 |
/images/archive/gallery/103/203.jpg יעקב אגמון.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| דוח שכתב רואה חשבון חושף כי גילה אלמגור קיבלה הטבות מיוחדות מבעלה, יעקב אגמון, מנכ"ל התיאטרון הלאומי |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
שרה ליבוביץ-דר
21/12/2004 9:14 |
|
|
|
|
|
|
|
המסך עולה על הנישואים הצמודים של הזוג הראשון בתיאטרון הישראלי, ומגלה שורה של אי-סדרים כספיים והטבות שניתנו לגילה אלמגור, אשתו השחקנית של מנכ"ל הבימה יעקב אגמון. כך מגלה דוח שכתב רואה חשבון עבור הנאמן הציבורי של התיאטרון, עורך הדין שלמה שחר.
על פי הדוח, את הטיסה לניו-יורק במסע הופעות משותף עם הבימה בספטמבר 2003 עשתה אלמגור במחלקת העסקים, בזמן ששאר השחקנים נסעו במחלקה רגילה. היא אף קיבלה באורח חריג מכשיר סלולרי בשביל הנסיעה - הטבה שאמורה להיות שמורה רק למנכ"ל ולמנהל המסע.
אלמגור גם המשיכה להשתמש בו אחרי שמונת ימי העבודה. אבל במסמכים הרשמיים חלק מההטבות האלה כלל לא מופיעות: בדיווח של הבימה לעיריית תל-אביב לא מוזכר שמה של אלמגור כמי שנסעה לניו-יורק עם בעלה בנסיעה מקדימה, לפני שאר השחקנים. התיאטרון אף לא דיווח שהיא מדורגת באחד מחמשת המקומות הראשונים בטבלת השכר של הבימה.
הדוח, שנכתב באוקטובר על ידי רואה החשבון יזהר קנה ממשרד פאהן קנה,
נחשף כאן לראשונה. באשר לטיסתה של אלמגור במחלקת עסקים כותב קנה, שאמנם אין בתיאטרון נוהל בכתב בעניין, אבל הנוהל הלא-כתוב הוא שחוץ מאגמון שטס בעסקים (וגם הוא, רק בנסיעות למרחקים ארוכים), כל שאר הנסיעות הן במחלקת התיירות.
בניגוד לנוהל הזה טסה השחקנית ואשת המנכ"ל בספטמבר 2003 במחלקת עסקים, במחיר גבוה ב-2,000 דולר מכרטיס רגיל. ההסבר של אגמון לכך היה כי "גילה קיבלה על עצמה תפקיד של יחסי ציבור כדי לקדם את הצגות קדיש לנעמי, על פי בקשת הקונסוליה הישראלית בניו-יורק", והצביע על בקשתה "לוותר על תשלומי המלון בניו-יורק ברמה המקובלת לכוכבת שבאה להתמודד עם התקשורת האמריקנית".
אבל קנה לא קיבל את התשובה. "מעבר לעובדה שדעתי אינה נוחה מכך שהנוהל הלא כתוב הופר דווקא במקרה זה, הרי שדעתי היא שקיזוזים כאלה אינם במקומם, ואם מגיע לגברת אלמגור החזר לינה ללא קבלות יש לשלמו, ומנגד יש לשלם כרטיס טיסה רגיל גם אם הסכומים זהים (מה שלא בהכרח נכון במקרה שלפנינו)".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
גילה אלמגור
|
|
|
 |
|
 |
|
"הטלפון היה דרוש לעבודתה"
|
|
|
 |
|
|
|
הדוח חושף שבהתאם להנחיית בעלה, קיבלה אלמגור סלולרי על חשבון התיאטרון לשמונת ימי ההכנה המקדימים שבהם ליוותה אותו. זאת על אף שבדרך כלל מממן התיאטרון מכשירים ניידים בנסיעות לחוץ לארץ רק למנכ"ל ולמנהל המסע.
"הטלפון היה בשימוש בפועל לאורך תקופת זמן ארוכה יותר, ועלויות השיחות בתקופה זו הסתכמו ב-1,559 שקלים", הוא כותב. בתגובתו טען אגמון שאלמגור נסעה בתפקיד מנהלי (יחסי ציבור) ולשם כך "ניתנו לה כל הכלים הדרושים לביצוע עבודתה. זאת לא היתה הטבה אישית אלא כלי עבודה, וזאת למשך שמונה ימים שבהם שירתה את התיאטרון, לא כשחקנית אלא כממלאת תפקיד מנהלי".
גם הדיווח לעירייה היה חלקי. על פי הדוח, כדי לא להזכיר בדיווח את העובדה שהשחקנית השתתפה בנסיעה המקדימה עם בעלה, נערכו שינויים בשני סעיפים והם אוחדו "והוצגו ללא שמות המשתתפים". מהבימה נמסר לקנה שהשינוי בוצע "משיקולי הצגת נתונים מקובצים בלבד", אבל גם את הנימוק הזה לא קיבל קנה.
בענין אחר מצא רואה החשבון כי אף שהיתה בין חמשת מקבלי השכר הגבוה בתיאטרון בין 2000 ל-2003 ובאחת השנים אף הגיע שכרה של אלמגור ל"יותר מהמקום השלישי", הבימה לא דיווחה על כך. אגמון טען שמיקומה הגבוה בדירוג נובע מתמלוגים שקיבלה על ההצגה "הקיץ של אביה", שאינם נחשבים לשכר ולכן לא צריך לכלול אותם במסגרת נתוני השכר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הבימה
|
|
|
|
|
|
|
"התמלוגים הם לא חלק מהשכר"
|
|
|
|
|
|
|
על פי ההסכם של אלמגור עם הבימה שנחתם באפריל 95', מלבד היותה שחקנית שכירה בתיאטרון היא שותפה למחצית ההכנסות מ"הקיץ של אביה". ההצגה מועלית במסגרת התיאטרון "תוך שימוש בשירותים של הבימה".
על פי ההסכם, אלמגור מביאה להצגה את הכתיבה, הבימוי, המוזיקה, העיצוב והמשחק והזכויות ואילו הבימה מעמידה את כל שירותי הבמה והמנהלה. ההצגה הניבה לאלמגור רווחים נאים, שהסתכמו ב-218 אלף שקלים, ורואה החשבון ביקש לראות את ההסכם המיוחד שנחתם איתה.
"טרם קיבלתי העתק", הוא כותב בדוח שלו. בתחילה נמסר לו שההסכם בגנזך חיצוני מפני שהוא הסכם מיוחד, אבל מאוחר יותר התברר לו כי לא מדובר בהסכם כזה. לא רק קנה לא זכה לראות את ההסכם. גם בדוחות הכספיים של הבימה אין זכר להסכם המיוחד הזה ולתמלוגים שאלמגור מקבלת תמורת ההצגה.
אך גם אם חלק נכבד מהדוח עוסק בהטבות שקיבלה רעיית המנכ"ל, קובע קנה שהוא לא מבקר אותה וכי הדוח לא מביע ביקורת או דעה לעצם זכאותה של אלמגור לתנאים שאושרו לה על ידי בעלה, "אלא רק לחוות דעתי שלפיה הזכאות באותם תנאים נכון היה שתאושר על ידי הנאמן הציבורי".
הדוח לא עסק רק בהטבות שאישר לאשתו, אלא גם באגמון עצמו: קנה מצא שבכרטיס המיילים שצבר בחברת התעופה מטיסות לחוץ לארץ "יש עירוב בין מיילים פרטיים למיילים של הבימה, כאשר רוב המיילים נובעים מנסיעות במסגרת תפקידו בתיאטרון".
לפחות במקרה אחד הוא גם השתמש במיילים שצבר כדי לקנות לעצמו כרטיס לנסיעה פרטית. על אף שאגמון טען כי הוא משוכנע שטיסתו ללונדון באוגוסט 2002 היתה "נסיעה שלנו", בדיקת מסמכי הנסיעות העלתה כי לא היתה נסיעה בתפקיד באותו זמן.
ואילו בתגובה לביקורת כלפיו אמר אגמון: "אני מציע לבדוק האם למועמדים הבאים לניהול התיאטרון יש אישה שחקנית".
הדוח שנחשף כאן הוא הדוח השני שנכתב עבור הנאמן. הדוח הקודם שהוגש לבית המשפט קבע ששכרו של אגמון, 40 אלף שקל בחודש, הוא גבוה מדי ועל הבימה להשוות אותו לזה של מנכ"לים ממשלתיים ולהקטין את התלוש של אגמון בכמה אלפים. אבל למרות דרישת הנאמן הציבורי, מצא הדוח שבין פברואר לאוגוסט לא הופחת שכרו.
לאור הדוח הביקורתי חשוב לציין כי היחסים בין הנאמן הציבורי שחר, שעבורו נכתב הדוח, לאגמון הם רעועים, בעקבות סכסוך אישי ומשפטי על מינוי המנכ"ל הבא של התיאטרון.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
