 |
/images/archive/gallery/231/893.jpg עוד יהודי נרדף. אימרה קרטס
 |
|
|
|
|
| הרומן החדש בעברית של חתן פרס נובל אימרה קרטס מייגע למדי, בניגוד לשערורייה האינטלקטואלית שחושף כתב העת "תכלת" |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
מנחם בן
|
|
|
|
|
|
|
|
הגיל הממוצע של 18 שופטי פרס נובל לספרות הוא 72, וזה בהחלט ניכר בבחירות הספרותיות שלהם: כבדות, מוסריות, פוליטיות, והשאלה האם הספר מהנה כמעט טפלה לעיקר. די להתעכב לרגע על הדמיון הניכר בין שניים מזוכי השנים האחרונות, אלפרידה ילינק (השנה) ואימרה קרטס, כדי לעמוד על סוג הטעם המנחה את השופטים. שניהם ממוצא יהודי - כלומר, נפשות נרדפות בדרגה זו או אחרת - שניהם ממרכז אירופה, הוא מהונגריה והיא מאוסטריה, ושניהם כותבים ספרות קשה ומרה. קשה לקריאה ומרה בהשקפת העולם הבסיסית שלה. לא התפעלתי מילינק. גם לא מקרטס.
ובאמת, גם ספרו החדש בעברית של קרטס "פיאסקו" (במילון אבן-שושן החדש מתורגמת המילה "פיאסקו" - תבוסה, מפלה, גם כ"פאשלה" ) ממחיש את אופי הכתיבה האנטי-תענוגית, האנטיממוסחרת והדיכאונית מאוד של הנובליסט היהודי הזה. גיבורו הוא סופר זקן יהודי-הונגרי, ניצול שואה, כמו קרטס עצמו, הנתון לדכדוך המשטר הקומוניסטי של שנות השמונים (הרומן הופיע ב-88' ונכתב עוד לפני המהפכה הדמוקרטית בהונגריה). הוא גר עם אשתו המלצרית בדירה ממשלתית של 28 מ"ר, מנסה להוציא לאור רומן על אושוויץ וסובל מהשכנה הרעשנית והשנואה, ולכן מצטייד במלאי ענק של כדוריות שעווה מסיסות לאוזניים, כדי לא לשמוע אותה. עיקר חלקו הראשון של הספר נע במעגלות החשיבה שלו, כשמעט מאוד קורה במישור העלילתי עצמו.
פה ושם הוא מועסק בשאלות מעניינות. למשל, בעניין אילזה קוך, אשתו של מפקד מחנה בוכנוואלד, גיבורת הסטאלגים הידועה, שנהגה לבחור אסירים למשכב
איתה: "עיני אילזה קוך שהתבוננו בגופו העירום ובזרועותיו של האסיר, שאך לפני שעות אחדות בחרה בו להיות לה למאהב; מבטה שכבר שיסע את העור הלבן החיוור לאורך התוויית כתובת הקעקע הכחולה".
עד כאן מדובר כמעט בסטאלג, אבל בהמשך מודגם סוג האינטלקטואליות הייחודי של קרטס, התוהה על אישיותה ומניעיה של קוך ומצליח לראות אותה גם מבעד לזווית מעוררת אהדה: "אוכל לראותה כסדיסטית רגילה, שמצאה את ביתה בבוכנוואלד, וסוף סוף יכלה לתת פורקן לדחפיה המזוויעים, אבל אוכל לחשוב, אם ארצה, שהיתה נפש מסובכת; שניסתה להסדיר את מצבה הבלתי צפוי והבלתי נתפש במחוות בלתי צפויות ובלתי נתפשות אף יותר, לעשותו ביתי יותר, חמים יותר, כדי שתיווכח יום-יום עד כמה ניתן לחיות את מה שלא ניתן לחיותו, עד כמה טבעי הוא הלא ייאמן". איך כתב פעם יהודה עמיחי: "אפשר לרהט גם את לוע האריה/ אם אין מקום אחר".
יכולתו של קרטס להעיר הערות מפתיעות במקוריותן ביחס לשואה ניכרת שוב ושוב. כך גם בעניין "הרגשה של מין קונדסות" שהתעוררה בו למראה המשרפות במחנה ההשמדה, כשהיה כלוא שם. רק לניצול שואה מותר לדבר ככה.
ובכל זאת, יטעה מי שיחשוב שמדובר בספר הנקרא בלהיטות. זהו ספר דחוס, מלנכולי, הנקרא בקושי ובאיטיות. ספק אם יימצא בארץ אפילו קורא אחד שיקרא אותו בהתנדבות. אבל הרי פרסי נובל לספרות לא ניתנים בדרך כלל כאות כבוד למי שגרם לנו הנאה בקריאה. כמעט ההפך. (אימרה קרטס, "פיאסקו", מהונגרית : מרדכי ברקאי, הוצאת מחברות לספרות, 268 עמ')
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
כתיבה אנטי-תענוגית, אנטיממוסחרת ודיכאונית מאוד
|
|
|
 |
|
 |
|
מי בעד גדיעת ידי ילדים?
|
|
|
 |
|
|
|
בגיליון החדש של "תכלת" (כתב עת ימני נדיר באיכותו, סליחה על האוקסימורון), מופיע גילוי אמיתי ומזעזע: אסף שגיב, מעורכי החוברת, חושף את פניו הלא ידועות של אחד הכוכבים האינטלקטואלים הבולטים בסצנה התרבותית האירופית: סלבוי ז'יז'ק, פילוסוף, מרצה וסופר סלובני (שזה לא כבר הופיע בעברית ספרו המפוטפט עד אימה על לאקאן ועל היצ'קוק ועל כל השאר). ז'יז'ק, צריך לדעת, הוגדר במיטב העיתונות המערבית כ"כוכב בינלאומי" וכ"האלביס של חקר התרבות" וכמי שנודעת לו השפעה מכרעת ברמה של "מגיפה" על הפילוסופיה האקדמית בימינו.
והנה, במאמר מפורט, מבוסס ולופת בשם "הקוסם מלובליאנה" (העיר הסלובנית שבה מלמד הפילוסוף הכריזמטי) חושף שגיב את מבנה העומק הרוחני המבעית של ז'יז'ק, ומגלה לנו בין השאר, באמצעות ציטוטים מרשיעים ונרחבים, עד כמה נוהה ההוגה הסלובני גם אחר פעולות הטרור הנתעבות ביותר ובלבד שאלה מופנות נגד ארצות הברית.
כך, למשל, מציין ז'יז'ק לשבח את הכוונה שעמדה מאחורי המעשה הברברי עד סיוט שעשו הווייטקונג במלחמת וייטנאם, כשכרתו את ידיהם השמאליות של כל הילדים הווייטנאמים שחוסנו באותן ידיים על ידי הצבא האמריקני. ועל כך כותב ז'יז'ק המתועב: "רק מהלומה כזו כנגד האויב במיטבו, בנקודה שבה'האויב באמת עוזר לנו', מפגינה אוטונומיה וריבונות מהפכנית אמיתית( "תכלת", כתב עת למחשבה ישראלית, חוברת 20, בעריכת דוד חזוני, הוצאת מרכז שלם, 160 עמ').
|
|
|
|
|
|
|  | | "הקוסם מלובליאנה". סלבוי ז'יז'ק
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
