 |
/images/archive/gallery/233/944.jpg ראובן אדיב.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| השחקן שזכור כמי שגילם את המח"ט בונדי ב"גבעת חלפון אינה עונה" הלך לעולמו בסוף השבוע, בביתו בלונדון והוא בן 74 |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ענבל שתיוי
3/1/2005 11:06 |
|
|
|
|
|
|
|
השחקן ראובן אדיב, נפטר בסוף השבוע מהתקף לב, בגיל 74, בביתו שבלונדון, שם חי במשך למעלה מעשרים שנה. אדיב נחקק בתודעה הקולקטיבית של הקהל הישראלי לאחר שגילם את המח"ט בונדי ב"גבעת חלפון אינה עונה", לצד הגששים.
אדיב החל את קריירת המשחק שלו בשנות החמישים, תקופה בה שיחק בתיאטראות התל אביביים, בין השאר ב"שש נפשות מחפשות מחבר" ו"תעלולי סקאפין" בתיאטרון האהל, וב"תשוקה בצל אילנות" ו"אחותי איליין" בקאמרי.
בשנות השישים נסע ללמוד אצל לי שטרסברג בניו יורק. מאוחר יותר הצטרף לחוג הבמאים בבית הספר והמשיך ללמד שם משחק. "הוא למד שם משחק עם אל פאצ'ינו, ברברה סטרייסנד, דניס הופר, מרילין מונרו, כל הגדולים", מספרת אשתו, גליה נתיב, קריינית ומגישה לשעבר בקול ישראל, "לפני כמה שנים היינו בהצגה, והוא לקח אותי להיפגש עם צוות השחקנים מאחורי הקלעים. באותו ערב ישבנו עם אל פאצ'ינו".
כשחזר
לארץ בתחילת שנות השבעים, החל ללמד בבית צבי ובסמינר הקיבוצים. נוגה רוט-גור, תלמידה לשעבר בסמינר הקיבוצים נזכרת: "הוא היה איש מדהים. הוא היה זה שנתן לנו, התלמידים, להבין שאם אתה לא מוכשר אתה לא תהיה פה. הוא קרא לילד בשמו ועד היום אני סוחבת את זה איתי, את האמת הזו. הוא נתן לנו טיפים לחיים, למרות שאז אולי לא ידענו להעריך את זה. רק אחר כך נפל לי האסימון. היה בו משהו, כמו אב רוחני".
במהלך שנות השבעים השתתף ב"שובי שבא הקטנה", של וויליאם אינץ' בצוותא. בשנת 76' גילם את המח"ט בונדי ב"גבעת חלפון" של אסי דיין, שמספר: "הוא היה בחור נהדר, שחקן נהדר. כל הסרט נעשה בשבועיים, ואיתו עבדתי בערך יום מתוך זה, אבל כשהייתי נפגש איתו אחרי זה באקראי הוא היה תמיד אומר לי שהתפקיד הזה היה ממש סידור לחיים. שככה מזהים אותו ברחוב". כמו כן שיחק אדיב לצד שייקה אופיר ומלאני גריפית ב"הגן", משנת 77'.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"הוא עדיין חי בתוכנו"
|
|
|
 |
|
|
|
בשנת 79' מונה למנהל בית הספר למשחק בסמינר הקיבוצים. כריסטופר פיטס, המנהל לשעבר של ה-"Drama Center" בלונדון, גילה אותו במהלך סיבוב שערך בארץ לצורך הערכת מצב לימודי המשחק בארץ, סיור שהוזמן בשנת 80' על ידי משרד החינוך. לאחר שנתיים הוזמן ללמד בלונדון ונשאר שם. "אי אפשר היה לסרב להצעה כזו", אומרת אישתו, אותה הכיר כשלימד אותה משחק בבית צבי, "זה היה מאוד חשוב ללכת איתו. לא בכל מקום מבינים את השיטה, ואנגליה, זו הרי ה'מכה' של התיאטרון. אי אפשר היה לסרב לזה. בלונדון קיבלו אותו כמו גורו, הוא היה פה מאסטר. לא היה בכלל את העניין של הלאום, ישראלי או יהודי. התלמידים שלו בכל מקום היו ממש חסידים שלו, ונשארו איתו בקשר גם עשרים ושלושים שנה".
בין 86' ל-96' לימד בבית הספר לתיאטרון לאומי בשוודיה וב-2003 ו-2004 לימד בפורום למשחק בקולנוע בברלין: "אחרי שהוא נפטר קיבלתי טלפונים מהודו, מסין, משוודיה, כולם תלמידים שלו. גם כאלה שהוא לימד בשנים האחרונות וגם כאלה שהיו תלמידים שלו לפני עשרים שנה. הם מתקשרים ואומרים לי 'הוא עדיין חי בתוכנו'", מספרת נתיב, "האיש הזה השאיר בהרבה אנשים את האור שלו. הגיע להלוויה שחקן גרמני בן 43, שלמד אצלו לפני כמה שנים. הוא אמר שראובן שינה לו את החיים. עד היום, הוא אמר, כשהוא נדרש לשחק, הוא מדמיין מה ראובן היה אומר לו לעשות.
"אחד המשפטים היפים ביותר שמישהו שהגיע לשבעה אמר, היה שגם אם השחקן לא היה הכי מוכשר, הוא היה מוציא ממנו את הטוב ביותר. זה כמו יצרן כינורות. מדי פעם, אם העץ והתנאים טובים, יוצא גם סטרדיוואריוס, אבל גם אם לא מדובר במקרה כזה, הוא היה גורם לתלמיד לנגן בצליל הכי טוב שהוא יכול להוציא".
אדיב אחראי, בין השאר, גם לכמה מן השמות היותר גדולים בתעשיית הקולנוע והתיאטרון. "עד היום אומרים לי במאים, כאן, בלונדון, שכששחקן מגיע אליהם מייד הם מרגישים בזה כשמדובר בתלמיד שלו. הוא לימד שמות כמו קולין פירת', טרה פיצג'רלד, פולי ווקר, פול בתאני, לואיזה קליין, ועוד המון". אדיב הותיר אחריו אישה ושני ילדים, דריה (22) ואוריאל (16).
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
