 |
/images/archive/gallery/317/379.jpg אקטיביזם בלוד.
צילום: אינדימדיה ישראל  |
|
|
|
|
| איתמר ענברי בילה בוודסטוק של ארגוני השמאל - פסטיבל האקטיביזם בלוד, וחזר עייפים אך מרוצים
|
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
איתמר ענברי
13/6/2005 15:22 |
|
|
|
|
|
|
|
"איפה אפשר למצוא פה איזה לאפה עם בשר?", שאלתי בתמימות את אחד המארחים שלי, ג'מאל. "השתגעת?", ענה בחשש, מסתיר את פיו ולוחש לי: "הן יהרגו אותך". כאבי הרעב ליוו אותי לכל אורך ערב יום שישי, שבו נכחתי ב"פסטיבל האקטיביזם", שנערך השנה בלוד, בין הימים חמישי עד מוצאי שבת. כקרניבור אמיתי וכמי שהיה נעתר בשמחה להצעה לקבל תפקיד של ניצב בסרט "סופר סייז מי", הגעתי למסקנה שעדיף שאקבל תזונה דרך זונדה מאשר לבקש בשר ולהסתכן בלינץ' מצד נשים, שחלקן בעלות בתי שחי שזקוקים לגיזום הגון, ובעובי של גדר ההפרדה.
"פסטיבל האקטיביזם", שזוהי השנה הרביעית לקיומו, הוא מרכז הליכוד של ארגוני השמאל
הרדיקלי; הוודסטוק של אורי אבנרי וחבריו. בסמוך לעיר העתיקה בלוד התקבצו ובאו כל ארגוני השמאל הרדיקלי והארגונים החברתיים בישראל: החל ב"שתי"ל", עבור דרך "מוסאוא", "זוכרות", "נשים בשחור", וכלה ב"מחשוף ווטש" והוועד העממי נגד דגדודי צ'רקסים בין השעות 14:00-16:00.
לבאי הפסטיבל חיכו מגוון פעילויות ססגוניות כמו מקלחת אקולוגית, ודוכנים שהציעו למכירה חלב שהופק ישירות מדדיה של אופוטומוס ממין נקבה. סגנון הלבוש המועדף על באי הפסטיבל היה חולצות אדומות שעליהן התנוססה דמותה הממושקפת של טלי פחימה לבנים, ומטפחות לבנות קשורות סביב המצח סטייל טיול שנתי של השומר הצעיר לבנות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מרכז הליכוד של ארגוני השמאל הרדיקלי
|
|
|
 |
|
 |
|
פוש דה בוטן
|
|
|
 |
|
|
|
אחד המארחים שלי, ג'מאל, זה שהציל אותי מהלינץ' של הביג מאמות של השמאל הרדיקלי, לקח אותי מיד למאהל של הארגון שעם שורותיו הוא נמנה, הארגון הבריטי "אוקספם".
"אוקספם" הוא ארגון שהוקם ביוזמת אוניברסיטת אוקספורד, ושבשנים האחרונות מקדם ברחבי העולם את האג'נדה העיקרית שלו, שהיא "סחר הוגן". אם להיות סבר פלוצקר לרגע, הרי שמבחינה כלכלית מרבית הרווחים ממוצרים שונים, בעיקר מזון, לא זורמים לידי החקלאי או מגדל הקפה, אלא לידי הסוחרים או הקמעונאים. פעילי "אוקספם" מנסים לשנות את הסטטוס קוו על ידי עידוד החקלאים, בעיקר במדינות מתפתחות, לשווק את מוצריהם ללא צורך במתווכים, ועידוד הצרכנים לרכוש מוצרים שיוצרו בחוות על ידי החקלאים שהצטרפו לתוכנית "הסחר ההוגן".
המאהל של "אוקפסם" הוא המאהל הקוסמופוליטי ביותר במתחם. ג'מאל הוא ערבי-ישראלי, עובדת נוספת היא צרפתיה ממוצא פלשתיני, וקצינת העיתונות היא בריטית בשם זהרה, בעלת שורשים בעזה. ממש פוסטר של "בנטון". עם זאת, את תשומת הלב המיידית מושך גבר הודי, בעל פנים מאירות ומחייכות, ושיער מתנפנף, המזכיר בחזותו מראה של גורו באשרם.
בתשובה לשאלה מה שמו, הוא מבקש את בלוק הנייר וכותב: KRISHNAMORTHY PUSHPANTH. לי לא נותר אלא לחשוב שהייתי מאחל לעצמי משגלים באורך של השם הזה. צוות "אוקספם" מסביב החליט לקרוא לו "פוש" בקיצור, וגם אני מאמץ בהתלהבות את הכינוי הזה. לפני שהגיע ללוד הסתובב "פוש" ברחבי הרשות הפלשתינית, בניסיון לקדם את רעיון ה"סחר ההוגן". הוא הגיע לישראל ולרשות במסגרת הקמפיין העולמי של "אוקספם" שנועד לגייס את חתימותיהם של מיליוני אנשים, כשהשאיפה היא לאסוף את חתימותיהם של מאה מיליון איש. קודם לכן, הוא הספיק לצבור לא פחות קילומטראז' מאשר אייל פלד.
"פוש" הספיק לבקר ביעדים אטרקטיביים כמו סנגל, זמביה, אינדונזיה, סרי-לנקה, קולומביה, וברזיל. "פוש" לא מספיק לסיים להזכיר את רשימת המדינות שבהן ביקר, כשלפתע מתקרבת למאהל קבוצת נשים מארגון "נשים בשחור", שאלמלא היו בפסטיבל היו בוודאי נהנות מערב בינגו בבית-אחוזת ראשונים. נחושות ומלאות ביטחון הן נעמדות ושרות: "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות, לא, לא, לא רוצות להיות רוצחות. לא, לא, לא רוצות להיות כובשות". הן זוכות לתשואות כפיים סוערות, ועוברות למאהל אחר כדי להשמיע את השיר פעם נוספת.
המפגן הווקאלי הקצר מזכיר לי שאחד מהאירועים המרכזיים בפסטיבל, לפחות מבחינתי, מתקיים מרחק כמה מאות מטרים. אני אומר שלום ל"פוש" ורץ לצפות במופע היפ-הופ, שבו משתתפים הראפרים קוטג', קוואמי, תאמר נאפר וההרכב DAM.
|
|
|
|
|
|
|  | | "לא, לא, לא רוצות להיות כובשות"
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
