 |
/images/archive/gallery/240/469.jpg חניף קוריישי.
צילום: ג'ון פלייר, קאמרה פרס  |
|
|
|
|
| אבי ספרות המהגרים, חניף קוריישי, כבר לא הבייבי של הביקורת הבריטית, אבל עדיין כותב פורה ומוערך שממשיך לחטט בשאלות של תרבות, זהות, סמים וסקס |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
אור רכלבסקי, לונדון
14/1/2005 9:13 |
|
|
|
|
|
|
|
מערכת יחסים הומוסקסואלית בין אסיאתי לגלוח ראש, אישה בסוף שנות השישים של חייה ובשיא פריחתה המינית, צעיר מוסלמי פונדמנטליסט שמגלה כי אביו מאוהב בזונה. נדמה שהמילה שגרה זרה לגיבורים של חניף קוריישי, סופר, מחזאי ותסריטאי, מבכירי הכותבים בבריטניה ובן בכור לספרות המהגרים שכוחה הולך ומתעצם בשנים האחרונות.
הגיבורים של קוריישי נקרעים. למשל שאהיד, ב"האלבום השחור"(95'), שמתלבט בין האיסלאם הפונדמנטליסטי לבין יחסי מין פרועים עם המרצה הליברלית שלו. למשל קארים, ב"בודהה מהפרברים"(90'), שהוא חצי הודי חצי אנגלי, אוהב גברים וחובב נשים. יושבים על הגדר. רגל פה רגל שם. לא יודעים אם צריך לבחור בין הזהויות או שבדרך כלשהי הן יכולות לחיות בצוותא.
אלה השאלות שמעסיקות את קוריישי, בן לאב שהיגר מפקיסטן ואם אנגלייה. במובן מסוים, אלה הן השאלות שעומדות בפני קהילת המהגרים הגדולה בבריטניה, בהם מיליון וחצי המוסלמים, שלפי מחקר שהתפרסם לא מזמן, קיימות אצלם מגמות של הקצנה דתית ובמקביל שאיפה ליותר אינטגרציה בחברה.
גם אדם, הגיבור בעל השם הסמלי של הסיפור "הגוף", מתוך קובץ הסיפורים של קוריישי, "הגוף" (זמורה ביתן), שיצא לפני מספר חודשים האחרונים
בעברית, קרוע . כסופר בן 60 פלוס, המוח עובד מצוין, אבל הגוף, מה לעשות, כבר לא מה שהיה: "ברכי וגבי מציקים לי מאוד. קורה שאני יורק שן תוך כדי אכילה. נראה שאוזני מאבדות מיקוד עם התקדמות היום, ואנשים נאלצים לצעוק ישירות אל תוכי. מיטתי היא המעבורת שעל סיפונה אחצה את השנים האחרונות".
פגישה מקרית במסיבה משנה את הכל. אדם מגלה חברה חשאית שבה אנשים מבוגרים מחליפים את גופם במערכת צעירה חדשה ומושלמת. המוח והזכרונות נשארים כפי שהיו. הוא בוחר בגוף שחום כבן 24 שמשוויץ ב"פין יפהפה ועבה", ויוצא בחסותו למסע של התנסויות ברחבי אירופה. "בשלב מסוים", אומרת הדמות בספר, "אתה מבין שיש רק מצרך אחד שלא יסולא בפז. לא זהב או אהבה אלא זמן".
"אני צופה הרבה בתוכניות טראש בטלוויזיה", מסביר קוריישי בבוקר לונדוני גשום כשהוא מנסה לנער שאריות של הנגאובר קל ולהסביר איך צמח הרעיון לספר. "בשלב מסוים התחלתי לחשוב, למה להחליף רק שדיים, אף, שפתיים? למה לא להחליף את כל הגוף? יש כמובן מקורות השראה ספרותיים כמו 'פרנקנשטיין' של מרי שלי ו'תמונתו של דוריאן גריי' של אוסקר וויילד, וכל שאלת הגוף-נפש היא סוגיה שדנו בה ארוכות בתולדות הפילוסופיה המערבית".
- ומה התפישה שלך, אנחנו הגוף, או הגוף הוא משהו שיש לנו?
"אני נוטה לכיוון של פרויד שאמר שאנחנו מתחילים מגוף, מאני שהוא פיזי, ומשם מתפתח המיינד".
- מה היית עושה אם היית מקבל גוף של צעיר בן 25?
"הייתי מנסה ליהנות כמה שאפשר. היכולת שלנו ליהנות הושחתה על ידי אשמה, בושה וייסורי מצפון. אנחנו חיים היום בחברה שהאנשים בה לא מסוגלים ליהנות, לא מסוגלים לענג את עצמם".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"הגוף". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
 |
|
 |
|
"הזיקנה הרבה יותר מוחשית בחיים שלי"
|
|
|
 |
|
|
|
- זה מאוד שונה מדברים שכתבת בעבר.
"מאוד משכה אותי המחשבה שאפשר לכתוב ספר שמגיע כמעט כולו מהדמיון שלך. הוא לא צריך להיות ריאליסטי ולהתקיים במסגרת של העולם הממשי. אבל יסודות פנטסטיים יש גם ב'בודהה מהפרברים'.
"כסופר וכאדם יוצר אתה לא יכול להתעסק כל הזמן באותם נושאים. אי אפשר לכתוב עד גיל 70 רק על גזע והגירה. זה מתחיל לשעמם בשלב מסוים. אבל זה לא שהפסקתי להתעסק בזה. הגירה, זהות, תרבות בריטית מאז שנות החמישים, שאלות של גוף ונפש, כל הנושאים האלה מעסיקים אותי ונמצאים ביצירות שלי".
- נראה שגם זיקנה מעסיקה אותך. היא מופיעה הרבה גם ב"הגוף" וגם ב"אמא", הסרט האחרון שנעשה על פי תסריט שלך.
"זה חלק מתהליך טבעי. הזיקנה הרבה יותר מוחשית בחיים שלי. אני בן 50 ומזדקן. החברים סביבי מזדקנים, ההורים מזדקנים או מתים. במידה מסוימת 'הגוף' עוסק במוות ובשאלה למה חשוב למות".
גזע והגירה היו הנושאים שהקפיצו את קוריישי לתודעה והקנו לו מעמד מיוחד בזירה התרבותית הבריטית. זה היה כר הגידול שלו. אביו היה בן למשפחה מוסלמית עשירה שהיגרה מהודו לפקיסטן לאחר החלוקה. כמו צעירים רבים מתת היבשת, קוריישי האב חיפש את עתידו במערב והגיע לבריטניה ללמוד משפטים. הוא פגש צעירה אנגלייה, הם התחתנו, וב-54' נולד להם הילד הראשון.
קוריישי ביקש לשמור על הקשר למסורת של המולדת, וכשבפקיסטן מדברים על מסורת הם מתכוונים בעיקר לקריקט. הבן נקרא חניף על שם אחד הכוכבים המבטיחים של הנבחרת באותה תקופה. אחרי לימודי פילוסופיה בקינגס קולג' באוקספורד ("מרקס ופרויד היו הגיבורים של התקופה וקראתי אותם הרבה.אני מקווה שזה לא מחלחל ליצירה שלי"), החל קוריישי הצעיר לכתוב מחזות לתאטרוני הפרינג' בלונדון.
כשהבמה נהייתה קטנה מדי, עבר למסך הגדול. "מכבסה יפהפייה שלי", המוצר הקולנועי הראשון שהיה שותף לו (הוא על התסריט, סטיבן פרירס על הבימוי), זכה להצלחה ענקית, היה קרש הקפיצה של השחקן דניאל דיי לואיס לקריירה משגשגת, והביא לקוריישי מועמדות לאוסקר על התסריט.
"סמי ורוזי עושים את זה" (שיתוף הפעולה השני עם פרירס) מ-87', על חיי האהבה והמין של זוג אסיאתי-בריטי, התקבל אמנם בביקורות מעורבות, אבל שלוש שנים אחר כך יצא "בודהה מהפרברים", ספרו הראשון של קוריישי שהיה לקונצנזוס מוחלט.
הסופר קטף את פרס ווייטברד היוקרתי לספר הביכורים הטוב ביותר, והספר עובד לסדרת טלוויזיה משובחת עם פסקול משובח לא פחות באדיבות דיוויד בואי. עד אז חיו המהגרים האסיאתים בשולי החברה הבריטית חיים בלתי נראים ונשמעים, וקיבלו פוקוס רק כמטרה נוחה לגזענות. אף אחד לא חשב להציב אותם במרכז העלילה. קוריישי הפנה את הזרקור אל אותם מהגרים באופן שאיש לא עשה לפניו. לא עוד קריקטורות פשטניות בשולי הסיפור, אלא דמויות מורכבות שמשמיעות את קולן.
- הרבה מהסופרים המובילים היום בבריטניה הם מהגרים או בנים של מהגרים. סלמן רושדי, אתה, ובדור הצעיר יותר זיידי סמית ומוניקה עלי. מה מיוחד בנקודת המבט שהסופר המהגר מציע על החברה?
"זה בעיקר עוד ממד בריבוי הקולות שחיוני לקיומה של חברה בריאה. בעבר הדוברים היחידים היו גברים לבנים. המצב השתנה. בשנות השישים נשים דנו בפמיניזם, ואז השחורים התחילו להשמיע את קולם, אחר כך ההומוסקסואלים.
"מי חשב פעם להציג דמויות של הומוסקסואלים? לדבר על החיים שלהם? משנות השמונים הצטרפה לחבילה גם ספרות של מהגרים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"אמא". צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
"זה לא אומר שאין כאן גזענות"
|
|
|
|
|
|
|
- כסופר מעורב חברתית אתה מדבר הרבה על השפה והשימושים הפוליטיים שניתן לעשות בה.
"זה לא מקרה שכל השיטות החברתיות והפוליטיות הדומיננטיות בעידן שלנו: קומוניזם, פשיזם, פונדמנטליזם, קפיטליזם גלובלי, רוצות למנוע מאנשים ומקבוצות מסוימות לדבר.
"השתקה היא צורה של שליטה. השלטון, לפעמים זה שלטון עריץ, אבל בהרבה מקרים זה לא, רוצה לשלוט בדיבור, לקבוע את הסיפור, לשלול מקבוצות מסוימות את הזכות לספר את הסיפור שלהן. בעבר אלו היו נשים, מהגרים, מעמד הפועלים.
"לקורבן אין עט משלו. הגרסה שלו לאירועים, הסיפור שלו, לא מובאים בחשבון. השתקה היא צורה של דה הומניזציה".
- בריטניה היא מקום טוב למהגרים?
"היא הרבה יותר טובה מגרמניה או צרפת. זה לא אומר שאין כאן גזענות, אבל היא מופנית היום למטרות אחרות כמו פליטים ומבקשי מקלט, והפקיסטנים סובלים פחות. במוקדמות אליפות אירופה בכדורגל הייתי בפאב בהאסטינגס במשחק של אנגליה נגד טורקיה ושמעתי אוהדים שרים: 'I'd rather be a Paki than a Turk ', ( אני מעדיף להיות פקיסטני מאשר טורקי).
"בבית הספר הייתי היחיד ממוצא מעורב וסבלתי מזה לא מעט. תמיד התעניינתי בדיבור, בעיקר מכיוון שאני מגיע מקבוצת מיעוט שבדרך כלל לא זוכה לדבר".
- איוב חאן דין ששיחק ב"סמי ורוזי" עשה את "מזרח הוא מזרח" הסופר מצליח. מירה סיאל ששיחקה ב"מכבסה יפהפייה" כתבה את התסריט ל"אניטה ואני". קורנרשופ כתבו עליך שיר, "הסצנה של חניף קוריישי". כמעט כל יוצר אסיאתי בבריטניה מדבר עליך כמקור השראה. מלחיץ להיות דובר של קבוצה שלמה?
"כל סופר יגיד לך שהוא לא מייצג אף אחד מלבד עצמו. באים אלי אסיאתים ואומרים: 'תכתוב עלינו דברים יפים', ואני מתאר עולם של סוחרי סמים ומין בתשלום כי זה מה שמרתק אותי. להגיד לך שהם אהבו את עומאר ב'מכבסה יפהפייה'?לא, לא ממש".
- היית אחד הסופרים הראשונים שעסק בעלייה של האיסלאם הפונדמנטליסטי כבר בראשית שנות התשעים. איך הגעת לנושא?
"זה התחיל כשביקרתי בפקיסטן בראשית שנות השמונים ונהייתי מודע למה זה אומר לחיות במדינה תיאוקרטית. סיבה מהותית נוספת היתה הפאתווה שהוציאו האייתוללות באיראן נגד סלמאן רושדי.
"חוץ מזה אני גר קרוב לקולג' מוסלמי, אז הלכתי ודיברתי עם הצעירים שלומדים שם. שאלתי אותם שאלות. וזה דבר שמעט מאוד אנשים ליברלים עשו".
- לא חששת מגורל דומה לזה של רושדי כשהוצאת את "האלבום השחור"?
"ממש לא חשבתי על זה. אני לא חושב שיש שם או ב'בני הפנאטי' דברים מאוד רעים על האיסלאם".
- בעבר כינית בראיונות את האיסלאם הפונדמנטליסטי "פשיזם מוסלמי".
"האיסלאם הקיצוני הוא מאוד מסוכן. כל צורה של פונדמנטליזם שמעמידה את עצמה כאמת אבסולוטית וחותרת להשגת טהורות ולדיכוי והשמדה של קולות אחרים היא רעה. גם בוש במובן הזה הוא פונדמנטליסט".
- והיום , אחרי יותר מעשור של הסלמה וכמובן אחרי ה-11 בספטמבר, לאן לדעתך נושבת הרוח?
"אני חושב שהאיסלאם הקיצוני הולך ודועך, והוא חלק קטן ממה שהאיסלאם ככלל מייצג, בטח בבריטניה. אתה מדבר עם המוסלמים פה ורואה שהם מתנערים מזה. חשוב להם ללכת למסגד ביום שישי להתפלל, אבל הם לא רוצים לחיות במדינה מוסלמית.
"החופש חשוב להם. הם יודעים שהמשמעות של מדינה מוסלמית היא דיקטטורה מדכאת, והם לא מוכנים לחיות תחת משטר כזה. הם מפתחים איסלאם מודרני שחי בשלום עם הליברליזם. הם רוצים ליהנות משני הצדדים. ה-11 בספטמבר היה במובן הזה נקודת שיא ונקודת מפנה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
סלמן רושדי. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
"אני מרותק מחוסר היכולת שלנו לשאת סבל"
|
|
|
|
|
|
|
- אני לא בטוח שאנשי המודיעין בישראל יסכימו עם ההערכה שלך.
"טוב, זה די ברור מנקודת המבט שלהם. לא מזמן ישבתי במסעדה עם סלמאן רושדי, וכל המלצרים והצוות היו מוסלמים, והם באו אליו ולחצו לו את היד ואמרו כמה הם אוהבים את הכתיבה שלו. עשיתי סרט קצר על מלצרים במסעדות הודיות ואתה מדבר עם אדם ורואה שכמה דברים מתקיימים בו במקביל. הוא גם מוסלמי וגם בריטי, גם מלצר וגם אדם גאה, ואין סתירות".
- גדלת יותר כבריטי או כפקיסטני?
"זה היה תלוי בעיקר במי שהייתי לידו באותו רגע. בקיץ היו מגיעים הדודים והבני דודים שלי מפקיסטן, והם היו משפחה מוסלמית, ואז נטיתי לכיוון שלהם (ביקור כזה מתואר בסיפור האחרון ב'הגוף' - א.ר). אחרי שהם עזבו הייתי עם הילדים מהשכונה. זה היה ערבוב של שניהם, ולכן כל כך עשיר".
- במבחן הקריקט, המדד האולטימטיבי לבדיקת הנאמנות לבריטניה, בעד מי אתה כשאנגליה משחקת נגד פקיסטן?
"פקיסטן כמובן. אני תמיד בעד השחורים או החומים כשהם משחקים נגד אנגליה. כשאנגליה מפסידה זה כאילו מישהו בעט לאבא שלך בתחת. אין הרגשה יותר טובה מזו".
- אם כבר מדברים על בעיטות בתחת, אתה שותף לאכזבה הגדולה מטוני בלייר והלייבור שיש בקרב רבים מהאינטלקטואלים?
"כמעט כמו כל החברים שלי, אני כבר לא יכול לחכות לרגע שהשמרנים יחזרו לשלטון. למרות שדווקא תחת הלייבור המצב האמנותי הרבה יותר טוב. אתה מסתובב בלונדון ובכל מקום יש אנשים יוצרים, אנשים עושים. אבל התפכחנו מהאשליות שהלייבור הם באמת אחרים. המלחמה בעיראק שברה את האמון בבלייר לגמרי. אין לו אידאולוגיה".
קוריישי כותב חיים מחוספסים, חדים, לעתים בוטים. התיאורים המיניים שלו מפורטים, ואין ספק שליצירות שלו מחלחל הניסיון שרכש כשכתב למגזין פורנוגרפי תחת השם אנטוניה פרנץ' כדי לממן את לימודיו בתחילת שנות השבעים. גם סמים חביבים עליו במיוחד. באופן לא מפתיע, בארבעה משמונת הסיפורים ב"הגוף" יש דמויות שמעשנות, בולעות, או מזריקות.
"האקסטזי היכה בי בעוצמה של התגלות, ואני רציתי להגיש אותו לראש הממשלה ולהחדיר אותו למאגרי המים. במשך שבועיים, מדי יום, בלעתי מלוא החופן כדורים. זה הוביל אותי פנימה אל גופי והחוצה אל גופם של אחרים, במידה שמישהו שם היה ממשי. לא הייתי בטוח" ("הגוף").
וזו רק דוגמה אחת. "סמים הם לא תופעה שולית בחברה", הוא מסביר את הקיבעון שלו לנושא. "משנות החמישים פעולות כמו הסנפת קוקאין ובטח צריכת גראס לסוגיו הן לא דבר שמאפיין דווקא את הפריפריה. אבל אני מתעניין בסמים בהיבט רחב יותר, כל הסמים: אלכוהול, תרופות הרגעה, תרופות אנטי דכאוניות.
"אני מרותק מחוסר היכולת שלנו לשאת סבל. מהצורך שלנו לשנות את מצבי התודעה כשאנחנו סובלים. לא מזמן שמעתי סיפור על בחורה שנפרדה מהחבר שלה והיתה מדוכדכת והפסיכיאטר נתן לה מרשם לתרופה נגד דיכאון. לעזאזל, אחרי שאת נפרדת מחבר שלך את אמורה להיות מדוכאת".
- ואיזה תפקיד יש לסקס?
"אני מתעניין בלהט של אנשים. למה הם רוצים אחד את השני. למה הם מתאהבים ולמה הם מפסיקים להתאהב. כסופר אני מעוניין ברגעים דרמטיים, והרגעים האלה הם מאוד חושפניים. סקס הוא מטאפורה מבחינתי. בסקס אתה פגיע ומעורער וקצת משוגע. זה המקום שאתה פוגש בו אנשים אחרים".
- היית יכול להרוג דמות שלך?
"אתה מפתח יחסים עם הדמויות. אוהב אותן, שונא כועס, מנחם, נמשך אליהן מינית. הכל חלק ממה שסופר מרגיש כלפי מי שהוא יוצר. הדמויות הרי מייצגות חלקים בתת מודע של הסופר. אתה קורא את דוסטויבסקי וחושב, לעזאזל, האיש חולה לגמרי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קוריישי
|
|
|
|
|
|
|
"המצב הבטחוני אצלכם הוא סיוט, לא?"
|
|
|
|
|
|
|
- בשנים האחרונות הזוהר שלך קצת התעמעם. הביקורת כבר לא סגדה לך בספריך האחרונים, בעיקר ב"אינטימיות". טענו שאיבדת את הברק והחיות שלך.
"בשנות השמונים אני הייתי הדבר הבא. עשיתי את 'מכבסה יפהפייה' ו'הבודהה מהפרברים'. היה הייפ סביבי. זה משתנה. הזכרת את מוניקה עלי וזיידי סמית. זה מעגל טבעי למצוא כוכבים חדשים.
"הספר האחרון שלי 'My Ear at His Heart' התקבל מאוד טוב, ונראה שאני שוב על הגל. זה ספר אוטוביוגרפי שמתאר את מערכת היחסים עם אבא שלי שמת. אני מוצא ספר שהוא כתב ולא פורסם ומשם זה מתגלגל".
- בכלל, יחסים בין אב לבן חוזרים הרבה ביצירה שלך.
"הייתי אומר שאני עוסק יותר במשפחה. 'אמא' זה על אמא, 'בודהה מהפרברים' זה על משפחה. משפחה היא דבר כל כך חזק. אנשים אוהבים זה את זה ושונאים זה את זה בעוצמות שלא תמצא בשום סיטואציה אחרת. אבל התעניינתי בסיפור של אבי בעיקר כסיפור שמייצג את המהגרים שהגיעו מהודו ופקיסטן".
- איך אמא שלך הגיבה?
"היא מאוד אהבה את הספר. הוא נגע ללבה. היא אמרה שעשיתי דבר טוב עבור אבא שלי".
- זה מזכיר לי קצת ספר שיצא לפני שנתיים בישראל והסופר מגולל בו את מערכת היחסים עם ובין הוריו. איך קוראים לו? "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז.
"שמעתי על זה. הבנתי שזה ספר טוב, אבל לא קראתי".
- אתה קורא סופרים ישראלים?
"אני כמעט לא קורא בכלל. כשהייתי ילד הייתי קורא המון, ואהבתי מאוד סופרים יהודים. סול בלו, למשל, או בשביס זינגר, ממש הערצתי אותו. היום אני כמעט לא נוגע בספרים של אחרים".
- משונה, לא? אם סופרים לא יקראו אז מי יקרא?
"כשאני כותב כל היום זה בלתי אפשרי בערב לקחת ספר. אני חייב לצאת, לבלות, לעשות משהו אחר".
- ובספרים שכתבת אתה חוזר לקרוא שוב?
"כמעט ולא. וכשאני עושה את זה, אני מרגיש מאוד משונה. מי זה הבחור הזה שהיו לו את הרעיונות האלה? זה מוזר. כמו להסתכל בתמונות ישנות שלך".
- הרבה סופרים ואנשי רוח מחרימים עכשיו את ישראל. אתה מוכן לבוא לבקר?
"הייתי שמח להגיע לישראל, אבל המצב הבטחוני אצלכם הוא סיוט, לא?".
- לא ממש, אתה יודע, אנשים קמים בבוקר, מצחצחים שיניים, נוסעים באוטובוס.
"זה ככה? קיבלתי כמה הזמנות לבוא. זה מקום שמעניין אותי בהיבט של שני עמים שתקועים אחד בתוך השני וצריכים לחיות ביחד. איזה מקום יש לביטוי או לדיכוי הסיפור של האחר".
- גם אתה מגיע מרקע כזה.
"המשפחה שלי עברה מבומביי שבהודו לפקיסטן בעקבות החלוקה, אבל זה מקרה אחר. בהודו יש הרבה מאוד מוסלמים".
- עם כל הכבוד לסכסוכים דתיים, אני בטוח שכאוהד מנצ'סטר יונייטד אתה מודאג כרגע בעיקר מהשאלה איך מצילים את העונה.
"זו שאלה מאוד מאוד טובה. תראה, כשרוד ואן ניסטלרוי משחק, הקבוצה טובה יותר ב-25 אחוז , אתה לא חושב?".
- אני מעדיף את תיירי הנרי. הוא פחות אנוכי. ואן ניסטלרוי טוב רק ברחבה.
"טוב, בגלל זה הבאנו את וויין רוני. צריך להעיף את רוי קין. הוא כבר זקן מדי. צריך מישהו כמו פטריק וויירה שיהיה מנוע במרכז המגרש. בשנה שעברה לקחנו את הגביע וכל עוד הקבוצה זוכה בתואר כלשהו, פרגוסון צריך להישאר. בכל אופן לא נראה שהשנה נזכה במשהו".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
