 |
/images/archive/gallery/822/277.jpg ראש השנה, אורי פינק
אורי פינק  |
|
|
|
|
| הכותבים של nrg תרבות אימצו את מוחותיהם וניסו לחשוב על דרכים ראויות להעביר את החגים הבאים עלינו לטובה. אילאיל גינות, איתי מאוטנר, יוני בינרט, ורד שפירא ועדי סגל מציגים: הימים הנוראים |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  |
|
nrg מעריב
10/9/2007 13:19 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
אילאיל גינות: שקרים וחגיגת
|
|
|
 |
|
|
|
כמו כל שנה, עם בוא החגים והמפגש הצפוי והמערער נפשית איש איש עם משפחתו שלו, צפויות להתגלות עוד כמה סיבות להתמסר לטיפול פסיכיאטרי. הפתרון האולטימטיבי? לשקר לכל מי שחולק איתך מטען גנטי משותף, כמובן. אין כמו סוף הקיץ לבשר לבני משפחתכם שבדיוק זכיתם בחופשה חלומית הרחק מכאן, ולא יתאפשר לכם להגיע לארוחת החג.
אפילו אם פירוש הדבר הוא להתחבא במבצר דירתכם תחת נוהל עלטה מוחלט, עבור חלקנו מדובר באופציה נסבלת יותר מעוד ארוחת חג משפחתית. אם כבר החלטתם לדפוק נוכחות בארוחת החג, עדיין קיימות מספר אופציות מילוט מקונספירציית ההאבסה המסורתית, כמו לעבור ניתוח לנעילת הלוע (זמני, לחוששים מהתחייבות) או קיצור קיבה מקצועי (למתמידים בלבד). ואם כשלו כל אלה, ועליכם לסבול גפילטע וחקירה צולבת, תזכרו ששום דבר לא אומר חגים כמו חגיגת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| חגיגת. לא קצת 2002?
| /images/archive/gallery/203/347.jpg  |
|
|
|
 |
| /images/archive/gallery/724/692.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
עדי סגל: מונטי פייטון
|
|
|
|
|
|
|
יש מספר אירועים שנתיים אשר בהם אנחנו מתבוססים באבל, כאב והרהור פנימי. למזלנו, יש שיטות לאלחוש הסבל הזה. הטובה ביותר היא התחלה של בניית מסורת ספיגה תרבותית. אצלי, זה הפיכת יום כיפור ליום "מונטי פייטון". כל השנה אני משתדל בסטואיות עיקשת להימנע מצפייה בסרטי הקאלט של החבורה הבריטית רק כדי להגיע ליום כיפור. היום בו אני זוכה לשבת ולספוג את מה שאני משתוקק לו כל השנה. ההבטחה הזאת לעוגן מוצק פעם בשנה שאתם נותנים לעצמכם מספקת לכם את הכוח לעבור את החגים ואפילו הופכת אותם למשהו שמצפים לו.
תנסו את זה ותבחרו לעצמכם סדרה מסוימת, סרטים של במאי ספציפי, או סתם תכנים משעשעים שאתם ממש אוהבים לחזור אליהם ותגדירו אותם כ"חד שנתיים". נסו ערב וודי אלן, ערב פארודיות האחים צוקר, ערב מל ברוקס או כל דבר אחר שמשעשע אתכם ותשמרו אותם. זה נותן לכם את הדבר היחיד שאתם זקוקים לו בימים האיומים האלה - תקווה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| תקווה. מונטי פייטון
| /images/archive/gallery/273/228.jpg |
|
|
|
 |
| /images/archive/gallery/798/432.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
יוני בינרט: חתולים שדומים להיטלר
|
|
|
|
|
|
|
גפילטע פיש/דג מרוקאי, כבד קצוץ/מטבוחה, רגל קרושה/סינייה כבש. לא משנה מה הנוסח, כולנו הולכים לבלות את החגים שלנו בלשמוע זיוני שכל של קרובים, להתמלא באוכל עד בחילה ולשכב מול הטלוויזיה עם כרס נפוחה וכאב ראש עד שזה נגמר. בדיוק בשביל אירועים שכאלו המציאו את האתר המופלא שעוסק במושג ה"קיטלר" - חתולים שדומים להיטלר.
עם התמונות שתסרקו תוכלו לשעשע את קרוביכם בשולחן החג, לשגע את אמא בעודה עובדת במטבח וסתם להתפנן בעצמכם על החתלתולים הצוררים. בהצלחה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| יופי, בינרט
| /images/archive/gallery/822/271.jpg |
|
|
|
 |
| /images/archive/gallery/803/346.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
ורד שפירא: חילופי משפחות
|
|
|
|
|
|
|
חילופי משפחות בחג. אחת הבעיות בחגים הדחוסים היא מבחן ההישגיות והשנים החולפות שמייצר המפגש המשפחתי הטעון. חילופי משפחות יזומים, חדים וחלקים יכולים לפתור את הבעיה. להתלבש יפה, להיכנס לאוורת החג או לחגוג אותו עם משפחה חדשה, זמנית, לא תובענית.
משפחה מחבר העמים, מעיירה נידחת בדרום, משפחה מהמאיון העליון, מישפחה של אמנים, משפחת חיל האוויר. לא חשוב. כל עוד לא מכירים אתכם ואת השטויות שלכם. תחגגו אולי עם טבעונים במצפה מבודד בהרים, ארוחת חג שונה, מנהגים חדשים, אנשים מאירי פנים - ואתם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ילדים ברפובליקה הדומיניקית במקלט, מסתתרים מהוריקן "דין". אפשר לעזור
| /images/archive/gallery/811/757.jpg |
|
|
|
 |
| /images/archive/gallery/475/698.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
איתי מאוטנר: חגיגה טוטאלית
|
|
|
|
|
|
|
איך להעביר את החגים? בחגיגה, אני מניח. אותו מונח עתיק יומין שנעלם קצת מהחיים הפרטיים של כולנו. חגיגה בח' הידיעה. גדולה. אמיתית. שמחה. מלאה. כזו שלא מתביישים בה, או מסתירים חלק ממנה, כזו שמטפטפת על הבגדים, מכתימה את כללי המותר והאסור ופורצת במחולות טראנס אקסטטיים פנימיים.
חגיגה פרטית. משפחתית (יש דבר כזה). קבוצתית. חגיגה משולכת, לא מרוסנת, ללא תמרורי אזהרה, ללא סייגים, ללא סימני פיסוק, ללא מקומות מפלט. חגיגה טוטאלית. בלתי מתפשרת ולחלוטין לא מתעגלת. ישרה. ישירה. כמו צרחה בלתי נשלטת שפורצת החוצה. כמו גשם שלפתע מכסה את כל האדמה. כמו אם די ברגע שהוא עולה. כמו שבאמת צריך להיות כל הזמן. חג חגיגה שמח.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לכו על הקונספט הזה: חגיגה אחת גדולה
|
| |  | | /images/archive/gallery/679/699.jpg | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
