בעל הריחיים והטוחן: עגנון בתיאטרון
סיפור עגנוני על הרב מוטילי מצ'רנוביל ועל חסידו העני קורם עור תיאטרלי וגידים של מחול ועולה, לרגל 100 שנה להולדתו של שמואל יוסף עגנון במשכן לאמנויות הבמה. הבמאית גילי שנית מקווה להשיב את עגנון אל הלבבות
nrg מעריב | 3/8/2008 17:50
מתוך בעל הריחיים והטוחן צילום: נמרוד שנית
סיפורו של עגנון נטוע בחצרות החסידים של ר' מוטילי מצ'רנוביל שנחשב "רבם של החיים והמתים". בסיפור מתואר נס שעשה רבי מוטילי מצ'רנוביל לחסיד, שמחמת עוניו לא הצליח לפקוד את מעונו של הרב. החסיד העני, שבני ביתו סובלים מקור ומרעב, אינו יכול לראות יותר בצערם, ומתפלל לרב שיבוא להציל אותו. הרב אכן מגיע ומביא איתו זר מסתורי, המחולל מהפיכה בחייו של
בעיבוד הבימתי של שנית הופך "בעל הריחים והטוחן" לאוסף של אירועים, בו כל אפיזודה היא תמונה וכל תמונה מתאימה לדמויות שנוכחות על הבמה ולמצבם הרגשי באירוע הנתון. השחקן יהודה לזרוביץ מספר את הסיפור, ותוך כדי כך מתרחש חיזיון על הבמה, בו משתתפים שלושה רקדנים ושני שחקנים. קטעי המחול המשולבים בהצגה ממלאים את מקום הדיאלוגים שנעדרים מהסיפור המקורי של עגנון.
"עגנון החליט שהוא נולד בתשעה באב", אומרת גילי שנית, "וההצגה שלנו עולה למעשה בסמוך ליום הולדתו ה-100 שלו". "חבל", היא מוסיפה, "שעגנון נשכח מלב, ושצעירים כבר לא מעיינים יותר ביצירתו". "עגנון הוא פנינה שאני מקווה שההצגה שלי תעזור לגלות אותה מחדש".
איך נעשתה מלאכת התרגום של השפה העגנונית לשפת במה?
"מאחר שאני באה מעולם התנועה, כמי שרקדה כל החיים, שפת התנועה היא השפה שלי. הטקסט של עגנון הוא מעין מחול מילולי, וכשאני קוראת את הסיפורים הקצרים שלו, אני מיד גולשת למחשבות על ריקוד. עגנון הוא בשבילי מוסיקה, הוא שירה, והסיפורים הקצרים שלו הם סיפורי מסע שיש בהם המון פעילויות אקטיביות. כשקראתי את "בעל הריחיים והטוחן" מיד התרוצצו בראשי המחשבות על התנועה".
מה היה השלב הבא?
"קראתי את הסיפור לכל השחקנים שמשתתפים בהצגה, ולאט לאט גילינו, שאנחנו יודעים לנתח את הטקסט מבחינת ההבנה התנועתית שלו. ההצגה היא מאוד ויזואלית, ובנוסף לתנועה של הרקדנים ולקולו של המספר יש על הבמה אביזרים רבים - תחנת קמח, בתים מעופפים. כל הנדבכים הללו מתווספים לטקסט של עגנון".
שנית מספקת דוגמא ומצטטת משפט מהסיפור של עגנון: "יושב לו החסיד, אשתו וילדיו, בבית אפל, תנורם צונן כמת והם עטופים ברעב ועירומים בלא לבוש, והם חשובים כמתים אלא שעדיין לא הובלו לקבורה".
"איך מתרגמים 'עטופים ברעב' לשפת הבמה?", שואלת שנית. "התחלנו לחשוב מה קורה לחסיד ולאשתו: האם הם חבוקים? האם אשת החסיד מפצירה בו לקום ולעשות מעשה? האם הוא מתפלל? האם הם נכנעים לגורל?"
בעל הריחיים והטוחן צילום: נמרוד שנית
"בעל הריחיים והטוחן", בימוי: גילי שנית, שחקנים: גבריאל גולר, שמואל וולף, רונית זיו/ טלי זבילביץ, יהודה לזרוביץ, יובל פינגרמן, 6-8, 13-15 באוגוסט, בית האופרה המשכן לאמנויות הבמה
נא להמתין לטעינת התגובות
