 |
/images/archive/gallery/231/008.jpg סוזן סונטאג.
צילום: אי-פי-איי  |
|
|
|
|
| האינטלקטואלית, הסופרת וחוקרת התרבות המובילה הלכה אמש לעולמה, והיא בת 71 |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ענבל שתיוי
29/12/2004 11:00 |
|
|
|
|
|
|
|
האינטלקטואלית, הסופרת וחוקרת התרבות סוזן סונטאג, הלכה אמש לעולמה בגיל 71, בניו יורק, לאחר מאבק ממושך עם מחלת הסרטן.
סונטאג כתבה 17 ספרים, וזכתה לפרסום בעיקר בשל כתיבתה העיונית. ספרה, "Notes on Camp", משנת 64', עסק באסתטיקה ההומוסקסואלית, ומיצב אותה כאחת החוקרות המובילות בתחום התרבות הפופולרית.
בין השאר פרסמה מספר רב של מאמרים בנושא מחלת הסרטן, ממנה סבלה מאז שנות השבעים. אחת מעבודותיה המרכזיות בנושא היא "המחלה כמטאפורה", בו בחנה כיצד המחלה עוברת בתרבות הפופולרית תהליכים הפוכים של רומנטיזציה ודמוניזציה.
בספרה "הצילום כראי התקופה", עסקה בחוסר ההתאמה שבין הדימוי החזותי למציאות כפי שהיא והעלתה את הטענה שהתמונה מרחיקה את הצופה ממושא הצילום. סונטאג זכתה להכרה רבה על העבודה, ואף קיבלה עליה את פרס חוג מבקרי הספרים ב-78'.
לבד מכתיבה תיאורטית, סונטאג פרסמה גם פרוזה, בין השאר את הרומן, "The Volcano Lover", שהיה לרב מכר. בשנת 2000 זכתה ב-"National Book Award", בקטגוריית ההסטוריה, על הרומן "In America".
עוד בין עבודותיה, קובץ סיפורים שעוסקים במחלת האיידס, "The Way We Live Now", והמחזה "Alice in Bed", העוסק בחייה של אחותו של הנרי ג'יימס. בשנת 99' חברה לאנני ליבוביץ' ופרסמה יחד איתה את הספר "Women", שמציג סדרת צילומי נשים. באווירה הומוריסטית יותר, היא גם נתנה בהופעת אורח בתפקיד עצמה ב"זליג" של וודי אלן.
סונטאג נהגה לכנות את עצמה "אסתטיקנית שיכורה", או "רדופת מוסר" ולעיתים "פריקית של רצינות". היא סבלה ממחלת הסרטן שלוש פעמים. בראיון שערכה באחרונה אמרה: "זה כמו בייסבול, שלושה סטרייקים ואתה בחוץ".
סונטאג נולדה ב-33' בניו יורק לאם אלכוהוליסטית ולאב שנפטר כשהייתה בת חמש, ותיארה את ילדותה כ"מאסר ארוך". מהתיכון פרשה בגיל 15, אחרי שקפצה שלוש כיתות. על אף אזהרות אמה שלא תינשא אם תמשיך לקרוא כל כך הרבה ספרים, סונטאג נישאה לפיליפ רייף, היסטוריון ופסיכולוגי חברתי, עת היתה בת 17, והוא בן 28. לזוג נולד ילד, אולם הם התגרשו במהלך שנות השישים.
סונטאג גילתה מעורבות פוליטית וחברתית, והיתה ידועה כפמיניסטית ולוחמת לזכויות אדם. במהלך שנות השישים, כתבה, בהתייחס למלחמת וייטנאם: "הגזע הלבן הוא כמו סרטן בהיסטוריה האנושית".
סונטאג המשיכה את פעילותה הפוליטית גם לאחר הסיקסטיז, בין השאר הובילה את מחאת הקהילה הספרותית, בשלהי שנות השמונים, נגד השלטון האיראני, בעקבות הפאתווה שהוטלה על סלמן רושדי, וכן נסעה למוקדי אלימות בעולם, במטרה להעניק סיוע הומניטרי.
מספר ימים לאחר התקפות הטרור של ה-11 בספטמבר היא ביקרה בחריפות את מדיניות החוץ של ארצות הברית, וסירבה לראות את מתקפת הטרור כפעולה שיוצאת נגד החירות, האנושיות או העולם החופשי.
רושדי ספד לה אמש: "היא היתה חברה אמיתית. היא היתה סופרת גדולה, פילוסופית מקורית וחסרת פחד, תמיד דיברה אמת והיתה בת ברית בלתי נלאית במאבקים רבים".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
