 |
את הוויכוח אם עצם ההגדרה "ספרי שואה" עושה חסד לספרים העוסקים בנושא או שלא, ואם העובדה שבכל שנה יוצאים כה רבים מהם בצמוד ליום השואה מגבירה או מחבלת בתשומת הלב הניתנת להם – נשאיר הפעם בצד. נתרכז בהפניית זרקור לאחדים מהספרים שיצאו ויוצאים עכשיו, הנוגעים בתחום.
בשנים האחרונות יוצאים יותר ויותר ספרי זיכרונות אישיים, חלקם ביוזמת כותבים ובני משפחותיהם, חלקם בהוצאות מסחריות ואחרים בחסות "ספרי יד ושם," שמפעל התיעוד שלהם הולך ומתרחב משנה לשנה. השנה יצא שם "ארבע מחברות שחורות," עדותה של פולה שרייבר גולדווסר, שהיתה שנתיים באושוויץ. ב"מסורה לעם" ")ידיעות אחרונות,(" יצא "אל תשלח ידך אל הנער," סיפור זיכרונותיו של הרב ישראל מאיר לאו, ששרד את מחנה בוכנוולד,
ובו הוא מתאר כיצד עיצבה החוויה את חייו. "מעבר לחומות" של יוסף שפירא, שהיה בן תשע במלחמה, הוא דוגמה ליוזמה של אדם שבעקבות התבגרות נכדיו, שחלק מהם אף נסעו לפולין, החליט להעלות על הכתב את סיפורו (הוצאת "שטאי.("
באגף העיון יצא ב"ספרי יד ושם" "לודז:' אחרון הגטאות בפולין" של מיכל אונגר, קרוב ל600- עמודים המתעדים במסמכים ועדויות את החיים בגטו לודז' מהקמתו ועד לחיסולו. בצד האלבומי יותר של המדף יוצא ספרה של סופי בן-ארצי, "דמעות של קרח" ")כתר,(" מעין יומן מסע ומדריך מצולם כאחד, של מסע החיים לפולין. בספר, הבנוי משמונה פרקי מסע, עוקבת בן ארצי, מהוותיקות שבמדריכי מסע החיים השנתי לפולין, אחרי האתרים, סיפורה של יהדות פולין וסיפור משפחתה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
זכרונות ממחנה בוכנוולד. הרב מאיר לאו
|
|
|
 |
|
 |
|
שואה לילדים
|
|
|
 |
|
|
|
ב"ספרי יד ושם" רואה אור גם האלבום "למען יידעו דור אחרון" בעריכת בלה גוטרמן ואבנר שלו, המתעד את סיפור השואה כפי שהוא מוצג ב "יד ושם. "יש באלבום תצלומים רבים, חלקם מוכרים ואחרים שנחשפים בו לראשונה, מסמכים וסיפורים אישיים, מפות ויצירות אמנות, עובדות, פרטים ואירועים שמדגישים, ברוח יד ושם, את סימני השאלה שאינם נעלמים מול סיפור השואה. זו מעין גרסה ניידת-מודפסת של המוזיאון, עוד חוליה שמתווכת בחזרה הביתה את הפרק הזה בעברנו.
מלכה אדלר, שבשנה שעברה הוציאה את "איצ'ו וברנרד" שעסק בשואה למבוגרים, עוברת השנה לתחום הילדים ומוציאה את "הילדה המסתורית של סבא" ")ידיעות אחרונות,(" המיועד לבני שש ומעלה, ובו מספר סבא יצחק לנכדו איתי ודרכו לילדים הקוראים, סיפורים מקורות משפחתו בימי המלחמה. זהבה קור לייטנר מביאה באותה הוצאה, בשיתוף "ספרי יד ושם," לילדים קצת יותר גדולים, את "הסיפור של דוגו," שהוא סיפורו של אביה, דויד (דוגו) לייטנר, יליד הונגריה, שעולמו התהפך כשהיה בן 14 והוא נשלח לגטו ומשם לבירקנאו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גרסה ניידת של יד ושם."למען יידעו דור אחרון"
|
|
|
|
|
|
|
טרגדיה מעורבת
|
|
|
|
|
|
|
שני ספרים שראו אור כבר לפני מספר חודשים ובכל זאת ראויים לאזכור חוזר בהקשר זה, המביאים סיפורים אישיים ושונים מתוך השואה: "יומנים" של ויקטור קלמפרר")עם עובד,(" המביא מבחר מיומניו של קלמפרר, יהודי גרמני מומר, בשנים ,1945-1933 שבהם תיעד את חיי היומיום תחת המשטר הנאצי. "לא הדברים הגדולים הם שחשובים, אלא היומיום תחת הרודנות, שהוא יישכח," כתב קלמפרר ותיאר, שימר והעביר את המציאות שלו במסמך רגיש וייחודי.
באופן דומה ושונה הצליח עורך העיתון הגרמני "דר שפיגל", מרטין דרי, להציג טרגדיה נוספת של משפחה מעורבת, אם יהודייה ואב פרוטסטנטי, בגרמניה הנאצית – משפחת סבתו. דרי, שמצא לאחר מות דודו לפני כשבע שנים מאות מכתבים שכתבה סבתו, לילדיה ב1944-1943- ועוד קודם לחברים ובני משפחה, הוסיף וחקר את תולדות המשפחה והתקופה, ומספר דרכם ב"לבי הפצוע" ")כתר,(" את סיפורה מכמיר הלב של משפחה אחת, שניסתה לשמור על שפיות ושגרה בטירוף הגובר מסביב, אבל סופה שהתפרקה ונשברה.
|
|
|
|
|
|
|  | | היומיום תחת הרודנות. "יומנים" של קלמפרר
| |
|
