 |
/images/archive/gallery/285/586.jpg סול בלו
צילום: רויטרס  |
|
|
|
|
| הסופר היהודי-אמריקאי זוכה פרס נובל לספרות מת אמש בגיל 89 |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
יריב מוהר
6/4/2005 10:46 |
|
|
|
|
|
|
|
הסופר היהודי-אמריקאי סול בלו מת אתמול (שלישי) בגיל 89 בביתו שבברוקלין, לצד אשתו ובתו.
בלו ייזכר בעיקר בזכות הרומנים המשוננים שכתב, אשר עסקו בסוגיות מוסר, זיכו אותו בפרס נובל לספרות ב-76' והקנו לו מעמד של אחד הסופרים האמריקאים הבולטים לאחר מלחמת העולם השנייה.
בלו כתב 13 רומנים לאורך 50 שנות פעילותו כסופר והיה אחד המובילים בקרב קבוצה של סופרים אמריקאיים-יהודיים בני דורו – בהם פיליפ רות' וסינתיה אוזיק. בין ספריו המפורסמים נמנים "הרפתקאות אוגי מארץ'", "הפה הגדול", "גניבה", "מתנת הומבולט", "הנדרסון מלך הגשם", "הרצוג" ו"משהו בשביל שיזכרו אותי".
בלו נולד ביוני 1915 לזוג מהגרים יהודיים מרוסיה. הוא גדל בשכונה קשה ואף אמר פעם באחד הראיונות עמו: "ראיתי אנשים פוגעים באנשים אחרים מגיל צעיר". משפחתו עברה לשיקגו ב-24' ובלו למד אנתרופולוגיה באוניברסיטה אבל פרש באמצע וטען שכל פעם שהוא עובד על התיזה שלו הסתבר לו שיצא סיפור. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא שירת בצי הסוחר וסיים את כתיבת הרומן הראשון שלו "Dangling Man".
לתקופה מסויימת גר בפריס ושם התחיל את כתיבת הרומן השלישי שלו, "הרפתקאות אוגי מארץ'", שזיכה אותו ב-54' בפרס הספרות הלאומי. ב-75' זכה גם בפוליצר על ספרו "מתנת הומבולט". אבל בלו היה גם דמות שנויה במחלוקת ועורר עליו זעם רב של שחורים וליברלים כשהתבטא בראיון: "מי זה הטולסוי של אנשי הזולו?"
דניאל סטרן, פרופסור לספרות מאוניברסיטת יוסטון, מתאר את בלו כמי שלקח את הכתיבה המנוכרת והזועמת שצמחה אחרי מלחמת העולם השנייה והפך אותה לפטפטת רועשת וברברית בסגנון המשורר וולט וויטמן. בעזרת הסגנון הזה הוא ביטא בספריו את קולם של הגנגסטר, האסיר והאינטלקטואל העירוני הנויירוטי.
הוא נישא 5 פעמים, היו לו שלושה בנים ובגיל הלא יאומן 84 נולדה בתו הצעירה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נהנה מהחיים. צילום: אי.פי
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
