מציאות נושכת במופע של דניאל עזרלו
אריק איינשטיין ושלום חנוך שרו "כל אחד רוצה להיות" והעבירו בחצי חיוך ביקורת נוקבת על ספירת התרבות בארצנו הקטנטונת. אתמול (ד') ניסה דניאל עזרלו להעביר את אותה הנקודה, עם מעט יותר חמלה. המופע Whyהותיר את הקהל מתלבט: האם מדובר ביצירה של גאון ציני או של אדם משעמם
דרכו של עזרלו למופע החדש החלה כשהוזמן להיות שופט בתוכנית ריאליטי איטלקית של ריקודים. התגובה הראשונית של עזרלו הייתה לסרב, אך משהכיר את המשתתפים בתוכנית, מצא גם בתנועה של האדם 'הפשוט' עולם עשיר. "למה לזוז? למה לקפוץ? איך להימלט מחדגוניות החיים ולהיות מיוחד (אתה עצמך), מסביר עזרלו את הקונספט שעומד מאחורי המופע. אני שואף לגלות את הקסם שמאחורי השגרה". אבל נראה שהקסם שמחפש עזרלו בעבודתו הוליד משהו שנראה יותר כמו מופע קסמים לילדים, כשהקוסם כבר הופיע בכל ימי ההולדת של ילדי הכיתה שמכירים מזמן את השטיק.
המופע משלב בתוכו את עולם המחול עם קורטוב של נגיעה מעולם התיאטרון, בשילוב קטעי וידאו שמספקים זווית נוספת על מה שמתרחש על הבמה ויוצרים תפאורה אורבאנית. העולם הבימתי מורכב מהרבה קוביות שלוכדות בתוכן את הרקדן שמוגבל לתנועה בתוך הקובייה שלו.
שני דואטים מתוך כלל המופע העבירו בצורה מדויקת את מה שחיפש עזרלו להעביר. את מערכות היחסים שלנו, מציג עזרלו בצורה משעשעת. בדואט אחד, תיאטרלי משהו, יושבת רקדנית תחת מנורת סלון ומעשנת סיגריה. במרכז הבמה ספה ולרגלי הספה שטיח מגולגל. אנו עוקבים אחר הרקדנית, כשלפתע השטיח מתגלגל, ומתוכו מופיע רקדן, שמשפריץ קצף לבן של בירה מאיזור חלציו.
הרקדן מנסה למשוך את תשומת לבה של הרקדנית בפעולות אקרובטיות שחוזרות על עצמן. היא כמובן לא רואה אותו והוא מצדו ממשיך בשלו, עד שבנקודה מסוימת נראה שהיא
הרקדן מרים, זורק, ומניף את הרקדנית, פעולות שללא הקפיצים היו מסובכות וקשות אך בזכותם נמסכות בתנועת הקפיצה רכות וזרימה. הבחירה להשתמש בקפיצים הופכת את השאלה של עזרלו "למה לזוז, למה לקפוץ, איך להיות אתה עצמך" לרלוונטית בדואט הקטן הזה.

במגבלות הקובייה, עם חוקי החברה שלא מאפשרים לו לפרוץ החוצה ולתת דרור לגופו מציגים הרקדנים של עזרלו את המופע, את פעולות היום יום, ומנסים להראות כי גם התנועה הזו אינה מובנת מאליה. צחצוח שיניים, מריבה בין אוהבים ומקלחת הן פעולות שהרקדנים מבצעים בצורה הפשוטה ביותר, מבלי לנסות להפוך אותן לריקוד מהפנט.
הקומפוזיציה של כל אחד מהרקדנים בתוך הקובייה שלו יוצרת ריקוד מורכב ומהפנט והחיפוש אחר המהות המזוקקת של "היות אתה עצמך" תלוי בתמונה הכוללת, ובקישור לאנשים נוספים שאילולא היו שם, לא בטוח שהשגרה הייתה מעניינת.

כשהרקדנים שהופשטו נותרים בתחתוניהם, זוכים הצופים להצצה ל'אני האמיתי' של כל אחד מהם. המהלך הזה מדגים כיצד על פי תפיסתו של עזרלו רק בכוחו של האחר לחלץ את הייחודיות שלנו מתוכנו. בנוסף, עם קריצה שמרגישה יותר כאילו מישהו הכניס לנו אצבע לעין, משתמש עזרלו בקטעים מעבודות ישנות שלו. אחד הריקודים שקיבלו אינטרפרטציה שונה במופע הזה, הוא הריקוד שיצר בעבר ללהקת בת שבע "Psycho killer".
הבחירה של המוזיקה, כך נשמע לפחות, יש בה גם מחיי היום יום השגרתיים שלנו. עזרלו שיצר כוריאוגרפיות לווידיאו קליפים והופעות של "יו 2", "סטינג" ו"דיוויד בואי", בחר לשלב במופע שלו שיר של הביטלס, אלאניס מוריסט ויו 2 לצד קטעי מוזיקת ג'ז, בלוז, אמבינט ובארוק.
הקוץ באליה המוזיקלית של המופע טמון דווקא בכוריאוגרפיה. לעתים, על רקע צלילי הג'ז, נראה היה שעזרלו, שעשה כמה מחזות זמר בחייו, התבלבל לרגע. ביצועים מרשימים שלא היו מביישים את בימות ברודווי משולבים בתוך המופע ומהווים חלק גדול ממנו.
האם זו חלק מהאמירה הצינית של עזרלו או שמא זו האמת האמנותית של המופע? לא ברור. מעבר לכך, מילות השיר "תודה" של אלאניס מוריסט, המהוות חלק מהתפאורה, תורמות להעלאת מפלס הקיטש ולבלבול של הצופים. לא ברור אם מסתלבטים עלינו או שהאיש הזה באמת מגיע מעולם שבו יש לו על מה להודות.

ישנן שתי אפשרויות: האחת היא שהאכילו אותנו בכפית, כשהשמיעו לנו שיר אופטימי ואמרו לנו: אם תצאו מהקופסה, תיחלצו את נפשותיכם מהשיגרה והחדגוניות, תהיו מאושרים. האפשרות לציניים שבינינו אומרת שהקופסה הביאה את האנשים לקפוץ אל מותם (ויש לציין, שהקפיצה אכן נראתה יותר כהתאבדות מאשר כמעוף למחוזות האושר).
המופע הסתיים כשהקהל כבר מחא כפיים, פעמיים ותכנן ללכת לשחרר את הבייביסיטר, אלא שאז שובר עזרלו את "הקיר הרביעי", שמפריד בין הבמה לקהל. הרקדנים פתחו במסיבה תוך כדי שהם פושטים את הבגדים ומעודדים את הקהל לרקוד במקומותיהם. בחניון, זוג אחד ויתר על הריקודים ומיהר להגיע לקופסה הביתית שלו, כדי לדעת מה קרה היום ב"האח הגדול".