מפגש בן דורי: האחים בן זאב בהצגת ילדים חדשה
כשהאח הגדול מוזיקאי, האחות מחזאית והאח הקטן שחקן, רק טבעי שדורי, חמוטל וערן בן זאב ישמחו לשתף פעולה. עכשיו הם מקימים לתחייה את מעשיות העיר חלם בהצגת ילדים, ומדברים בראיון משותף על חילוקי הדעות היצירתיים והדברים שמעיזים לעשות רק עם המשפחה: "עבדנו יחד לא מתוך כורח אלא מבחירה"
עד כדי כך היה מסור לתיאטרון שנטה מפעם לפעם לשכוח צאצא בעגלת התינוק שלו, ולהעלות הביתה רק את הטקסט שהחזיק בידו ואותו למד בעל פה. אין פלא, אם כך, שחיידק התיאטרון והבמה נוכח באופן משמעותי כל כך גם בחייהם הבוגרים של השלושה.
הפרויקט הנוכחי שבו הם משתפים פעולה הוא ההצגה "חלם" שכתבה חמוטל (משוררת, פזמונאית ומחזאית), מככב בה ערן (שחקן) ואת המוזיקה חיבר דורי (זמר, מוזיקאי ואיש רדיו). ההצגה שכבר הציגה בעבר (כאשר לבני המשפחה נוסף אז גם האב מוטק'ה בתפקיד המספר), תעלה בגרסה מחודשת בפסטיבל "קסם של אגדה" שייערך במרכז סוזן דלל בתל אביב בין 19 ל-21 באוגוסט, בשיתוף עיריית תל אביב.
כשהבן זאבים מתכנסים לצורך הראיון ולצילום המשותף, קשה לפספס את ההנאה הגדולה שניכר שהם שואבים איש מנוכחות רעהו. הבדיחות רצות, ולא נראה שלאף אחד דחוף להתחיל בראיון. עד שבסוף דורי, בתפקיד האח הבכור, לוקח את העניינים לידיים וקוטע את החגיגה. "נו", הוא אומר, "שנדבר קצת על ההצגה?"
אפשר, אבל גם אפשר על דברים אחרים, חבל לי להרוס את הכיף שלכם. טלנסקי מתאים לכם?
"האמת שבלי לדעת קלעת פה בול", אומר דורי, "במובן מסוים ההצגה שלנו היא בדיוק על התופעה הזאת של הטלנסקים למיניהם. הרי ההצגה שלנו נקראת 'חלם', ועוסקת בעיירה המיתולוגית חלם ובחכמיה הידועים לשמצה. נכון שפה מדובר בעיירה יהודית עתיקה, אבל תופעת החלמאות - ופה נכנס לתמונה ידידנו מוריס (טלנסקי) -הרי קיימת אצלנו עד היום ובגדול".
"חלם זה כאן", מעירה חמוטל בחיוך, וערן מוסיף: "חשוב להגיד שלמרות האמירה הביקור ?תית של דורי על החלמאות, אנחנו באים לתפוס את האנשים האלה מכיוון קצת שונה. הרי האסוציאציה הראשונה שמתעוררת כשחושבים על חלם היא טיפשות וטמטום, אבל לנו היה חשוב לא לשפוט אותם, אלא להציג אותם באור אנושי גם בצדדים המגוחכים שלהם".
לא לגמרי ברור למה דווקא חלם, עיר אמיתית במחוז לובלין בפולין, זכתה לדימוי הזה של עיר הטיפשים במסורת היהודית. אולי משום שהמילה "חולם" בפולנית משמעותה טיפש, אולי בגלל סיבה אחרת, אבל מה שברור הוא שגם בתרבויות רבות אחרות תמיד היתה מסורת של עיר כלשהי, לרוב אמיתית, שזכתה לכינוי עיר הטיפשים. בכל מקרה, לחמוטל בן זאב היה חשוב לא ללעוג לחלמאים, אלא לנסות להציג באמת את תרבותם ואת חיי העיירה היהודית לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ולא רק את תלאותיה אחריה.
"יש בהצגה המון אלמנטים שעוברים ישירות דרך המוזיקה, כמעט בלי מילים", אומר דורי על המוזיקה שהלחין, "הרבה השפעות של מוזיקה יהודית-קלרינט, כינור וכדומה-וגם של מוזיקה צוענית שהיא אחות של היהודית, במובן הזה שגם היא מוזיקה של נוודים".
על אף שאתה מלחין המון שנים, אתה לא נמצא בתודעה כמלחין מוזיקה פרופר. זה מפריע לך?
"ממש לא. אני אוהב לעשות הרבה דברים, ומעולם לא יכולתי או לא רציתי להסתפק בלעשות רק דבר אחד. אין זרקור על תחום אחד. בוא נאמר שזה לא האישיו של האישיות שלפניך".
במרכז המחזה שכתבה בן זאב וביים השחקן גולן אזולאי, עומדים האנשים שהרכיבו את העיר חלם, והמחזה שוזר בתוכו את אותן מעשיות מוכרות-הניסיון לדחוף את ההר בידיים כדי שלא יסתיר את העיר, ללכוד את השתקפות הירח בבאר ושאר מעשיות מוכרות. לצד זאת, הוסיפה בן זאב לסיפור המסורתי גם אלמנט מקורי בדמותו של הרשלה, שמגלם האח ערן, נער הנולד עם ראש גדול במיוחד ומנודה על ידי כל אנשי העיר, שמן הסתם דווקא ניחנו בראשים די קטנים.
"אפשר לומר שזה החלק החינוכי בהצגה", צוחק ערן, "זה הצד שאומר לך שחשוב לקבל את השונה ולהבין אותו. אבל גם היה חשוב
חמוטל: "גם היה חשוב לנו מאוד שזה יהיה חומר שלנו, לא פיטר פן וסינדרלה, אלא חומר שבא מאיתנו, מהמסורת שלנו, ששייך לנו. הרי הילדים היום בדרך כלל לא ממש מכירים את חכמי חלם, ודי איבדו את היופי של הסיפורים האלה. אז זו הזדמנות להחזיר אותם לזה".
וחוץ מהעניין החינוכי, איפה המחזה נגע לכל אחד מכם מבחינה אישית?
דורי: "מבחינתי יש פה משהו מיוחד, בשל ההנאה העצומה והחוויה המיסטית כמעט, בלי להגזים, של עבודה עם האחים שלי, וגם במובן של מה שאנחנו נותנים לילדים. תחשוב כמה מהמורות צריך ילד היום לעבור עד שיגיע לראות ולחוות איזו פיסת רגש אמיתי בתיאטרון אמיתי. הרי מרוב אינטרנט לא רואים את היער. ולא שאינטרנט וטכנולוגיה זה רע, זה העולם וככה זה, אבל התיאטרון נותן משהו אחר מבחינה רגשית, ואני חושב שפה הצלחנו לתת את זה לילדים שלא נחשפים לזה הרבה".
חמוטל: "מבחינתי, ההצגה הזאת היא קודם כל מחווה לבית שלי, להורים שלי, לסבים שלי. כשמזכירים בהצגה קרפלך או גפילטע פיש, למשל, אני ממש יכולה להריח את המאכלים האלה מהמטבח של אמא שלי. זו קודם כל מחווה לתרבות הולכת ונעלמת".
ערן: "מבחינתי יש פה עוד משהו, שזה ההומור שיש בהצגה הזאת, והוא לדעתי הומור יהודי אמיתי. כלומר הומור לא אכזרי, שלא צוחק 'על' אלא 'עם', שלא מעליב אלא אוהב, ושאין בו רוע".
דורי: "אתה יכול להיות פוליטיקאי. . ."
אין זו הפעם הראשונה שבה האחים לבית בן זאב עובדים יחד. להצגה הנוכחית קדמו ההצגה "וגר זאב עם כבש" שהעלו בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, "החיפושיות" שהעלו בתיאטרון הקיבוץ ועוד. השאלה אם עבודה משותפת יחד לא מעוררת גם כל מיני שדים משפחתיים מהעבר, מעוררת אצל שלושתם צחוק.
"ממש לא", עונה ערן, "כשיש לפעמים חילוקי דעות יצירתיים, הם נראים כמו כל חילוקי דעות, בכל תיאטרון, עם כל בן אדם, אבל מבחינתי חמוטל היא כמו הפה שלי, ודורי הוא הצלילים שמלווים אותי. הם נמצאים לי בראש כל הזמן, ויותר מזה-רק איתם אני מעז לעשות דברים שאני לא מעז לעשות במקומות אחרים. אני לא זמר מי יודע מה, למשל, ובכל זאת כשדורי כותב לי מוזיקה אני יכול לשיר אותה, כי הוא יודע לכתוב את זה ככה שהיא תתאים לי".
דורי: "מבחינתי, כמו שאמרתי, זו בכלל חוויה מיסטית. כשאני כותב מוזיקה להצגות של חמוטל, אני כותב אותה הרבה פעמים בכלל לפני שראיתי את הטקסט, פשוט מתוך איזו תחושה שיש לי. זה לא קורה לי עם אף אחד אחר. בכל מקרה אחר אני קודם יושב לראות את ההצגה וקורא את המילים, אבל עם חמוטל אני פשוט יודע מראש".
בכל משפחה יש תפקידים מסורתיים לכל אחד מהאחים, זה הרע, זה הטוב, וכך הלאה. זה משתקף אצלכם גם בעבודה?
חמוטל: "במידת מה כן. דורי הוא תמיד האח הגדול, שאליו נשאנו עינינו ואותו הערצנו עוד כשהיה צעיר. אנחנו גרופיז שלו. הוא פורץ דרך ברמה הלאומית, אז מובן שעל אחת כמה וכמה בשביל האחים הקטנים שלו. הוא גם אח בכור קלאסי. דואג לנו, שומר עלינו, מגן עלינו. וערן בשבילי הוא האח הקטן. לא משנה בן כמה הוא, תמיד הוא יישאר מבחינתי התינוק, אחי הקטן והחמוד שאני שומרת עליו ושמצחיק אותי".
דורי: "בנוגע לעבודה, עם השנים כל אחד מצא את היציבות שלו ואת המקצוענות שלו. אתה לומד עם השנים לקבל את האחר על כל השונה שבו, ואת עצמך על כל המוגבל שבך".
ערן : "העבודה שלנו יחד היא לא מתוך כורח אלא מבחירה. בחירה הכי מהנה בעולם. אבל בחירה. וזה מה שעושה את העבודה הזאת טובה כל כך וכיפית. והלוואי שנעשה את זה שוב בקרוב".
מה באמת התוכניות, החלומות, לעבודה משותפת נוספת בקרוב?
חמוטל: "קודם כל אנחנו חולמים להופיע עם'חלם' בעולם. חשוב להביא את הצד הזה של המסורת היהודית למי שלא מכיר אותו".
דורי: "אנחנו בקשר עם נספחות התרבות הפולנית בארץ, ואני פונה אליהם בפולנית מדוברת: 'יפה, יהיה, אם תביאו אותנו, לפולין. בשבילכם כמובן".
חמוטל: "אני חושבת שאנחנו בעיקר חולמים לעשות עוד ועוד, ושלא ייגמר לעולם. לשמוח ולשמח".
נא להמתין לטעינת התגובות
