 |
/images/archive/gallery/282/512.jpg נפל לו סלע על הראש. דניאל אוטיי
יחצ  |
|
|
|
|
| כתב מעריב נפגש לשיחה צפופה עם דניאל אוטיי, כוכב המותחן המשטרתי "36 תחנת משטרה", שעולה היום בארץ, וסחט ממנו קצת יותר מראיון יחצנות |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
אור הלר, פריז
|
|
|
|
|
|
|
|
אגדה אורבנית מספרת שכשדניאל אוטיי היה ילד, נפל לו סלע גדול על הראש. בעקבות האירוע המכונן הזה הוא לא הפך לניוטון ולא המציא את חוקי הגרביטציה. במקום זה הוא קיבל מבט קפוא ואטום שהפך
לכרטיס הביקור של השחקן הכי מבוקש היום בצרפת.
בימים אלה מצלם אוטיי (54) קומדיה חדשה, אבל אנחנו נפגשים בפריז לרגל העלייה לאקרנים בארץ, מהערב, של סרט המשטרה האפל שלו, "Quai des Orfevres 36", בעברית: "36 תחנת משטרה".
שם הסרט הוא למעשה הכתובת בפריז שבה שוכנת יחידת המשטרה החוקרת את מעשי השוד והרצח האכזריים ביותר, והסרט מציג את פריז האפלה והאלימה. העלילה, שמבוססת על מקרה אמיתי, מתמקדת בכנופיית שודדים ורוצחים אלימה ששודדת כלי-רכב משוריינים המובילים מיליוני יורו ורוצחת את השומרים.
מפקד משטרת פריז, רוברט מנצ'יני (אנדרה דוסולייה), מציע לשני הקצינים שמתחתיו, ליאו ורינקס (דניאל אוטיי), ודניס קליין (ז' ראר דפרדייה), הצעה שאי-אפשר לסרב לה: מי שיצליח לתפוס את חברי הכנופיה - יירש אותו. ואם זה לא מספיק, שני קציני המשטרה המנוסים היו פעם חברים ואחים לנשק, והיום הם האויבים הכי מרים שיש. מי זוכה בסוף? שאלה טובה.
"אני מכיר את השוטר שאותו שיחקתי", אומר אוטיי. "הוא היה שם במשך כל הצילומים, אבל לא הלכתי לדבר איתו, כי חשבתי שזה לא יהיה הוגן, הוא הרי ממש סבל. אני בא לתת דמיון והנאה והוא ממש חי את הכאב".
אז איזו עבודת הכנה עשית לקראת התפקיד?
"העבודה העיקרית שעשיתי נובעת בראש ובראשונה מניסיון אישי, כי כבר עשיתי סרטי משטרה. קצת יריתי בכלי נשק וביקרתי את קציני המשטרה של '36', אבל לא עשיתי משהו מיוחד כדי להתייחס לדרמה הפסיכולוגית של הדמות. במהלך הצילומים גם הייתי מוקף כל הזמן בשוטרים, אז לא יכולתי לעשות טעויות גדולות מדי".
במובנים רבים עשיתם פה סרט בסגנון אמריקני, עם כל האקשן.
"הז'אנר של סרטי המשטרה התחיל בטלוויזיה, ופה רצינו לראות אם הצרפתים ייצאו כדי לראות את מה שיש בטלוויזיה. אז נתנו לסרט הזה שחקנים, תסריט וכסף כדי לעשות סרט אמביציוזי. זה נשאר סרט צרפתי, של בן-אדם שחווה את החוויה ומספר את הסיפור מבפנים. לסרט יש משהו להגיד".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| "
|
 |
|
 |
|
"קח אותי מרשל"
|
|
|
 |
|
|
|
את הסרט ביים הבמאי המוערך אוליביה מרשל. במשך 12 שנה הוא שירת כשוטר במשטרת פריז, עד שנמאס לו והוא החליט לעשות סרטים. "36" הוא בסך הכל הסרט השני של מרשל, אבל הוא כבר שייך לליגה הלאומית של הבמאים בצרפת. אוטיי מספר כי בסוף הצילומים אמר למרשל: "קח אותי לכל אחד מהסרטים שתעשה בעתיד".
בינתיים אוטיי משתף פעולה בסרט עם בתו בת ה-23 אורור (שחר בעברית), שמגלמת את בתו הבדיונית. גם נלי, בתו בת ה-12 ( מהשחקנית עמנואל ביאר), מסתובבת על הסט. אבל המפגש הגדול באמת מתרחש בין אוטיי לז'ראר דפרדייה, מלך שחקני צרפת. "זו הפעם השלישית שאני משחק איתו", אומר אוטיי, "קודם ב' ז' אן דה פלורט', וב' לצאת מהארון', ועכשיו . אני אוהב את החברה שלו. זו פגישה שחיכיתי לה".
גם ב"36" וגם ב"לצאת מהארון" אתה ודפרדייה אויבים, אתה מתחיל לחשוב שזה אישי?
אוטיי צוחק. "זה בכלל לא אישי. ב'לצאת מהארון' לא היינו ממש אויבים. הדמות שלו נמשכה לדמות שלי ואני דחיתי אותו. לא היו יחסים של ריב, אלא יחסים של אהבה נכזבת".
ועכשיו , מה אתה אומר על הבחירות המוסריות של דמותו בסרט החדש?
"זו דמות מטרידה מבחינה מוסרית, דמות מאוד אפלה. מולו ישנה הדמות שלי, שהיא עוד יותר גרועה ממנו, אבל בגלל שהדמות שלי הופכת לקורבן זה יוצר אליה אמפתיה".
איפה אתה ממקד את הסרט הזה בקריירה שלך?
"במקום חשוב, מאוד חשוב. מכמה בחינות: הגיל שלי, הבגרות של הדמות וההזדהות של הקהל עם הדמות. הגיבור הוא אפל ובכל זאת גיבור. זה בהחלט היה תפקיד חשוב".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פעם שלישית גלידה. דפרדייה
|
|
|
|
|
|
|
"אולי ניפגש מתישהו"
|
|
|
|
|
|
|
כששני השחקנים המובילים של צרפת נפגשים בסרט משובח, התשבחות של מבקרי הקולנוע לא מאחרות להגיע. אלה תיארו את הסרט כ"חזרה לסרטי האקשן-פעולה הקלאסיים של שנות ה-70".
הצופים גם הם הצביעו ברגליים, והסרט הכניס עד כה 14 מיליון דולר בששת השבועות הראשונים להקרנתו. הסרט זכה לשמונה מועמדויות לפרס הסזאר 2005 (המקבילה הצרפתית לאוסקר), ובהן לסרט ולשחקן הטובים ביותר, אלא שבטקס עצמו, "36" נשאר יבש מפרסים.
"הייתי מאוכזב ש'36' לא קיבל כלום", מודה אוטיי, "אבל היתה לנו את ההכרה של העיתונות ושל הציבור, והעובדה שלא זכינו לא שינתה את הגורל של הסרט".
אתה לא מרגיש שהקולנוע הצרפתי הולך ומפסיד לקולנוע ההוליוודי?
"השפה של הקולנוע העולמי היא אנגלית. ברגע שעושים סרט באנגלית והוא נמכר בכל העולם, אז זה נורמלי".
מה אתה אומר על יחסי ישראל-צרפת?
"אני רגיש מאוד להתפתחות של המדינה הזו, ומחכה בקוצר רוח לזה שכולם יהיו מאושרים".
ומה לגבי ההרגשה של הקהילה היהודית בצרפת שאין לה עתיד בצרפת בגלל האנטישמיות?
"זה נכון. במסורת של צרפת, כמדינה, יש גם אנטישמיות, אבל היא לא יותר גזענית מכל מדינה אחרת. צרפת תמיד היתה גזענית. כשהייתי ילד באלג'יריה היתה גזענות נגד הערבים, והיה שם רגש אנטי-אלג'יראי חזק מאוד".
אוטיי נולד באלג' יריה להורים שהיו זמרי אופרה והגיעו מאביניון שבדרום-צרפת. "בגלל שנולדתי שם, אני מרגיש ים תיכוני, מהדרום. הגעתי לפריז כשהייתי בן 19. מאז הייתי בעולם ואני חושב שניו-יורק, לונדון ורומא מדהימות, אבל פריז, וסליחה אם זה יישמע רומנטי, היא העיר שבה הפכתי לשחקן. פה חייתי את חיי כגבר, והגשמתי חלומות".
בסוף הראיון שואל אוטיי: "הגעת לכאן במיוחד? " אני מספר שעברתי לפני כמה חודשים לפריז. בתגובה מציע אחד השחקנים הגדולים בצרפת: "קח את הטלפון שלי, אולי ניפגש מתישהו ?".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
