 |
/images/archive/gallery/129/658.jpg דפנה לוסטיג
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| דפנה לוסטיג מונה את 12 שירי השנה, מלמטה ועד למעלה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
אמינם, "Like Toy Soliders"
|
|
|
 |
|
|
|
השיר הזה אמנם יהיה להיט היסטרי רק בחודשים הקרובים, אבל הוא ההמנון המובהק ביותר והממכר ביותר ב-"Encore", אלבומו הרביעי של אמינם שיצא לאחרונה. כל המרכיבים הנכונים קיימים כאן: סימפול מלהיט פופ אדיר אך לא טחון ("Toy Soliders" של מרטיקה משנת 91'), מילים שעוסקות במלחמות הראפרים אבל לא נגררות לצדקנות, שירה דרמטית אבל לא בומבסטית, וקליפ אסתטי, אך אלים.
יש כמה סיבות לכך שאמינם מוכר מיליון עותקים עוד לפני שהוא גומר את המיקסים על האלבום. היותו כותב שירים מחונן היא אחת מהן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אמינם
|
|
|
|
|
|
|
שייפשיפטרז, "Lolas Theme"
|
|
|
|
|
|
|
מה שהחל כיציאה החמה ביותר של ועידת המוסיקה האלקטרונית האחרונה וכלהיט מועדונים שאישונים התרחבו לצליליו, הפך להיות הרינגטון המבוקש ביותר באירופה. את שירה של לולה, שהתנחל במקום הראשון במצעד הבריטי, כבר אי אפשר לכנות "קטע קרוסאובר". היום הוא לא יותר מעוד להיט חתונות, אבל הוא אחד ממש נחמד, יש בו המון חצוצרות ואין לו מילים ברומנית או סימפול מ"ואלרי".
יכול להיות שזה לא באמת שיר, שזה אוויר מוקצף עם נגינה, אבל גם דיידו היא לא יותר מאוויר והיא בחורה מדכאת לאללה. אם כבר אוויר, לפחות שיהיה שמח.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שייפשיפטרז
|
|
|
|
|
|
|
נו דאוט, "Its My Life"
|
|
|
|
|
|
|
2004 היתה השנה של הקאברים. ג'מיליה לסאם בראון, ליברטי X לקול אנד דה גאנד, ווסטלייף לבארי מנילו וזו רשימת מכולת אחת שרחוקה מלהסתיים. שגעת הקאברים היא כה נרחבת עד שהסיזר סיסטרז שיחררו לאחרונה קאבר ל-"Take Me Out" של פרנץ פרדיננד, מהלך שהוא מוגזם אפילו ביחס ללהקה שמנהיגה מכנה את עצמו "בייבי דדי".
החידוש שהפיק נלי הופר לנו דאוט לרגל אוסף הלהיטים שלהם, ששוחרר בסוף 2003, היה בחירה מדויקת ללהקה ששואבת הרבה השראה מפופ אייטיזי. הביצוע המקורי של Talk Talk היה, נשאר ולנצח ישאר אחד השירים המרגשים מאותו עשור, אבל בזכות חידוש לא ארכאי וקליפ צבעוני שהצדיק אין ספור שידורים באם.טי.וי (דייויד לה שאפל ביים) מצליחים נו דאוט לגרוף את תואר קאבר השנה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נו דאוט
|
|
|
|
|
|
|
בלינק 182, "I Miss You"
|
|
|
|
|
|
|
פעם בלינק היתה להקה שחלקיה עולים על סך השלם. דיבוריהם האובססיביים על זיקפות וציצים עצרו את היכולת לקחת אותם ברצינות, וזאת למרות ששירים כמו "Whats My Age Again" הבהירו שמדובר בשלושה אנשים מוכשרים ביותר. אלבומם האחרון, שנושא את שם הלהקה, שוחרר אחרי שנתיים וחצי של שתיקה והציג להקה בוגרת ומגובשת, שיודעת לכתוב שירי רוק יפים ומדויקים.
"I Miss You" הוא המחווה של בלינק לקיור (רוברט סמית' מתארח בשיר אחר באלבום) וטום דלונגי, הסולן, נשמע בו שברירי ודוקר, סופרלטיבים שפעם בטח חולקו לקיור והיום הם כבר לא ראויים להם. חוץ מזה, זה היה אחד הקליפים היפים והקודרים של השנה, קליפ שהוכיח סופית שרק נערות חיוורות כסיד יכולות באמת לשבור לב של גבר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בלינק 182
|
|
|
|
|
|
|
קניה ווסט, "Through The Wire"
|
|
|
|
|
|
|
לו הייתי בוחרת אלבומי שנה ולא שירי שנה היה עומד קניה ווסט בראש הרשימה. לבחור שיר אחד מתוך אלבומו זה כמו לבחור בין ילדים אהובים, ו-10 המועמדויות שלו לגראמי מעידות שלא רק אני חושבת ככה. הסימפולים, הגוספל, הכינורות והטכניקה הופכים את הסאונד של "The College Dropout" לאלבום חם, עשיר ומלא. ווסט, על אף היותו מוכשר כשד, לא שכח שבשורה התחתונה המוזיקה חשובה יותר מהבלטת מיומנותו של המפיק, דבר שרבים מחבריו המפיקים שכחו כבר מזמן, אי שם ב-2001.
"The College Dropout" הוא אלבום שמפסיד מפירוקו לגורמים, אבל אם זו מלחמת אין ברירה וחייבים לבחור, אז מתוך כל השירים היפים שיש בו "Through The Wire", שכולל סימפול מ-"Through The Fire" של צ'אקה קאן, ראוי להבלטה בשל היותו להיט גדול ושיר רדיופוני בטרוף.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קניה ווסט
|
|
|
|
|
|
|
סיזר סיסטרז, "Laura"
|
|
|
|
|
|
|
עם מכירות של למעלה משני מיליון עותקים הסיזר סיסטרז הן אחת משלושת סנסציות המוזיקה הגדולות של 2004 בבריטניה (לצד פרנץ פרדיננד וקין). מוצאם הניו יורקי והסאונד הסבנטיזי המאפיין אותם לא מפריע לבריטים להתמכר אליהם. להפך. הסיזר סיסטרז קונים להם מעריצים רבים בזכות הומוסקסואליות מוצהרת, שגוררת אחריה לוק אקצנטרי ומשעשע, ובזכות כמה להיטים שהם אליפות.
הביקורות הנשפכות על האלבום כולו הופכות אותו להכי אובר-רייטד של 2004, אחרי הכל יש בו לא מעט פילרים ושירים שנשמעים כמו סקיצות, אבל יציאה כמו "Laura", שנשמעת טריה ומפתיעה גם אחרי טחינה ממושכת, היא פנינה ולא רק בגלל שיש לה מילים קורעות ולחן נפלא. בעיקר בגלל (ואמרו את זה לפני, וכרגיל, זה לא משנה) ש-"Laura" הוא השיר הכי טוב שאלטון ג'ון לא כתב מאז "Tiny Dancer". להשיב כך עטרה ליושנה, ועוד לעשות את זה עם קריצה, על זה בלבד הם זוכים בתואר "להקת השנה השנייה הכי טובה". את הראשונה אפשר למצוא, כיאה לה, במקום הראשון.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
סיזר סיסטרז
|
|
|
|
|
|
|
קליס, "Trick Me"
|
|
|
|
|
|
|
"Milkshake" היה ההימנון עם הקליפ המחרמן, ב-"Millionaire" יש את אנדרה 3000, "In Public" קורע לא פחות משני אלה יחד והאמת היא שכמעט כל שיר מאלבומה המצוין של קליס, "Tasty", משתחל לרשימה כמו זו באותה קלות בה משתחל נאז בין ירכי החמאה שלה.
אבל "Trick Me", שהיה הסינגל השני, הוא שיר עם כל כך הרבה קצב וסטייל, שהוא מעלה חיוך ממזרי בכל פעם שהוא מנוגן. כמו נגיעה של קרם פרש, הוא משדרג כל מקום שהוא נמצא בו. קליס היא זמרת מעולה גם מבלי לפתוח את הריאות ולזמר בתשע אוקטבות כמו ביונסה. אין לה את קול העשור, אז מה. יש לה נוכחות, סגנון וקסם שיספיקו לעוד חצי מאה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קליס
|
|
|
|
|
|
|
קין, "Bedshaped"
|
|
|
|
|
|
|
הסנסציה השנייה מתוך השלוש של השנה בבריטניה. קין, הקולדפליי של 2004, הם להקה טובה פחות מקולדפליי. חסרה להם כריזמה ומנהיגות. אבל גם בלי כריס מרטין, אלבום הבכורה שלהם, "Hopes And Fears", עם נגינת הפסנתר המנומסת שלו והטקסטים הרומנטיים שבו, חימם את החורף האחרון בהרבה בתים.
בישראל נוגן הלהיט "Somewhere Only We Know" לא מעט, והוא כנראה השיר הכי מוכר של הלהקה בארץ. ולא שהוא לא ראוי, הוא לגמרי כן. אלא שהאלבום כולו מכיל שירים יפים לפחות כמוהו ושיר אחד שנקרא "Bedshaped", יצירה משתקת, יפיפייה וכואבת. מי שאומר לכם שזאת בומבסטיות שקופה, אל תאמינו לו. אין לו לב. ב-2004 לא נכתב שיר סיום מושלם יותר לאלבום.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קין
|
|
|
|
|
|
|
נינה סקיי, "Move Ya Body"
|
|
|
|
|
|
|
בפעם השנייה בהיסטוריה של הפופ מסב השילוב של אחיות שלאחת קוראים ניקול ולשנייה נטלי נחת צרופה. ראשונות היו בנות משפחת אפלטון וחברות להקת אול סיינטס. גלגול שנות ה-2000 שלהן נקרא נינה סקיי, תאומות זהות מקווינס שקרעו השנה רחבות, מצעדים ובעיקר רמקולים של מכוניות עם "Move Ya Body".
"Move Ya Body”, פצצת סקס מטורפת, היה הימור בטוח – הוא נכתב על ביט של להיט דאנסהול ישן ונטחן באגרסיביות בכל מקום. הטחינה הזאת הרגה אותו מהר מדי, ולכן בימים אלה מומלץ לעבור ללהיט הבא של האחיות, "Turning Me On". אם לא כדי להתמכר לקצב מחדש אז כדי להיזכר שפעם, לפני ארבעה חודשים, זה היה הסאונד הכי חם של השנה, והכי בצדק.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נינה סקיי
|
|
|
|
|
|
|
אשר, "Yeah"
|
|
|
|
|
|
|
16 מיליון אמריקאים לא טועים. טוב אולי כן, הם בכל זאת בחרו בג'ורג' בוש לקדנציה שנייה, אבל אלבום שמוכר 16 מליון עותקים לא יכול להיות אלבום רע. בשביל להגיע לכאלה מספרים הוא חייב להיות אלבום מופק לעילא. ולא יעזור, "Confessions" של אשר, אלבום מצועצע ומלאכותי, הוא אלבום ללא רבב. היהלומים על צווארו של אשר מלוטשים פחות מההפקה באלבום הזה.
אשר הוא הקיסר הבלתי מעורער של השנה האחרונה. זה תקף בכל העולם, אבל זה בולט בעיקר בארה"ב. "Yeah" שהה כל-כך הרבה שבועות בראש מצעד הסינגלים של הבילבורד שקשה כבר לזכור כמה זמן לקח לשיר אחר של אשר להעיף אותו משם.
כיאה לשיר שפותח את השלישייה המובילה של שירי השנה, "Yeah" מעלה את הרף. בהתחלה נדמה שאפשר לשמוע אותו לנצח ושהוא השיר הכי מעיף שנכתב אי פעם. אחרי שמיעות חוזרות ונשנות ההתלהבות שוככת אבל העובדות נשארות חקוקות היטב: "Yeah" הוא הלהיט המושלם. הוא גורם לך להפסיק לחשוב, להזיז את הרגליים וכשהוא נגמר, לנגן אותו מיד שוב. זמר השנה או לא, כל טיפת ריספקט במקומה מונחת.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אשר
|
|
|
|
|
|
|
הסטריטס, "Blinded By The Lights"
|
|
|
|
|
|
|
מייק סקינר הוציא השנה את "A Grand Don’t Come For Free" האלבום השני שלו בתפקיד הסטריטס. ברור היה שסקינר, שחבק ב-2002 אלבום בכורה גאוני, נדרש לעמוד ברף ציפיות בלתי אפשרי. ברור היה שציניקנים רעי לב יגידו שהאלבום השני שלו מאכזב. הם טועים כמובן. הוא ממש לא.
בערך כל שיר שלישי בהיסטוריה של המוזיקה נכתב על סמים. בגיל ההתבגרות הטקסטים האלה נשמעים מרגשים, גאוניים ומסקרנים. שנים אחר כך, ממש כמו החוויה עצמה, הדימויים נשחקים. ורק מייק סקינר, לא פחות משורר מבוב דילן, כותב בשנת 2004 על עליות וירידות התודעה באותה רגישות בה הוא כותב על עליות ומורדות הלב.
"Blinded By The Lights" הוא שיר שיהיה קשה לשחזר את הצמרמורת שהוא מעביר בגב בהאזנה הראשונה. הוא מתאר בדיוק מכאיב לא רק את האכזבה מכדור שלא עלה, אלא את האכזבה מלילה שהכל הלך בו רע ושלשום דבר בו, מלבד לסמים, אין מספיק כוח כדי להושיע. הרגישות בה הוא משרטט את אופיו המתעתע והבוגדני של הסם, והמוזיקה המתעתעת, הקרה כקרח ושורפת כלבה אותה ציוות לטקסט, הופכת אותו לנערץ. הלהיט הגדול מתוך "A Grand Don’t Come For Free" הוא "Dry Your Eyes" – בלדה עצובה על פרידה. "Blinded By The Lights" הוא פופוליסטי פחות, אבל מרגש הרבה יותר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מייק סקינר
|
|
|
|
|
|
|
פרנץ פרדיננד, "Take Me Out"
|
|
|
|
|
|
|
להקת השנה של האן.אם.אי, חתני פרס המרקורי – פרנץ פרדיננד ראויים לכל מחמאה שנשפכה עליהם ב-2004, והיו כל כך הרבה כאלה עד שקשה לחשוב על חדשות. סטנדרטי שלהיטים מעולים יש כל השנה. סטנדרטי גם שאלבומים טובים יוצאים כל הזמן, אבל פרנץ פרדיננד אינם סטנדרטיים, הם לא מתקרבים למקום הזה, והכוח שלהם מתחיל בכך שאלבום הבכורה שלהם הוא אלבום חסר קלישאות. הוא אלבום שגורר לקלישאות.
היום "Take Me Out" הוא נחלת הכלל, ושירים אחרים של פרנץ פרדיננד, שנשחקו פחות, מתנגנים יותר. אבל בניגוד ל-"Yeah", שכבר עכשיו הוא זיכרון רחוק, "Take Me Out" הוא המנון רוק עם תוחלת חיים ארוכה מאד. אולי אפילו נצחית. הוא לנצח יפרק את רדינג, הוא לנצח יהיה קליפ יפיפייה, הוא החומר ממנו עשויים שירי שנה אמיתיים. כל היתר, הם סתם תירוצים.
|
|
|
|
|
|
|  | | פרנץ פרדיננד | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
