עינה ארדל מתכתבת עם הקאנון
ספר השירים השני של עינה ארדל "שירי אהבה לימים רעים" ראה אור בהוצאת עם עובד. שיריה של ארדל עוסקים בכאבים ובשמחות של פרידה, אובדן ואמהות. ארדל מצליחה לגרות את בלוטות הדמע
רן יגיל | 21/12/2008 10:15
שירי אהבה לימים רעים צילום: כריכת הספר
נתחיל בשמח: לידת ילד; ואילו העצובים הם מות האם ופרידה מהבעל, כלומר אובדן זוגיות.
הנה דוגמה: "בכיורים כבר מצטּברים כלי האוכל העזובים,/ ועל המרצפות מתעוררות שיירות של נמלים להמשיך את המצעד,/ ובין בני המניח ראש על השולחן ליד שלי/ נבצע מרחק כמו פרוסה של לחם//. ברך אותו בברכה של האבות,/ ברך אותו בברכה של הגברים,/ כמוה לא אוכל לתת לו//. אבל להאפיל על לחייו נשיקות של ציפורים,/ אהבה של בוקר,
ארדל גם משתמשת בפריבילגיה השמורה למשוררים בלבד - לשירים אין שמות. רק נקודה מעליהם. וזה יוצר תחושה של יומניוּת ומרחב אינטימי של קריאה. אבל ארדל אינה משוררת לירית המספרת על חייה בלבד. יש אצלה גם התכתבות עם הקאנון הספרותי.
כמו למשל: "אמי זיכרונה לברכה לא הייתה צדקת, אלא אישה שידעה ליהנות מהחיים/ וכשהיינו ילדים הייתה מסתובבת עירומה עד ששטמו אותה השכנים..." פתיחת השיר מזכירה את שירו של ביאליק "אמי, זיכרונה לברכה, הייתה צַדֶּקֶת גמורה/ ובאלמנותה ענייה מרודה..." עד כמה רחוקה האמא של ארדל מהאמא של ביאליק. מאוד רחוקה.
עינה ארדל, "שירי אהבה לימים רעים", הוצאת עם עובד, 79 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
השוואת מחירים
