 |
/images/archive/gallery/310/135.jpg מיטל דוהן
אריק סולטן  |
|
|
|
|
| מיטל דוהן עובדת על הצגת פרינג' בניו יורק, רוצה לעבוד עם טוד סולונז, אבל גם עם אסף ציפור ואיתן צור, ותשמח להתפשט גם בגיל 60 |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
רוני קובן
27/5/2005 10:11 |
|
|
|
|
|
|
|
גל צונאמי קטן ובלונדיני פורץ לבית הקפה. מיטל דוהן זורקת את משקפיה על השולחן, מפזרת נשיקות קטנות באוויר, מזמינה דיאט קולה, לוקחת כיסא ומתיישבת קרוב, יותר מדי קרוב, לרגליו של המראיין. רגע לפני שאני ממלמל "אז לאן נעלמת?", היא כבר מכריזה "הנני כאן". בהיפוך תפקידים מעט מביך אני מצחקק במבוכה, היא שולחת אליי מבט קשוח. אני רץ לשירותים לסדר את הנשימה, היא מעבירה יד בשיערה הגלי ומדליקה סיגריה. כיכר רבין, שתיים בצהריים, שיא החום, מה אני אעשה עכשיו עם פצצת התשוקה הלוהטת שנחתה ברעש גדול ליד שולחני?
"תירגע", אני אומר לעצמי מול המראה, "זה רק המשחק שלה, עוד שתי דקות כבר תדברו על גלגולי הפרסונה הפאם פאטאלית ועל הפרויקט החדש שלה. הרי יש לה משהו למכור, בסופו של דבר זה ביזנס, שואו ביזנס". ובאמת, אחרי שתי דקות דוהן כבר מתחילה לספר בהתלהבות על הפרויקט החדש שלה, ההצגה "מסיבת אמבטיה" שתעלה באוגוסט בניו יורק.
בחורה מורכבת, מיטל דוהן. מנסה ליהנות מכל העולמות. רגע אחד היא שחקנית תיאטרון כבדת ראש ומיד אחר כך לוליטה להמונים. בתחילת השיחה היא מנסה לקדם הצגת פרינג' חתרנית, אבל מהר מאוד גולשת לחוויות ארוטיות רכות, סטייל "סקס והעיר הגדולה". בהתחלה חשבתי להציק לה מעט, לדבר
על הפער בין הכוונות האמנותיות לבין המניפולציה התקשורתית המעט משומשת שלה, אבל מהר מאוד הרפיתי. דוהן עושה את העבודה מצוין בכוחות עצמה. היא יורה גבוה הרהורים רפרטואריים, נופלת מיד לבורות הקוריוזים הסקסיים ואז מצילה את עצמה בלוליינות מרשימה. כל מה שנשאר לי זה לשבת בצד ולהמהם.
אחרי שהתגלתה בפרסומת לשוקולד ("יהיה דיסקו"), כיכבה בתיאטרון ("החברות הכי טובות", "כטוב בעיניכם" ואפילו יוליה ב"רומיאו ויוליה"), המציאה מחדש את הבלונדינית המטומטמת ב"אסתי המכוערת" ואפילו הגישה פינה הזויה במיוחד ב"בטברנה", מיטל דוהן הולכת עד הסוף, יותר נכון עד האיסט וילג'. ההצגה החדשה, שמבוססת באופן לא רשמי על חייה, כבר התקבלה לפסטיבל תיאטרון בצפון ניו יורק, כמה מטרים מברודווי. עשר דקות לתוך הראיון מתברר שדוהן אולי החליפה שפה ויבשת, אבל זאת רק העטיפה. גם אחרי שנתיים באמריקה הגרעין הדוהני חסר המעצורים נשאר אותו דבר.
ההצגה החדשה שכתבה עם שתי חברות ישראליות שגרות בניו יורק, מתרחשת באמבטית קצף. דוהן מעבירה את רובה לבושה בתחתונים ובחזייה. "כבר בפתיחת ההצגה", היא מספרת, "אני מכריזה: למרבה הצער זאת לא אמבטיה אמיתית ולצערי אני לא עירומה. רציתי להתפשט, אבל הבמאית לא נתנה לי'".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
צילום: צחי וזאנה
|
|
|
 |
|
 |
|
"היה תענוג לעבוד עם אסף ציפור ואיתן צור"
|
|
|
 |
|
|
|
- איך נולד הפרויקט הבינלאומי הראשון שלך?
"נסעתי לפסטיבל הסרטים הישראלי בניו יורק עם הסרט 'טאהרה'. פגשתי במטוס חברה שלי, נועה פרידמן, בחורה שלא ראיתי עשר שנים והפכה לדיילת. זה היה באוגוסט 2003. נועה אמרה לי במטוס: 'יש לי חברה, מוכשרת, קוראים לה קרן שפלר, למדה בימוי באוניברסיטת קולומביה'. כתבתי את הטלפון שלה ככה סתם, בשביל הנימוס. יום לפני שחזרתי לארץ התקשרתי אליה כי היה לי קצת משעמם. אמרתי: 'שלום קרן, מדברת מיטל, אני שחקנית ישראלית'. היא היתה קשוחה מאוד, אמרה: 'כן מיטל, במה שיחקת?'. התחלתי להגיד לה: טלוויזיה, סרטים, הייתי בקאמרי ב'חברות הכי טובות'. היא התעצבנה ואמרה לי: 'תשמעי, ראיתי את 'החברות הכי טובות' ויש שם רק מיטל אחת, זאת מיטל דוהן'. אמרתי : 'זאת אני', ואז , תוך רגע, היא נהייתה נחמדה.
"נפגשנו, קרן ביימה באותה תקופה את 'חתונת הדמים' והיא הציעה לי, אחרי חצי שעת היכרות, לשחק את הכלה. ישבנו עם הטקסט, קראתי אותו, ופתאום הבנתי שזה מדהים, מרגש, שיש לי הזדמנות לעשות תיאטרון אחר ועוד בניו יורק. חזרתי לארץ, ארזתי כמה מזוודות ונסעתי. מאז אני שם".
-ומה עם הקריירה בארץ?
"לא ויתרתי על כלום. אני ממשיכה לעבוד בארץ, אבל בשלט רחוק. עשיתי קמפיין למכונות כביסה, אני מצטלמת עכשיו לסדרת ההמשך של 'אסתי המכוערת'. אז נכון, זה יותר קשה, צריך להתרכז ויש געגועים, אבל זה שווה את ההרפתקה. כשעברתי לניו יורק היה לי חבר, רונלד, שהחליט לבוא אחריי לשם וזה עשה את העניינים קצת יותר קלים. באתי לניו יורק לשלושה חודשים ונשארתי".
-איך האנגלית שלך?
"די גרועה, אבל אני לומדת בהליכה".
-יש לך כבר פנטזיה הוליוודית מגובשת? את מחכה להתגלות, מילי אביטל סטייל?
"האמת שלא, אני לא בן אדם שמגלים אותו, אני בדרך כלל מגלה את עצמי. גם בארץ עוד יש לי פנטזיות. צילמתי לא מזמן פרק ל'דבל'ה עולמי', זה היה באיטליה, היה תענוג לעבוד עם אסף ציפור ואיתן צור. אני אשמח לעשות איתם דברים גדולים יותר".
-ובאמריקה?
"החלום שלי בתור שחקנית זה לעשות את הדבר הבא, להמציא את עצמי מחדש. אם כבר קולנוע אמריקני אז קולנוע עצמאי. הייתי מתה לעבוד עם טוד סולונז, הבמאי של 'אושר'".
-את רואה את עצמך עם האמביציה שלך מגיעה אליו יום אחד ו. . .
"מה, דופקת על הדלת עירומה ואומרת לו: טוד, קח אותי כמו שאני?".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: אריק סולטן
|
|
|
|
|
|
|
"הייתי ילדה די מקווצ'צ'ת"
|
|
|
|
|
|
|
-יש עוד דרכים, את יודעת.
"כרגע אני מרוכזת בהצגת הפרינג' שלי. בניגוד לשחקנים ישראלים אחרים, אני לא מחפשת תפקידים של גופות בסרטים אמריקניים. יש לי מספיק עבודה. ואם כבר מדברים על בחירה אמנותית, אני מוכנה לוותר על תפקיד של גופה בסרט אמריקני בשביל תפקיד של אישה חיה בסרט ישראלי".
-חשוב לך להראות שאת יותר מבייב אולטימטיבית, לא רק פאם פאטאל, את גם שחקנית רצינית?
"אני חושבת שכבר הוכחתי את זה, אבל כן, זה הכיוון, אני רוצה לעשות כל פעם תפקיד אחר, לא להיתקע בפוסטר. אני למשל חולה על הדמות שלי ב'אסתי המכוערת".
-באמת? זה בעינייך תפקיד רציני?
"תשמע, זה שזאת סדרה שמאוד הצליחה לא אומר שהיא גרועה. יש שם הרבה שחקנים טובים. זה לא הסרטים של אלמודובר, אבל זה משהו כייפי מאוד".
-ובהצגה החדשה, איזו מין דמות את משחקת?
"ההצגה מדברת על התרבות האמריקנית שבעצם השתלטה על כל העולם, ועל זה שכולנו הפכנו לקורבנות של החלום האמריקני. הרעיון הוא להביט בחלום האמריקני דרך העיניים של הזרים שמציפים את אמריקה. אז יש שם את הסיפור שלי, של שחקנית ישראלית שגדלה על החלום האמריקני וכשהיא באה לאמריקה היא מתפכחת. ילדה ישראלית שמנסה להיות דיווה, לחיות כמו באמריקה. יש קטע מצחיק מאוד בהצגה, קטע מולטימדיה שבו כל מיני מפורסמים מדברים עליי. צילמנו את צחי גראד, את מיקי חיימוביץ' ומופיע שם גם חבר שלי, עיתונאי. הוא אומר: 'מיטל תמיד מנסה להיות סקסית ופרובוקטיבית, אבל היא לא מבינה שזה לא עובד על ההומואים'".
-מה זה בשבילך החלום האמריקני? מי היו הגיבורות שלך?
"היו סידני לאופר, סופרמן ומדונה כמובן. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה יושבת מהופנטת מול 'תהילה' בטלוויזיה, חלמתי להיות לירוי. גדלתי בכפר חרוצים, ליד בני ציון, וקיוויתי שיום אחד אני אהפוך לשירלי טמפל. בפעם הראשונה שראיתי את מדונה היא היתה זרוקה כזאת, מבולבלת, זנותית. כולם במושב עשו ממנה צחוק, הרבה יותר עניינו אותם ירדנה ארזי ועפרה חזה".
-ובקרב בין עפרה לירדנה, באיזה מחנה היית?
"ברור שעפרה. בתור ילדה תמיד הייתי בעד היותר צנועות וחסודות. הייתי ילדה די מקווצ'צ'ת, בכלל לא חלמתי שאהיה יום אחד שחקנית".
דרך ארוכה עשתה מיטל דוהן מהילדה המעוכה ועד לסמל המין הבלונדיני של השנים האחרונות. היא השפריצה מיניות בפרסומת למשקה כשדגמנה אוננות וירטואלית, בסרט "טהארה" היא כבר התפשטה לגמרי וקפצצה במראה נטורליסטי על הדיונות של סיני עם ג'וליאנו מר. ההתנהגות הפרובוקטיבית וחסרת המעצורים גררה את כתבי הרכילות וגדודי הפפראצי לחדר המיטות שלה. בניו יורק היא דווקא גילתה מחדש את יתרונות הרווקות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
רצתה להיות שירלי טמפל. צילום: צחי ווזאנה
|
|
|
|
|
|
|
"אני משתדלת לשמור על קשר טוב עם כל האקסים שלי"
|
|
|
|
|
|
|
"אני ורונלד, שהיה איש עסקים צעיר, נפרדנו בספטמבר", היא משחזרת. "מאז אני חופשייה ומשוחררת, בעיקר משחררת. היה לא מזמן קטע גדול, פגשתי איזה בחור ביציאה מהסאבווי, המשכתי לעלות במדרגות, אבל כשחלפתי על פניו חשבתי לעצמי 'יאמי יאמי', ואז הוא פתאום קרא לי. הסתובבתי ושאלתי: 'סליחה, אני מכירה אותך?'. הוא ענה: 'לא, אבל אני מכיר אותך'. זה היה תחילתו של ערב נחמד מאוד שאת המשכו אני לא אספר כאן".
-פגשת איזה סלבריטי ברחובות?
"כן, את דני דה ויטו. הלכתי ברחוב עם חברה שלי, קלטתי אותו מרחוק והתחלתי ללכת מולו בענטוז אגרסיבי. הוא בתגובה נופף לנו כאילו אנחנו חברים, אבל המשכנו הלאה. בכלל, כיף לגור במקום גדול שבו אתה יכול להיות פחות נחמד לאנשים כי הסיכוי שתפגוש אותם אחר כך מעבר לפינה הוא אפסי. אני חושבת שבניו יורק אני מצליחה גם לנוח קצת מהתדמית המיטלית".
-מהי התדמית המיטלית?
"משהו סקסי כזה, מפתיע, שנוי במחלוקת. ברגע שאתה נהיה מישהו שכותבים עליו בעיתונים ואנשים מתעניינים בו, הכל נהיה קשה יותר. כשיצאתי עם החבר הקודם שלי, המון בחורות אמרו לו: 'תיזהר, עזוב אותך, היא משוגעת', והן בכלל לא מכירות אותי. זה מרגיז, אבל עכשיו, אחרי שנפרדנו, הוא יודע שזה שטויות. רונלד הוא החבר הכי טוב שלי בעולם. בכלל, אני משתדלת לשמור על קשר טוב עם כל האקסים שלי".
-גם עם דודי בלסר?
"תראה, לי ולדודי היה רומן, זה נגמר, מאז נפגשנו כמה פעמים, אבל לא משהו רציני. בדיוק שמעתי הודעה שהוא השאיר לי במזכירה: 'מיטל, אני בניו יורק, בואי ניפגש', אבל לצערי, אני בארץ עכשיו".
-מתגעגעת אליו?
"אנחנו מחבבים אחד את השני וזהו. זה נגמר. אני שמחה שהטירוף התקשורתי שהיה סביב הרומן הזה נגמר. היה לי לא נעים להיות'החברה של'. באתי בוקר אחד לתוכנית של אפרת רייטן והיא שואלת אותי: 'נו, אז איך את מרגישה להיות חברה של סמל המין של המדינה?'. זה הרגיז אותי נורא. זה נורא נחמד שהחבר שלך הוא גבר יפה, יש לזה ערך מסוים, אבל בואו לא נאבד שליטה. כמו שאני לא אוהבת לרכל על סלבריטאים אז גם כשאני יוצאת עם אחד כזה אני לא נופלת מהרגליים, גם אם הוא סמל מין לאומי".
-באמת?
"לא, לא נפלתי מהרגליים, רק פישקתי אותן והשתדלתי לשבת יציבה. זהו".
-נראה לי שזה השלב שבו אני אצא לנשום קצת בחוץ.
"עזוב, סתם צחקתי. האמת היא שאני ודודי לא התרגשנו כל כך מהבלגן התקשורתי. בהתחלה זה היה בתחת שלנו, אבל לאט לאט זה התחיל להעיב על הקשר. מה אני אגיד לך, היום אני מבינה יותר את בן אפלק וג'ניפר לופז".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לא נופלת, מפשקת. צילום: צחי וזאנה
|
|
|
|
|
|
|
"ב'אסתי המכוערת' אני מקפידה להיות לבושה"
|
|
|
|
|
|
|
-עכשיו את לבד?
"כן, ואני מחפשת חבר נואשות".
-די עם זה.
"טוב, אני ארגיע את עצמי. האמת שמאוד טוב לי לבד, היו לי מספיק בני זוג, מספיק קשרים, עכשיו אני חופשייה ומשוחררת".
-בת כמה את היום, 28?
"26".
-באמת?
"משהו כזה, אתה יודע, גיל של אישה, מפחיתים".
-השוו אותך לא מזמן לקרוליין לנגפורד.
"בעיתון אחר השוו אותי לאודרי טאטו מהסרט 'אמלי'. כל אחד וההשוואות שלו. מי שמשווה אותי לקרוליין לנגפורד, שידבר על זה עם הפסיכולוג שלו. זאת היתה השוואה שניסתה להגיד משהו על זה שאני מתפשטת בקלות. תראה, אני אגיד את זה בפעם האלף, לי אין בעיה עם עירום. כשזה נכון אני חושבת שזה יכול להיות יפה ואמנותי. אין לי בעיה עם עירום ואני מקווה שזה לא ישתנה גם כשאהיה בת 60. בארץ יש המון צביעות בנושא הזה, בגלל הטרור של החרדים. גם האמריקנים נורא צבועים בקשר לעירום, נשים באם.טי.וי כמעט מאוננות לך עם ויברטור על המסך, אבל כשזה מגיע לקולנוע כולם נבהלים".
-לא קשה לראות את עצמך בעירום על מסך גדול?
"כל עוד זה לא נראה זול ומטופש אני אפילו גאה בזה. בוא נזכור שהיו לי גם הרבה תפקידים שבהם לא התפשטתי. ב'אסתי המכוערת' אני מקפידה להיות לבושה. הייתי מתה לעשות את נטלי בעירום מלא כל הסדרה, אבל הם לא נותנים לי, ערוץ 2, אתה יודע".
-קראתי שאת כותבת ספר.
"משהו כזה, כבר סיימתי את הספר, אבל לא הספקתי ממש לפתח אותו. קוראים לו 'ספר ההשפלות'. כשיהיה לי זמן אני אחזור אליו".
-משהו אוטוביוגרפי?
"האמת היא שכן, אוטוביוגרפי בקריצה. רוצה דוגמה? יש שם משפט שאומר: 'יש לך רגליים אירופיות, חזקות כאלה', שזה משפט מעליב שאמרו לי פעם, או משפט יותר נורא: 'את לא כוסית באמת, את רק מתנהגת כמו כוסית'".
-אמרו לך את זה?
"לצערי כן".
-מה עם חתונה, ילדים, התברגנות?
"למה, אתה רוצה להתחתן?".
-האמת שכן.
"תנסה עוד כמה שנים, נכון להיום אני עסוקה מעל הראש".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
