 |
/images/archive/gallery/538/533.jpg גדר 2 הצגה הקאמרי
אפרת אברהם  |
|
|
|
|
| "גדר" היא לא הצגה פוליטית למרות שהיא עוסקת בנושא הפוליטי הכי חם בשטח. הבמאי הצעיר נועם שמואל מסביר איך משלבים צחוק ובכי בהצגה אחת |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  |
|
שיר זיו
22/6/2006 9:25 |
|
|
|
|
|
|
|
נועם שמואל (26) קיבל הזדמנות שרבים חולמים עליה. תיאטרון "הקאמרי" בתל אביב פתח בפניו את שעריו ובחודשים האחרונים עבדו שמואל ואנשיו יום ולילה בכדי להעלות בשבוע הבא לראשונה בבכורה עולמית את "גדר" - מחזה אודות גדר ההפרדה, אותו כתב ומביים שמואל. "הגדר" לא יותיר אתכם שווי נפש ולא משנה אם אתם מתנחלים, שמאלנים או ערבים. גדר ההפרדה מציקה לכולם ושמואל מבטיח לגרום לצופיו להרגיש את זה היטב.
נועם שמואל נולד וגדל באשדוד. בגיל חמש עשרה הוא עבר לתל אביב והחל ללמוד בבית הספר "תלמה ילין". באותה תקופה הוא גר לבד, עבד למחייתו בשלל עבודות מזדמנות, וניסה לפרוץ את דרכו לעולם התיאטרון. אחרי שירות צבאי בגלי צה"ל נסע שמואל ללמוד בימוי ב"דרמה סנטר" בלונדון ואת עבודת הגמר שלו, "הגדר", הוא יעלה בקאמרי בשבוע הבא.
רק חמישה סטודנטים מכל העולם מתקבלים מידי שנה למגמת בימוי ב "דרמה סנטר" ושמואל חש את משקלו של נטל ההוכחה העצום שעל כתפיו "עומרי ניצן ועמית גזית למדו שם ואני מכיר בכך שמדובר בביה"ס ברמה גבוהה ביותר. התואר נמשך שלוש שנים ובמהלכן אני לומדים משחק, תנועה, פיתוח קול, בלט וכל דבר שקשור לעולם התיאטרון. לגישתם, אתה כבימאי חייב לדעת מה אתה דורש משחקן ולכן עליך להתנסות בכל אלו בעצמך." שתיים עשרה שעות לימוד ביום יכולות
להתיש כל אחד אך שמואל מאושר מהעניין" אני מרגיש שאני מקבל הכשרה שווה, כלים טובים ולומד לעבוד עם שחקנים מקצועיים. אחד התרגילים האחרונים שעשיתי היה לביים בשעה סצנת אופרה בה נטלו חלק שישים איש. זה מרתק."
את עבודת הגמר שלו בקש שמואל להציג בישראל. ב"דרמה סנטר" נתנו אור ירוק, ושמואל החל לחפש במה בארץ עליה יוכל להעלות את עבודתו הראשונה כבימאי . "הייתי עוזר בימאי במספר הפקות באופרה הישראלית בארץ ותוך כדי כך יצרתי קשרים גם עם תאטרון הקאמרי. הכרתי את עמרי ניצן, נתתי לו לקרוא את המחזה והוא אהב אותו. כשחיפשתי מקום בארץ להציג את "גדר" היה לי ברור שהקאמרי יהיה בחירה מוצלחת מאוד מבחינתי. אני אשמח אם הקאמרי יזדהה עם הקו של המחזה אבל זה לא העיקר, מבחינתי עצם זה שנתנו לי צ'אנס להוכיח את עצמי זה דבר גדול."
את המחזה "גדר" כתב שמואל לפני כשנה במהלך השהייה בלונדון. הוא ראה את תהליך ההתנתקות על גבי מסכי הטלוויזיה השונים ורוקן את כל תחושותיו בנושא על הנייר "צפיתי בכל הערוצים, גם הישראליים, ערוץ 1, 2 ו- 7 ואת כל החומרים אספתי ממה שראיתי. נוצר מעין קולאג' שעוסק בגדר ההפרדה, אבל יוצא ממנה לשאלות נרחבות בהרבה כגון אלו זרעים אנחנו מגדלים כאן ומה יהיה בהמשך. הדור שגדל כאן לומד לצייר גבעה, שמש, בית וגדר."
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| מתוך " גדר" תיאטרון הקאמרי. צילום: אפרת אברהם | /images/archive/gallery/538/530.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
אין אמת אחת
|
|
|
 |
|
|
|
באופן טבעי שמואל נרגש כשהוא מדבר על עבודתו. ככתב ועורך לשעבר בדסק תרבות של גל"צ הוא יודע לשאול שאלות מנומקות ולהשיב היטב, וגם ניסיונו כתאורן ועוזר בימאי צעיר עומד לטובתו, ואולם זו עבודתו הראשונה בסדר גודל שכזה וכמי שמופקד על ניהול העסק שמואל רוצה רק דבר אחד: קהל.
"זו היצירה הראשונה שלי וזה מאוד מרגש. אני חושב על זה כל הזמן, מהבוקר עד הלילה. אני וצוות היוצרים והשחקנים עובדים מאוד קשה ונוצרה ביננו אווירת משפחה אחרי חודשיים של חזרות אינטנסיביות. עשיתי אודישנים אליהם הגיעו עשרות שחקנים ומתוכם נבחר הקאסט, שכולל שחקנים יהודים וערבים (ביניהם ג'מיל חורי, בנו של השחקן מכרם חורי - ש.ז). רובם אנונימיים, אבל לי זה ממש לא משנה. אף אחד לא בא להצגה הזו כדי להתעשר או להתפרסם, כולם באו בשביל הנשמה."
גדר ההפרדה היא נושא מאוד טעון עבור הקהל הישראלי. את מי אתה מנסה להרגיז?
"לא כתבתי מחזה פוליטי בעד או נגד הגדר. במחזה הזה כולם חוטפים, ימין, שמאל, ערבים ומתנחלים. אף אחד לא יוצא נקי. אין לי תשובות לכל השאלות שעולות במחזה ואני גם לא מנסה להגדיר את המצב, אלא להציף שאלות, לגרום לקהל לחשוב. הסכנה הכי גדולה לחברה היא שאנשים בתוכה מתעצלים להפעיל את השכל ובזה אני מתמקד. "
אתה מעלה שירים עליזים לכאורה שמשלבים טקסט אכזרי, למשל אודות טיול לקניון שמסתיים בפיגוע עם הרוגים. ברור לך שהקהל ינוע בחוסר נוחות כשהוא יראה את זה?
"זו לא פרובוקציה לשם הפרובוקציה. המטרה היא לגרום לאנשים לראות את הצד השני ולהבין שכולם נפגעים, כולם סובלים. יכול להיות שצופה ערבי בקהל יראה את זה ויתרגש ולרגע אחד קטן הוא יבין מה עובר על היהודים שחיים במדינת ישראל. אני לא רוצה לקומם אף אחד, אין אמת אחת שיוצאת מהמחזה, כל אחד יראה וישפוט בעצמו. המטרה היא לעורר דיאלוג אמיתי, בו ייטלו חלק כל הצדדים שחיים כאן.זו חוויה מטלטלת ומתישה נפשית. לא הכי נעימה לצפייה. אנשים אמורים לצאת עם תחושה מבולבלת וזה בסדר גמור."
מה גרם לך לכתוב דווקא על גדר ההפרדה? איך מגיעים לנושא הזה?
"אחת הדמויות בהצגה היא כוריאוגרף והוא מדבר על יצירה, מה זה ליצור ואיך יוצרים אומנות. היצירה בעיני היא בעצם לגור כאן, בישראל, ורק מעצם זה שאדם חי כאן הוא כבר יוצר משהו . אף אמן זר, אמריקאי או אסייתי, לא יכול היה לכתוב את זה כי הם לא מכירים את אורח החיים במדינה שלנו, ומה זה אומר לחיות ליד או עם גדר שכזו סמוך לבית."
|
|
|
|
|
|
|
 |
| לא פרובוקציה לשם הפרובוקציה . צילום: אי-פי | /images/archive/gallery/514/688.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
הצחוק קרוב לבכי
|
|
|
|
|
|
|
לצורך העלאת ההצגה חבר שמואל לשני חברים קרובים שליוו את התהליך ושותפים להפקה. אורן אלדור (23) בוגר "תלמה ילין" שחבר מוזיקה למחזות זמר והצגות ומופקד על הלחניםוהניהול המוזיקלי, הגיע היישר מאוניברסיטת "ברקלי" שם הוא עומל על השלמת תואר. "ניהלנו ישיבות ראשונות דרך הסקייפ, כשאני בלונדון והוא בניו יורק. התחלנו להשתעשע ברעיונות לגבי כיוונים מוזיקליים, יש מארש, יש הורה, יש שירה בציבור וכל סגנון מוזיקלי דורש עבודה שונה. המוזיקה נכתבה ונשלחה אלי דרך האינטרנט, וכשאורן הגיע לארץ כבר ידענו מה יש לנו ביד." מספר שמואל.
גם את אביטל להט (26) אשר מופקדת על העיצוב והתנועה בהצגה, הכיר שמואל ב"תלמה ילין" ומעבודה משותפת בהצגה "מכת בכורות". להט סיימה את לימודי עיצוב ותנועה באמסטרדם וחזרה לישראל. אליהם חברו דוקי עצמון ואורי אשכנזי, האחרון ממונה על הדרכת קסמים, מה שמבטיח גם אקשן אמיתי על הבמה.
איך מתעלים את המתח שכרוך בעבודה אינטימית של יהודים וערבים כשעוסקים בנושא רגיש כמו הגדר?
"הצחוק יושב במקום קרוב לבכי, ויש מעברים מהירים במחזה משמחה לכאב. אין ספק שאנחנו עוסקים ברגשות וזה לא פשוט. היו רגעים בחזרות ששחקנים יהודים היו עם דמעות בעיניים כשהם האזינו למונולוג הנוקב של איברהים ומאידך שיר יהודי על פיגוע גורר תגובות משחקנים ערבים. אבל זו המציאות שלנו והגיע הזמן שנגע ברגשות האלה."
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
