 |
/images/archive/gallery/226/972.jpg עדי אשכנזי ורבקה מיכאלי.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| לרגל פסטיבל השירים של ישראל, המנחה המיתולוגית רבקה מיכאלי והמנחה הטרייה עדי אשכנזי מתנחמדות זו לזו ומדסקסות ענייני צחוקים וגברים |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
פוריה גל
24/12/2004 9:54 |
|
|
|
|
|
|
|
עם חובב נוסטלגיה אנחנו. נאחזים בציפורניים בנתחי זיכרונות רטובים מהימים ההם, כאילו שפעם באמת היה טוב יותר. פעם, כשאסתר עופרים עוד היתה "אסתר רייכשטאט - תגלית חמה", כשהשיר "ערב בא" של עליזה קאשי היה להיט היסטרי, כשאילנה אביטל היתה חפה מטלנובלות ושרה "אותך" ושלמה ארצי פיזז במדי חיל האוויר.
כן, היו ימים אחרים, היינו עם נפלא ופטריוטי, ופסטיבל הזמר היה ה"כוכב נולד" הלאומי. עכשיו יש הזדמנות טובה לחזור 30-20 שנה אחורה: "פסטיבל השירים של ישראל" שייערך ב-29 בדצמבר בתיאטרון ירושלים וישודר בערוץ 2 (קשת). עשרה שירים שיבצעו ארקדי דוכין, דנה ברגר, שי גבסו, זהבה בן, חמי רודנר ועוד, בהנחיית עדי אשכנזי וארז טל.
לרגל המאורע נפגשו לוועידת פסגה שתי המנחות בעבר ובהווה, שתי קומיקאיות עילית, שמייצגות דורות שונים של הומור:
עדי אשכנזי ("30 עוד רגע") ורבקה מיכאלי (66), המנחה המיתולוגית של האירוע מ-72' ועד לפעם האחרונה, שמונה שנים אחרי.
מיכאלי החליפה בזמנו את יצחק שמעוני, ובשנה הראשונה הנחתה עם יוסי בנאי. חוץ מנוסטלגיה וסיפורים עסיסיים, המפגש הזה מזמן גם כמה הערות על תולדות ההומור, מה באמת השתנה בדאחקה הישראלית מאז ועד היום, ובעיקר: לאן פנינו?
ברוח הזמן נדד הפסטיבל מההפקה הסגפנית של הערוץ הראשון, למשהו הרבה יותר נוצץ ואנרגטי. בימים ההם, זוכרים זקני הפסטיבלים, התרחשה תקרית דיפלומטית זעירה כשהמנחה יצחק שמעוני העיר ל"גששים" על ההשקעה המוגזמת שלהם בתלבושות, שעלולה להסיט את תשומת הלב מהעיקר. "תנסו לתת נקודות לפי השיר ולא לפי התלבושות", הפטיר שמעוני בציניות לעבר חבר השופטים ועורר מהומה. היום, מיותר לציין, זה לא היה קורה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
רבקה ועדי. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
 |
|
 |
|
"עדי היא כישרון"
|
|
|
 |
|
|
|
רבקה מיכאלי, הדיווה הבלתי מנוצחת של ההומור העברי, היתה מי שחתכה בסכין את הפריים טיים של הימים ההם עם "ניקוי ראש", "סיבה למסיבה" ו"סופשבוע". בימים אלה היא מגישה את "גלריית המומחים" בערוץ 2 ומייעצת לכל בית ישראל בענייני מיחושים והטיפול בהם. במקביל היא משחקת בהצגה "אישה בעל בית" בקאמרי.
עדי אשכנזי החלה את דרכה במופעי סטנד-אפ, השתדרגה לפינה קבועה במדורת השבט היאיר לפידית, ושם פרצה קדימה עם תלתלים פרועים וטונות הומור עצמי. מאז עזבה את הפינה, היא מעלה מופע יחיד, "עדי אשכנזי".
- אתן מכירות? נפגשתן כבר?
רבקה: "נתקלנו אחת בשנייה, אבל לא דיברנו. כשסלבריטאים שלא מכירים פוגשים אחד את השני, יש מין הנהון כזה, של 'אתה ואני מאותו מקום'".
עדי: "עד שפעם אחת פגשתי אותה באמת, ואמרתי אהלן וזה, והיא היתה כזאת. . . מסויגת . זאת היתה תוכנית בוקר אז אמרתי לעצמי, טוב, היא לא מהאנשים של הבוקר כנראה. אחרי כמה רגעים נכנסתי לחדר, אני כבר עם האיפור והיא עם משקפיים, מה שגרם לשתינו להיות יותר אנחנו, ואז היא אמרה 'היי, מה שלומך?', ואני צחקתי, אבל הרי נפגשנו הרגע? אבל בהמשך כשנפגשנו, רבקה היתה מלאת פרגונים ומילים חמות".
רבקה: "עדי היא כישרון. היא יודעת להופיע, יש לה קצב והיא מקורית, היא לא מחקה אף אחד. רוב הסטנדאפיסטים היום נראים כאילו נוצרו בסרט נע".
עדי: "בשבילי לשמוע את זה מרבקה זה גדול, כי כילדה גדלתי עלייך".
- רבקה, ההומור של עדי מצליח להצחיק אותך?
רבקה: "ההומור מאוד השתנה מאז, השפה אחרת, ובכל זאת זה מצחיק. וזה לא עניין של תקופה, אני יכולה לשבת מול סטנדאפיסטים הכי מעודכנים ועדיין להגיד שהם די מגעילים אותי וזה לא מצחיק. אבל כשאני רואה את עדי, אני צוחקת וצורחת. ויחד עם זה אני אומרת, 'אני לא הייתי מעזה לעשות מה שהיא עושה'".
- מה הקפיץ אותך אצלה?
"כל מיני דברים שראיתי בפינה שלה אצל יאיר לפיד. כן התחילו איתה, לא התחילו איתה. . . זה נורא מצחיק, אבל לא הייתי יכולה לעשות את זה".
עדי: "באמת? אני????".
רבקה: "הדאבל טוק שלה וירטואוזי, הקצב שלה נורא מהיר. גם אני יכולה להשפיל את עצמי לא מעט בשביל בדיחה טובה. אבל אני לא יכולה להיות כל כך ישירה ולהגיד ליאיר כל מיני העלבות כאלה".
- מה למשל?
"אני לא זוכרת. . . בניגוד לעדי שגדלה עליי, אני כבר מתנוונת. . .".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עדי ורבקה. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
"לי יש בעיה לרדת על אחרים"
|
|
|
|
|
|
|
למרות הדמיון בין השתיים בטמפרמנט הבימתי האדיר ובאנרגיה הקולחת, יש ביניהן כמה הבדלים. מיכאלי ידועה כסאטיריקנית שחיקתה לאורך הקריירה שלה לא מעט דמויות מהגלריה המקומית. אשכנזי לא מעזה.
עדי: "לי יש בעיה לרדת על אחרים, אבל על עצמי אני יורדת חופשי. גם בהופעה שלי אני לא מזכירה סלברטיז. קשה לי לצחוק על אחרים".
רבקה: "זו באמת בעיה. בן אדם חי, שיש לו ילדים ומשפחה, פתאום אתה מתחיל להסתלבט עליו בצורה שהוא לא יכול להתגונן אפילו, זה ממש כמו לקבל מכה מעמוד באמצע הכביש".
- זה קרה לך?
רבקה: "רועי בר-נתן חיקה אותי אצל אדיר מילר, וגם מתי סרי. עליזה רוזן חיקתה אותי פעם בנוכחותי ואפילו שיתפתי פעולה, נתתי לה את השרשרת שלי כדי שזה יהיה מושלם. היא עשתה את החיקוי ולראשונה הבנתי על עצמי דברים. . . שאני עושה את התנועה הזאת (מדגימה צחוק קפוא בלי קול) כי לימדו אותי ברדיו לצחוק בלי קול, ופתאום כשעליזה רוזן עשתה את זה הבנתי שזה נראה נורא משונה".
עדי: "תעשי לי טובה, רק אל תעשי את זה כשאת באה להופעה שלי, תעשי סאונד. אני תמיד אומרת בהופעות, חבר'ה, חיוכים, הוצאות אוויר, זה לא עוזר לי. צחוקים, ווליום, זה יותר טוב".
- רבקה, את באת מהמערכונים הסאטיריים של "ניקוי ראש". את חושבת שיש היום סאטירה בארץ או שהכל בידורי?
רבקה: "אני לא מסכימה עם זה. ראיתי את 'ארץ נהדרת' וזה סאטירי מאוד, הם הורידו את הכפפות. הופתעתי מכמה שהם בסדר".
עדי: "אני לא רואה את עצמי כמי שעושה הומור סאטירי. אני יכולה לעשות דמויות, אני דווקא חקיינית טובה, אבל אני פחות אוהבת את זה. ההופעה שלי היא מונולוג אחד ארוך. כשאני רואה את 'ארץ נהדרת' אני צוחקת, כי הם עושים את זה מדהים, אבל אני לא חושבת שהייתי יכולה לעשות את זה, עם כל העלבונות. לא הייתי יכולה לישון בלילה אחרי זה".
רבקה: "אצלי זה קצת שונה. נכון שאם הייתי מחקה את אודטה, הייתי מרגישה נורא לפגוש אותה אחרי זה. מצד שני כשחיקיתי את גאולה כהן, הרגשתי נוח כי לפי דעתי, פוליטיקאים דמם מותר. גאולה כהן בזמנו נורא נעלבה וכתבה שאני אולי יכולה להצחיק, אבל אני לא יכולה לראיין. פתאום היא מצאה בי פגמים. מאוד אהבתי לחקות אותה וגם את שולמית אלוני".
עדי: "הבעיה היא מה את עושה כשאת פוגשת אותם למחרת בבוקר?".
רבקה: "עשיתי חיקויים של שושנה ארבלי-אלמוזלינו, ופעם כשבמקרה נפגשנו הרגשתי מאוד לא נעים, רציתי לקחת את הרגליים ולברוח. . . אבל היא ניגשה אליי, נישקה אותי וחיבקה אותי, כאילו הפרידו אותנו בלידתנו. זה נורא הרגיע אותי שהיא לקחה את זה בהומור".
בשלב הזה השיחה גולשת לחיקויים נמרצים של עוזי כהן והדבר היחיד שמצליח לעצור אותן הוא הכלב של אשכנזי, שיוצא בריצה מבית הקפה ועדי בעקבותיו.
- נאלצתן פעם להתמודד עם צנזורה?
עדי: "אותי לא צריך לצנזר כי יש לי משמעת פנימית, ובטלוויזיה הייתי יותר מרוסנת מאשר במופע. בגדול, הטעם שלי הוא קצת יותר בוטה ממה שאני עושה".
רבקה: "אצלנו היו התערבויות. מוטי קירשנבאום היה עומד כמו אריה בשער ומשגיח. זכור לי אפילו סיפור של התערבות של בית משפט, כשעשינו מערכון על איזו משפחת פשע, ואיכשהו זה גונב לאוזניהם והם הגישו תביעה לבית משפט ומנעו את השידור".
עדי: "לי היו פעם בדיחות על רוזנשטיין ואמא שלי לא הרשתה לי לספר אותן. היא פחדה שיסגרו איתי חשבון".
רבקה: "אמא שלי לא רצתה שאני אגיד על הבמה שאני בת 26, כי לא הייתי נשואה אז. היא אמרה שככה אני לא אמצא חתן. שרתי את השיר 'בת26', של חיים חפר ודפנה אילת, והיא אמרה 'מה את צריכה שכולם יידעו?'".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עדי אשכנזי. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
"לא רצינו סלבריטיז, רצינו לחדש"
|
|
|
|
|
|
|
- מה לדעתכן הדבר הכי בולט שהשתנה ב-30 השנה האחרונות בהומור המקומי?
רבקה: "היית צריך להיות וירטואוז. הפסטיבל שודר בשידור חי, והייתי צריכה גם להנחות, גם לשיר. לא היה דבר כזה פלייבק. אבל לפחות היתה לי רי"ש, הרי"ש הגרונית הידועה, עד שנפטרתי ממנה ב'סיבה למסיבה'. אהר'לה גולדפינגר אמר: 'די עם הרי"ש הזאת'. ברדיו זה היה חובה, והיתה לי התניה קשה, בכל פעם שראיתי מיקרופון חזרה ה'רי"ש'".
עדי: "אוי, למה הייתם צריכים את ה רי"ש הזאת?".
רבקה: "היינו חייבים לדבר ב רי"ש גרונית ברדיו. כשנפטרתי מזה הטון שלי הפך להיות אחר, יותר רך".
- מה מתוכנן לקראת הפסטיבל?
רבקה: "לפחות לא תהיה רי"ש".
עדי: "ארז ואני שידוך חדש, ובינתיים זה נראה שדי מצחיק ביחד. נעשה הנחיה קלאסית, קלילה ותהיה תוכנית אמנותית עם 'ארץ נהדרת' ועם 'מה קשור'".
- וכבר לא בבנייני האומה.
רבקה: "אוי, בנייני האומה. . . היתה תקופה שכשהייתי הולכת ברחוב היו אומרים לי: 'הנה זאתי מבנייני האומה'. אחר כך, כשעשיתי סאטירה, אמרו לי: 'את, שמופיעה בבנייני האומה, איך את עושה תוכנית כזאת שמאלנית?'".
- משמח אותך שמנשימים מחדש את פסטיבל הזמר?
רבקה: "משמח אותי שיש מפעל שיוסיף עוד שירים ישראליים, אחד המוצרים הכי מוצלחים של מדינת ישראל. בזמנו, הפסטיבל ירד בגלל הקדם אירוויזיון, לא היה לרשות השידור תקציב לשני פסטיבלים. טוב שהחזירו את זה, ואת זה שהמנחים לא צריכים בדיקה, זה אנחנו כבר יודעים".
- את מתגעגעת לשירים ההם?
"היו שירים מצוינים, 'שיר היונה', ' סליחות' שאיתו פרצה יהודית רביץ. אני זוכרת שברכה צפירה, אמא של אריאל זילבר, זמרת מיתולוגית בפני עצמה, אמרה לי: 'על רוביץ הזאת הודעת מאוד יפה, אבל איך הודעת על אריאל? כלום'".
- אבל לא רק בפסטיבל פרצו זמרים חדשים, גם ב"סיבה למסיבה".
רבקה: "זו היתה תוכנית הבידור של השבוע, כולם חיכו לזה. השתדלנו שהמרואיינים יהיו אלמונים, לא רצינו סלבריטיז, רצינו לחדש, לגלות כישרון, לספר סיפור מפתיע. זה היה כל כך שונה מהיום. למשל, מרגלית צנעני. בגלל שלא היתה לה פרנסה היא מכרה שרוואלים בבסטה בשוק הפשפשים, ואני עברתי שם והיא היתה מוכרת לי, אז התחלנו לדבר.
"היא אמרה: הופעתי עם יזהר, הופעתי פה והופעתי שם. ישבנו ודיברנו שעתיים, היא עשתה לי אנשים בשוק, חיקויים ומבטאים, שכבתי על הרצפה מצחוק, היא הרסה אותי. באותו יום איחרתי לאיזה שלושה דברים בגללה, ואחרי חודש קיבלנו לתוכנית תקליט שהיה כתוב עליו 'מרגלית צנעני - טלפון להופעות'. היא לא האמינה שיזמינו אותה לטלוויזיה.
"הזמנתי אותה לרדיו והיא היתה מצוינת עד כדי כך שביטלתי את כל האייטמים האחרים שהיו והשארתי רק אותה. באתי לאהר'לה והוא אמר לי: 'ניתן לה ללוות את רוני ידידיה שצריך להופיע בתוכנית'. שמו אותה בקצה האולפן בערך, היא סיפרה שהיא זמרת חתונות, שרה את השיר שקיצצו לה לשתי דקות, והיא היתה מדהימה, הטלפונים לא הפסיקו לצלצל. ככה מרגלית התחילה להתפרסם.
"גם את שלומי שבת מצאתי ככה. היתה לי פעם דירה ביהוד, ואחותו, עבדה במועצה והיא אמרה: 'יש לי אח ששר נפלא, עכשיו הוא באמריקה'. אמרתי לה: 'טוב, כשיבוא שיתקשר אליי'. וכך היה, ואצלנו היתה הופעה הראשונה שלו. גם ארקדי דוכין, הילדים שלי הלכו למועדונים ולא הפסיקו לדבר עליו. באותה תקופה גם ראיינתי בתוכנית את רבין ואשתו, אני חשבתי שזה ממש לא לכבודם לבוא לתוכנית בידור, מה, הוא פוליטיקאי רציני, איך אני אפנה אליהם בכלל? היום זה כל כך שונה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עדי וארז
|
|
|
|
|
|
|
"להצחיק זאת מחלה"
|
|
|
|
|
|
|
- למה לדעתכן יש כל כך מעט נשים קומיקאיות?
רבקה: "להצחיק זאת מחלה. זה לא יכול לבוא ממקום אחר".
עדי: "אני חושבת שיש פחות נשים שמגיעות לקדמת הבמה כקומיקאיות כי הדרך קשה. הופעתי שנים במועדוני סטנד-אפ, את מופיעה בחינם ועולה לארבע דקות, וכשאת יורדת אף אחד לא מכיר אותך, וזאת באמת התמסרות מאוד גדולה, תהליך ארוך ומייגע שנדמה שאין בכלל אור בקצה שלו, מין הרגשה שלא יקרה שום דבר אף פעם".
רבקה: "את הייסורים האלה לא עברתי מעולם. הייתי ברדיו, שמע אותי יוסף מילוא, הקים רביעיית בנות, הייתי בחיפה איתן ויוסי בנאי ראה אותי ואמר לי: 'אנחנו נופיע יחד', והתחלנו להופיע יחד. לכל מקום שבאנו, האולם היה מלא.
"אבל לא הייתי יחידה. עם השנים הצטרפו אליי שתי קומיקאיות מאוד בולטות, חנה לסלאו שצעירה ממני בעשר שנים, וטליה שפירא. היו הרבה נשים מצחיקות בזמני".
עדי: "אבל זה עדיין מעט יחסית לגברים קומיקאים. אני חושבת שזו מלחמה, בניגוד למקצועות אחרים, שאם מתחילים אותם בגיל הרווקות אחר כך לא צריך לוותר עליהם. כשאת סטנדאפיסטית, הדרך לא סלולה וקלה, ואם נגיד נכנס לך לחיים משהו אחר, למשל איזו התאהבות, אז את אומרת בשביל מה אני צריכה ללכת לקבל את הכאפות שם על הבמה? זה מסלול קשה לעבור".
רבקה: "עדי, נורא מעניין אותי לשאול, כשיש לך חבר והתאהבות את רוצה שהוא יבוא לראות אותך בהופעה, או שאת תגיעי אליו בלילה אחרי שהכל נגמר?".
עדי: "כשהייתי רווקה אף פעם לא הזמנתי גברים שיצאתי איתם להופעה. זה מאוד מרתיע. סטנד-אפ זה דבר מאוד חשוף, ויש בדיחות שלא תופסות, אחת אחרי השנייה. . . פדיחות".
רבקה: "גם אני. לא יכולתי להזמין חברים להופעות. אני זוכרת בהופעות בצבא שהייתי מבקשת שאחי לא יהיה באולם. זה פחות נוח בפני אנשים מוכרים, ובחור, בטח שלא".
עדי: "פעם הכרתי מישהו והדרך שלו להתחיל איתי היתה לבוא להופעה, ואז אחרי ההופעה הלכנו לשתות קפה ומיד הרגשתי את התוצאה של זה שמישהו מכיר אותי דרך הבמה. אי אפשר להתחיל משם קשר".
רבקה: "להצחיק זו מחלה, וזה דבר מולד. אני מסתכלת למשל על הנכדה שלי, בת שנה וחצי, שאפשר לראות שזה מולד אצלה, היא עושה כל מיני דברים, ואת רואה שהיא עובדת בשביל להצחיק אותך. היא טורחת, היא נורא רוצה שתצחקי. . . " מה שבאמת מרשים אותי היום בניגוד למה שהיה פעם, זו השליטה הגופנית של האנשים, המיומנויות הפיזיות של הדור הצעיר. אני בטוחה שאת, עדי, עושה כושר ועובדת על הגוף. אצלנו לא היה כזה דבר. את מספרת בדיחות?".
עדי: "לא, היום כבר פחות עושים את זה. זה יותר חוויות, קרה לי, עשיתי, ראיתי, אבחנות אישיות".
רבקה: "הנה, זה עוד הבדל בין אז להיום. אני נורא אהבתי לספר בדיחות".
- היה פעם אינסידנט שבליל פסטיבל הזמר ירד שלג והדרכים לירושלים נחסמו, נכון?
"אני זוכרת שזה קרה, ונדמה לי שב'סיבה למסיבה'. עשינו יום הולדת לאילנית, ירד שלג, וכולנו נתקענו בירושלים ונשארנו לישון במלון. מצאתי את עצמי ישנה עם קרן מור במיטה, אחרי שהכרתי אותה באותו יום. ומאז אני תמיד מספרת שהיא נורא טובה במיטה, כי היא נתנה לי לישון ליד הקיר".
- את זוכרת את המקרה של שלומית אהרון, שהתחשמלה בהופעה כמה ימים לפני שהיתה צריכה לבצע את "הללויה"?
"זה שיר שכמעט לא התקבל, ושלומית אהרון היתה צריכה לבצע אותו, אבל היא התחשמלה. היא ממילא לא אהבה את השיר. . . אבל האמת היא שכל הדברים האלה לא העסיקו אותי בזמן אמת, לא ידעתי את זה, התרכזתי בהנחיה. הייתי כותבת את הטקסטים, ואני זוכרת שפעם, כשהנחיתי עם יוסי, היינו צריכים להגיש את כל הפסטיבל בחרוזים".
עדי: "אוי ואבוי".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
