בחיים שלה, כי היא עדיין כל כך מאוהבת בבעלה המת", אומרת קידמן, "גם אחרי עשר שנים הוא נשאר האדם הכי חשוב בחייה, למרות שהיא עומדת להינשא לאחר. זו דרך מעניינת לחקור את כל נושא גלגול הנשמות. ברגע שמופיע הילד הזה, היא נמצאת בכזה מצב רגיש ופגיע, שהיא באמת רוצה להאמין בזה.
" בדיוק כמו שהולכים למדיום בנקודה קריטית בחיים והוא מבטיח לתקשר עם אמך המתה. היא רוצה להאמין בזה וזה צריך לקרות בשבילה, או שהיא לעולם לא תמשיך קדימה בחייה".
- את מאמינה בגלגול נשמות?
"יש פעמים שהייתי אומרת כן ולפעמים הייתי עונה לא. אין לי תשובה, אבל הלב נשאר פתוח לגמרי. זכותו של כל אחד להאמין במה שהוא רוצה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
קידמן ב"לידה"
|
|
|
 |
|
 |
|
"אני פשוט מאמינה באהבה גדולה"
|
|
|
 |
|
|
|
- הסרט עוסק גם בקושי להתמודד עם אובדן של אדם יקר, בין אם כתוצאה ממוות או מגירושים.
"הסרט מדבר על כוחה של האהבה. מה זו אהבה גדולה, איך מישהו תופש אותה ועד כמה באמת צריך לדעת הכל על בן הזוג. אנה אוהבת את האיש הזה וזה מתבטא באיך שהיא זוכרת אותו.
"מהצד השני יש פתאום את מערכת היחסים עם הארוס שלה, שמייצגת באופן ברור סוג שונה לחלוטין של אהבה. אבל איזו טובה יותר?".
- איזו באמת? נניח, בחייך הפרטיים.
"לא יודעת, אני פשוט מאמינה באהבה גדולה. תמיד אוקיר את נישואי לטום. יש לי שני ילדים וזכרונות נפלאים, ככה זה מתקיים במוחי".
ניקול מארי קידמן, 37, נולדה בהוואי. בת לאנתוני, ביוכימאי, וג'ני, אחות. כשהיתה בת שלוש חזרה המשפחה לסידני, אוסטרליה, ומגיל צעיר גילתה הילדה השברירית נטיות אמנותיות מגוונות. היא אהבה בלט, ובתפקיד הראשון שלה בבית הספר הפליאה בגילום כבשה פועה, לא פחות.
כשהחברים שיחקו בשמש, קידמן בעלת העור הכמעט שקוף נאלצה להישאר מתחת לקורת גג, והמשחק הפך עבורה מפלט, עד שעזבה את בית הספר ופתחה בקריירה. קריירת המשחק שלה התנהלה בעצלתיים, עד שב-90' לוהקה כרופאה/אהובה של טום קרוז בסרט "ימי הרעם". מהסט הזה יצאו נישואים מהמתוקשרים ביותר בהיסטוריה של הוליווד.
"כל יום הוא התפשרות. לחיות עם מישהו מצריך הרבה הבנה. אני אוהבת להיות נשואה. אני מרגישה כל כך בת מזל שמצאתי מישהו שיסבול אותי ויישאר איתי. אני לא הייתי רוצה להיות נשואה לי, אבל למזלי הוא רוצה", אמרה בימים הטובים ההם.
קידמן המשיכה לעבוד קשה, אבל צלו של קרוז היה גדול מדי, ובנוסף, גם המבקרים וגם הקהל לא ממש התלהבו מהיפהפייה הקרירה. ב-99' כיכבו קרוז וקידמן ביחד בסרטו האחרון והמאוד שנוי במחלוקת של סטנלי קובריק, "עיניים עצומות לרווחה", שהוסיף עוד דלק למדורת השמועות הבוערת גם כך לגבי חיי המין של הזוג.
בסופו של דבר נמאס להם והם תבעו את הצהובון "סטאר", שטען כי נזקקו לעזרת סקסולוג כדי לעבור בשלום את סצנות המין בסרט. עד היום יש רבים בהוליווד שמוכנים להישבע כי נישואיהם של השניים היו בסך הכל כיסוי להומוסקסואליות של קרוז.
הזוג אימץ שני ילדים, איזבלה ג'יין בת ה-11 וקונור אנתוני בן התשע, ולמרות כל השמועות, ההודעה על גירושיהם ב-2001 הדהימה את העולם.
- את שוקלת להינשא שוב או להביא ילד לבד?
"הפרידה הותירה אותי מאוד שבירה, אבל אני אשמח להתחתן שוב. יש משהו באיחוד היפה הזה, לגדל ילדים ביחד. לא יודעת אם הייתי בוחרת לעשות את זה לבד באופן מודע. אני לא בטוחה שיש לי את היכולת".
- אולי גברים מרגישים מאוימים לידך?
"אני מקווה שזה לא נכון. הגברים בחיי תמיד היו תומכים ולא התנגדו לזה שאתגרתי אותם או פקפקתי בהם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טום קרוז. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
"הייתי רוצה להוריד 13 סנטימטר מהגובה שלי"
|
|
|
|
|
|
|
- אז את מחפשת פרטנר לחיים.
"אני לא מחפשת. אני מחכה. גבר שמחפש שלמות, לא יקבל את זה אצלי".
אולי, אבל זה לא מזיק כשאת נראית כמו ניקול קידמן, שבאופן קבוע מככבת ברשימת 50 האנשים היפים בעולם של המגזין "פיפל", ואם גם יש לך משהו בין האוזניים, אז מה חסר. ובכן, תתפלאו, כנראה שחסר.
"ממש אין לי הכול", היא מתעקשת, "אני מאוד שמחה שיש לי ילדים כבר משנות העשרים שלי, כך שעכשיו אני לא צריכה להתעסק ב'אני חייבת להביא ילד'. אבל כן הייתי רוצה עוד אחד. אז יש לי את הילדים, ההורים, אחות שהיא כמו תאומה, אבל אין לי בעל או חבר. אז לא, אין לי הכל.
"פיזית, הייתי רוצה להוריד 13 סנטימטר מהגובה שלי. אני תמיד צריכה להסתכל למטה על הגברים שמשחקים לידי. יהיה נחמד להרים ראש למעלה, לנעול נעלי עקב ולא להרגיש כמו האדם הכי גבוה בחדר. למען האמת, אני מאוד רוצה להיות קטנטנה. זה משהו שהייתי משנה, אבל אין ממש מה לעשות בנדון. עם זה אני תקועה. היה יכול להיות הרבה יותר גרוע אם הייתי גבוהה בעוד 13 סנטימטר.
"יש לי עור מאוד בהיר, אז אין לי ברירה אלא פשוט לא לשבת בשמש. באוסטרליה יש אחוזים גבוהים מאוד של סרטן העור ומודעות גדולה לנושא. כשאני בחוף אני מורחת מקדם הגנה גבוה וחובשת כובע, וצוחקים עלי כי אני נראית מגוחכת, אבל המועצה למלחמה בסרטן העור מאוד אוהבת אותי.
"הייתי שמחה גם לו היו לי שדיים וישבן כמו לג'ניפר לופז, אני מעדיפה את הגוף שלה על שלי, אבל אני לא מוכנה לעשות ניתוח בשביל זה".
- אבל אנשים מצפים שתהיי עוצרת נשימה כל הזמן.
"הייתי בלונדון, הלכתי לתאטרון והתיישבתי במושב שלי. הגברת לידי הסתובבה אלי ואמרה: 'יו, את ממש דומה לניקול קידמן'. עניתי: 'אה, נכון', ואז היא אמרה: 'אבל היא מאוד פשוטה במציאות. את צריכה לראות אותה בלי כל האיפור'. אמרתי: 'כן בטח, נכון'.
"אחרי ההצגה נפרדנו לשלום והיא לא יודעת עד היום שזו הייתי אני, אולי עכשיו היא תדע. אנשים רואים את הפנים שלי במגזינים ואז רואים אותן במציאות, אבל הם פשוט לא מחברים את השניים ביחד. לא מוזר?
"אני לא רוצה לחיות לפי תכתיב של אידאל. לכן אני בוחרת דמויות שאיתן אני יכולה לעשות כל מיני דברים. לא מאמינה ב'הבחורה היפה'. נחמד להרגיש טוב עם עצמך לפעמים, אבל את באמת רוצה שיעריכו אותך בזכות לבך והרוח שלך".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ניקול. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
"הבחירות שלי נעשות מאוד במהירות"
|
|
|
|
|
|
|
- ההצלחה הזו היא מעמסה? זכות? אחריות?
"הקטנוניות והירידה לפרטים שכרוכות בה מפחידות אותי לפעמים, כי אני אף פעם לא ממש בטוחה מי אני ומה אני. קטנוניות שכזאת לגבי ההצלחות שלך, וגם לגבי הטעויות שלך, קצת מבהילה. בגלל זה אני מנסה לעמעם את המודעות לזה.
"אני אף פעם לא חושבת במושגים של רווח בקופות, הייתי מתה אם הייתי עושה את זה. הבחירות שלי נעשות מאוד במהירות ואם הייתי מתחילה לחשוב על כל המסביב, הייתי מתאבנת מפחד. אני תמיד מופתעת מזה שמזהים אותי בכל מדינה וזו תחושה נפלאה כשמישהו שראה סרט שלי, ניגש ורוצה לדבר איתי עליו. החום של אנשים שנהנים מהעבודה שלך הוא תחושה שאין לה מתחרים.
"הדבר הכי מוזר בלהיות שחקן הוא שזה לא דומה לשום דבר, זה לא משהו שאפשר להגיד עליו 'את זה אני יכולה ללמוד' או 'את זה אני יכולה לעשות'. אני תמיד מטילה ספק ביכולת שלי לבצע תפקיד כזה או אחר, ומתחילה כל הפקה עם ביטחון עצמי מועט מאוד. זה דבר די נורא להגיד.
"למזלי יש אנשים שמחזיקים אותי כל הדרך. אני אוהבת להתעסק בעבודה שלי ואני אשת עסקים די עלובה, כך שטוב שיש אנשים סביבי שיודעים מה הם עושים ודואגים לדברים האלה, וכל מה שאני צריכה לעשות זה להגיד 'או-קיי, זה סרט שהייתי מעוניינת לעשות, איך מסדרים את זה'.
"בגלל זה אין לי חברת הפקה ואני מעסיקה אנשים שיתעסקו בצד של הביזנס כדי שאני אוכל לעשות את הקטע שלי, אבל אם אין משפחה מסביבי, לחיי אין משמעות כל כך. אבא שלי טוען שכל כישרון שקיבלתי ירשתי ממנו, ואמא שלי טוענת שכל כישרון שיש לי ירשתי ממנה. אז זה עדיין פתוח לדיון".
- ואם היית יכולה לבחור לרשת כישרון אחד, מה הוא היה?
"קול של זמרת אופרה".
קידמן לא מתכוונת להזדקן בהוליווד. יש לה תוכניות אחרות. "הדבר הזה שנאבקים בו בדרך להצלחה, הוא בדיוק הסיבה שבגללה לא אעשה את זה כל החיים. האיזון של אושר, הצלחה וכל שאר הדברים, במיוחד בסוג כזה של חיים, הוא מאוד מוגבל. עכשיו זה פרק זמן נהדר בשבילי, אבל זה לא משהו שהייתי רוצה שיתקיים במשך כל חיי. זה לא שאני כפויית טובה, אני פשוט יודעת שיש חיים אחרים בשבילי אי שם בחוץ".
- איך מצליחים לשמור את הרגליים על האדמה?
"אני דוחפת את עצמי כל הזמן לשאלות על מקומי בעולם. הולכת לתאטרון, לקולנוע, לוקחת את הילדים למוזיאון. אני מנסה לחיות חיים נורמליים ואם אנשים ניגשים אלי, אני פשוט מנסה להתמודד עם זה.
"אני לא חיה חיים נזיריים, שזה דבר שבהחלט אפשר לעשות כדי להתחמק מדברים שמכבידים עלייך. למושג 'ניצחון' יש דגש מוגזם בחברה. זה נושא שאני מתמודדת איתו ממש עכשיו עם הבן שלי, שמאוד אוהב לנצח. זה בסדר גמור להגיע אחרון, כל זמן שאתה יודע שעשית כל מה שיכולת. צריך ללמד ילדים להסתכל על כישלון כעל תלולית קטנה ולא כהר גדול. התמודדות עם הצלחה היא הרבה יותר קלה. העניין הוא איך להתמודד עם זה שאומרים לך 'אתה לא טוב מספיק'".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קידמן ב"השעות"
|
|
|
|
|
|
|
"אני לא חיה חיים נזיריים"
|
|
|
|
|
|
|
- אז אני מבינה שאת יודעת להפסיד בכבוד.
"במשחקי חברה או בספורט, נניח, לא מזיז לי. אם אני משחקת שחמט, אז זה לא כדי לנצח, ואני שחקנית טניס מחורבנת. חשבתי ללכת לפסיכולוג ספורטיבי כי אין לי אפילו את היכולת להשלים משחק שלם. אני יכולה להוביל בפער גדול ואז פתאום להתחרפן.
"אבל כשזה מגיע למשחק בקולנוע, זה לא קשור לניצחון או להפסד. אני פשוט נכנסת לגמרי לתפקיד. כשמישהו מציע לי תפקיד ואומר, 'מאוד היינו רוצים שתעשי כך וכך', אני מיד יודעת אם אני מסוגלת לזה או לא. אחרי זה אני יכולה להתברבר, לנסות ולשכנע את עצמי ולהתמודד עם כל השגעונות, אבל אם אני פועלת לפי התגובה הראשונית, היא בדרך כלל מובילה אותי למקום הנכון.
"אני לא רואה את עצמי כמודל לחיקוי לשום דבר. יש תקופות שקשה ואת מנסה להאמין ששמחת החיים תחזור, ויש רגעים שאת לא מאמינה שהיא תחזור אי פעם, אבל בדרך כלל היא כן שבה. היו לי פסגות אדירות והיו לי תהומות, ואני בטוחה שיהיו עוד בהמשך הדרך. בגלל זה רציתי להשתתף ב'השעות' ומאוד אהבתי אותו, כי הרעיון במרכז הסרט הוא ליהנות מהרגעים הקטנים של האושר, אבל גם להבין שיהיה עצב גדול. הקיצוניות הזאת עושה את החיים".
- אז מה כן עושה אותך מאושרת?
"הדברים הקטנים משמחים אותי יותר מהכל, ולהזכירך, אני זכיתי באוסקר. לשחות בים עשר דקות בבוקר, כמו שהייתי עושה באוסטרליה כילדה, לשכב על הגב ולהביט בכוכבים, להרגיש רוח חמימה. אלה רגעים שבהם את אומרת לעצמך 'בשנייה זו אני ממש מאושרת ואסירת תודה על מה שיש לי'".
- אמרת שיש שם בחוץ חיים אחרים בשבילך. האם זה אומר שאת רואה סוף מוגדר לקריירה שלך?
"בהחלט כן".
- מהם אותם חיים אחרים ועוד כמה זמן תמשיכי בחייך כפי שהם היום?
"אני עוד לא יודעת. יש לי פנטזיה מסוימת שלא אפרט אותה, רק אגיד שזה קיום שונה בתכלית. אני בטוחה שאביט אחורה על התקופה הזאת בחיי ואחשוב שהיה מדהים, אבל חייב להיות לה סוף מוגדר. הייתי משתגעת אם לא.
"באוסטרליה יש לי חלקה קטנה ליד הים במרחק חמש שעות מסידני, ואני מאוד מאושרת שם. אני לא צריכה את הקיצוניות של החיים הציבוריים וכל ההגבלות".
- אבל פרישה מלאה בכל זאת רחוקה.
"לא ממש. אני אפילו לא יודעת אם זו פרישה, זה יותר לעשות דברים אחרים. אבא שלי תמיד אומר שהוא לא יפרוש בחיים. הוא בן 65 ועדיין עושה הכל לבד. אמנם זה לוקח לו יותר זמן והוא צריך הפסקות גדולות, אבל הוא עושה דברים שהוא נהנה מהם.
"הוא היה ביוכימאי, הפך לפסיכולוג ועכשיו הוא כותב ספרים. היו לו כל מיני פניות בחיים והוא עדיין עושה מה שהוא אוהב. בחיים לא הייתי יכולה להיות מישהו שלא עושה כלום". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
