 |
/images/archive/gallery/257/798.jpg גימי סמית
אי.פי.איי  |
|
|
|
|
| כנסו למוד של ג'ימי סמית', האורגניסט הכי גרובי בפנסילבניה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ערן רובינפלד
22/5/2005 12:58 |
|
|
|
|
|
|
|
סבא שלי עליו השלום, היה חולה חדשות. לא היתה מהדורת חדשות במהלך היום שהיה מחמיץ. החל מהמבזק הראשון לפנות בוקר, דרך יומן הבוקר בשבע, "בחצי היום" בצהריים, וכך לאורך רוב שעות היממה – תמיד היה חייב להיות מעודכן; אם זה בבית, במכונית (סוסיתא!), ובחוץ עם טרנזיסטור נייד. ורק רשת ב', ורק בפול ווליום. השמיעה שלו לא היתה משהו. לפני כל מהדורה, עם השמעת הפיפסים, הוא היה מביא ששששש עוצמתי, מגביר עוד יותר את המקלט ובודק אם לא השתנה משהו משמעותי בחצי השעה שחלפה.
מה שחרות בזיכרוני עד היום (חלפו די הרבה שנים מאז) היא המנגינה ששימשה את אות הפתיחה של "בחצי היום". מסתבר שהקטע הקסום ההוא נקרא "The Cat", והוא בוצע ע"י
אורגניסט בשם ג'ימי סמית'. התוודעתי לסמית' לפני כשנתיים, כשהוא הופיע בארץ. את ההופעה לא ראיתי. שמעתי שהיא לא היתה מי יודע מה - סמית' כבר לא היה בכושר - אבל רכשתי שני דיסקים שלו, שגרמו, ועדיין גורמים לי תענוג רב.
אתחיל בזה שאורגן ההאמונד עליו סמית' מנגן הוא כלי נגינה שתמיד אהבתי את הצליל שלו. אותו האמונד שמככב ב"בית השמש העולה" של האנימלס, ב"מיסטר מונלייט" של הביטלס או לחילופין ב"פרחים בקנה" (השמש תזרח בין עזה לרפיח) של להקת חיל התותחנים, עם הצליל הכל כך אופייני וכל כך סיקסטיז.
סמית', יליד 1925 נוריסטון, פנסילבניה, בן לשני הורים פסנתרנים (אף על פי שמי שהשפיע עליו במיוחד היה הפסנתרן באד פאוול, שגר בשכנות); למד בתחילה פסנתר ובס, ורק בשנת 1955 הצליח לקנות לעצמו אורגן, שילב את הידע שלו בשני הכלים (את תפקיד הבס הוא מנגן ברגליו, בדוושות התחתונות של האורגן), סגר את עצמו בחדר, התאמן שנה שלמה ושינה את כל מה שהיה נהוג עד לאותו רגע בצורת הנגינה בכלי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חתלתול. ג'ימי סמית'
|
|
|
 |
|
 |
|
טונות של גרוב שמושך כל הזמן קדימה
|
|
|
 |
|
|
|
שנה מאוחר יותר פגש את אלפרד ליאון, המפיק של חברת Blue Note, שהחתים אותו מיד. סמית' הקליט בחברה 13 אלבומים. הוא חיבר בין הג'ז המסורתי לרית'ם'נ בלוז, וממש פוצץ את אורגן ההאמונד שלו בגרוב שהוא יודע לתת במנות גדושות. הוא נחשב לנגן האורגן המפורסם והמשפיע ביותר בג'ז, (לא רק. סטיב ווינווד, למשל, הוא אחד המוזיקאים שהושפעו עמוקות ממנו) ולשמו מצורף לא פעם התואר "המדהים" או "הלא יאמן". ב-1962 הוא עבר לחברת "Verve". סמית' המשיך להופיע ולהקליט במשך ארבעה עשורים נוספים; באלבומו האחרון משנת 2001 הוא חזר למקורותיו – הבלוז והסול, ושיתף פעולה עם כמה חבר'ה ותיקים מעולם הבלוז, בהם טאג' מהאל וד"ר ג'והן. הוא נפטר בפברואר השנה.
האלבום "The Cat", הוקלט בניו ג'רזי בשנת 1964. הנגינה הבלוזית של סמית' עטופה בעיבודיי תזמורת גדולה: שש חצוצרות, שלושה טרומבונים, ארבע קרנות צרפתיות, טובה, גיטרה (קני בורלהמצוין), קונטרבס, תופים וכלי הקשה. על העיבודים והניצוח על התזמורת אחראי לו שיפרין.
הקטע הראשון, "Theme from the Joyhouse", מתחיל בשקט. בס, תופים עדינים אבל מאוד ג'אזיים, ואז נכנס ההאמונד של סמית. לאט לאט הכל מתרומם; תרועת כלי נשיפה, ושוב בס-תופים-אורגן שקטים. עכשיו מתפרצת התזמורת: עוצמה אדירה של ביג בנד, שמחה גדולה והרבה צלילים השזורים זה בזה בצורה מושלמת. האורגן ממשיך בנגינה בלוזית, שמלווה בכלי הנשיפה, והכל עם טונות של גרוב שמושך כל הזמן קדימה, אותו גרוב שהוא סימן ההיכר של סמית'.
באותה נימה ממשיך האלבום. "The Cat", שבא עכשיו ("בחצי היום" המיתולוגי), עם לחן מופלא מאת ללו שיפרין, קטע שכיכב במצעדים ואף זיכה את מלחינו בפרס "גראמי". שוב, שילוב מנצח של נגינת האמונד סוחפת עטופה בביג בנד מפוצץ. בשלב הזה המאזין מתחיל לזוז, פשוט אי אפשר להישאר במקום. לשמוע בפול ווליום, ולדמיין שהתזמורת מנגנת אצלך בסלון.
וכך נמשך האלבום עד לסופו, עם קטעי סולו מרגשים של האמונד וגיטרה, וסאונד שמשרה אופטימיות באווירת סיקסטיז, אבל, וזו נקודת התורפה, רק במשך 32 רגעים, כפי שהיה אומר סבי.
|
|
|
|
|
|
|  | | כך נראה האלבום
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
