ראשי > מיוחד : פלאי תבל 2007 > כתבה
בארכיון האתר
לימה או למה?
המאצ'ו פיצ'ו ממוקם במרומי הרי האנדים. זוהי אחת העדויות המרהיבות של אימפריית האינקה ששלטה בדרום אמריקה ובחרה למקם את מקדשה במרומים
תומר נויהאוזר
25/6/2007 14:20
תומר נויהאוזר
25/6/2007 14:20
"וואו!" היינו חסרי נשימה גלעד ואני. אחרי חמישה ימים, עשרות קילומטרים של טיפוס הרים, חציית נהרות ופילוס דרכינו ביערות גשם, שלא לדבר על מאות המדרגות שהיינו צריכים לטפס, הגענו סוף-סוף לאחד המקומות המופלאים בעולם. האוורסט של דרום אמריקה, המאצו'-פיצ'ו.
 
הצביעו לפלאי תבל
ותוכלו לזכות בטיסה זוגית לאירופה!!!
להצבעה  

המסע שלנו התחיל בקוסקו, בירת האינקה לשעבר. יוגב ואני, שטיילנו כבר כמעט חודש יחדיו, פגשנו את גלעד ואורן, שני חברים שכבר שוטטו בדרום אמריקה חודשים רבים. הם הציעו לנו להצטרף אליהם להרפתקה קסומה, טרק אתגרי למאצ'ו-פיצו'. באותה תקופה היו שתי  דרכים להגיע לשם, או לקחת רכבת מקוסקו עד לעיירה למרגלות האתר, Agua calientes, או להצטרף לאחת החברות וללכת את ה"אינקה טרייל".

ה"אינקה טרייל" הוא מסלול שלוקח יומיים או ארבעה ימים (תלוי מאיפה מתחילים), שבמהלכו פוסעים על דרך שבנו האינקה מקוסקו עד למאצ'ו פיצ'ו, בדרך עוברים מספרי אתרי עתיקות. למרות הקסם שבאינקה טרייל, דורשות החברות השונות עלות כספית גבוהה מדי לטעמי, עבור המסלול ומציעות, במקום טרק - צעדה. את כל המשקל סוחבים מספר פרואנים רזים שנראה כאילו המשקל מאיים לבלוע אותם, ואתה הולך לך בנוח עם תיק גב קטן. מספר התיירים הרב שצועד במסלול מעמיס עליו. לכן יוגב ואני מיד קפצנו על ההצעה, יחד עם גלעד, אורן וצמד בנות למסע אתגרי מסוג אחר. מיד החלנו בהכנות למסע.
צילום: יוגב ראב''ד
למה על רקע מדרגות האינקה במאצ'ו פיצ'ו
יוצאים לקרב
יומיים אחרי כן מצאנו את עצמנו נראים כמו חיילים לקראת מסע כומתה בצבא, נושאים משקל עצום על כתפינו והולכים בכיוון לא ידוע, מקווים שהדרך נכונה. לא ידענו בדיוק איפה נישן בלילה ואם האוכל והציוד שלקחנו יספיק, אבל השתדלנו לסמוך על המזל הטוב של תרמילאי בארץ זרה. 

היום הראשון היה קשה במיוחד. עלינו לגובה רב, ויוגב ואני שלא היינו מורגלים בגובה, התקשינו מעט בהליכה. מרגע שהגענו לגובה העננים, ל"פס", הכול הסתדר. מצאנו את עצמנו כמו בסרטים, אל מול עמק נסתר רחב ידיים שטובל כולו בגוונים של ירוק מוכתם באגמים נוצצים.

למחרת, אחרי שבמשך הלילה ירד עלינו גשם, בילינו מספר דקות בניסיונות להבין את סיפור הדרך שנכתב ע"י בחור בריטי שנתיים קודם לכן. החלטנו פה אחד על הכיוון הכללי והמשכנו בדרך, חוצים מספר נהרות, על אחד מהם הייתה תלויה קרונית על חבל, מעיין רכבל פרימיטיבי,
שתמורת כמה סיגריות העביר אותנו שומר הקרונית לצד השני.

ביום השלישי פילסנו את דרכנו במעלה ההר דרך יער גשם טיפוסי, בו אחוזי הלחות מרקיעים לשחקים במשך היום ובלילה מרקיעים עמם מספרי היתושים, או יותר נכון, היתושות שבאות לבדוק מי העיז לפלוש לטריטוריה שלהן. ביום הרביעי חיכתה לנו הפתעה. פתאום באמצע הדרך מצאנו נביעת מים חמים בצד הדרך. החלטנו לחנות שם את הלילה, הקמנו את האוהלים, הדלקנו נרות לאווירה הרומנטית ונכנסנו למקלחת שהרווחנו ביושר אחרי ארבעה ימי הליכה קשים.

למחרת אחרי טבילת פרידה במעיין, המשכנו את דרכינו, צופים בשברי המקדשים המחכים לנו במעלה ההר. לקראת ערב הגענו לתחתית המאצ'ו פיצ'ו, לעיירה Agua Caliente השוכנת למרגלותיו. מצאנו אכסניה נחמדה וקבענו שלמחרת קמים ב-4:00 כדי להיות הראשונים שנכנסים לאתר, כדי להספיק ולראות את הזריחה.
צילום: יוגב ראב''ד
למות על פסגת המאצ'ו פיצ'ו בפרו
מטפסים אל מרומי ההר
לפני שהתרנגולים הספיקו להתעורר והשמש חשבה לעבור לצד הזה של הכדור, ניער אותי גלעד משנתי. התחלתי לארוז בתיק הקטן גזיה, חבילת עוגיות וכמה כוסות קפה לדרך, בזמן שגלעד ניסה להעיר את האחרים. 10 דקות של התמרחויות בשק"ש, במהלכן הבטיחו לנו הבנות "תצאו, אנחנו עוד שנייה באות", לא הותירו לנו ברירה, יצאנו שנינו לבד.

10 דקות נוספות הביאו אותנו אל תחתית ההר, שם עמדנו מול גרם המדרגות שהתחיל להתעקל לו בעצלתיים במעלה ההר. כדי לנסות ולהפיג את קושי הטיפוס, ניסינו להמציא משחקים שונים. במדרגה ה-500 כבר היינו חייבים לעצור ולנוח, אז התחיל כבר העולם להתעורר והשמש זרחה לה. כדי שלא נחמיץ את הזריחה המלאה, שינסנו מותניים והמשכנו, עוצרים כל 200 מדרגות להסדיר את הנשימה. 

כשהגענו לשערי גן העדן הארכיאולוגי, הגיע לאפינו ריח המאפים הטריים של מאפיית מלון, שנמצא ליד הכניסה לאתר ($150-200 ללילה). למרות הפיתוי, המשכנו הלאה אל נקודת התצפית הטובה ביותר על השמש הזורחת. בגלל ערפילי הבוקר שכיסו את האתר, כמעט ופספסנו את הנקודה, כשלבסוף נסוגו הערפילים ונשמתנו נעתקה. האתר התגלה במלוא הדרו, כששמש של בוקר מטפסת מאחוריו ומלטפת אותו בקרניה החמימות.

הרגשנו ממש כמו היירם בינגאם שגילה את מאצ'ו פיצ'ו בטעות ב-1911. העיר ששרדה רק בגלל שננטשה ושהכובש הספרדי לא הבחין בה, החלה לחשוף את סודותיה בפנינו. וכך, לפני שקבוצות התיירים הסקרנים והרעשניים, ובני קבוצתנו הישנונים הגיעו, קיבלנו הצצה סודית אל העיר. שוטטנו בינות החומות השבורות, ברחובות הנטושים ודמיינו את העיר האדירה הזאת, שפעם הייתה שוקקת חיים לפחות כמו ת"א של היום. עיר עצומה שהייתה ביתם של מאות מבני האינקה.

כשיצאנו מהאתר מספר שעות אחר כך, נתקלנו בחברינו שרק נכנסו דרך דוכן הכניסה. שאלנו בספרדית עילגת על מהותו של דוכן הכניסה "קה אס אסטו אקי?" ומיד הסבירו לנו המקומיים בהתלהבות שזוהי עמדת החתמה על עצומה לבחירת המאצ'ו פיצ'ו לאחד מפלאי העולם.
צילום: יוגב ראב''ד
מבט על על המאצ'ו פיצ'ו בפרו
למה ראוי המאצ'ו פיצ'ו להיבחר?
אני מודה שחתמתי, מכמה סיבות עיקריות. העיקרית ביניהן מבחינתי היא כבוד לתרבות האינקה האבודה, תרבות מתוחכמת שניצחה בעבר על דרום אמריקה. מכיוון שסודות האינקה עברו מפה לאוזן, התפתחו להם עם הזמן מיתוסים רבים אודותיה. אבל הנתון המרשים ביותר של התרבות הוא שפת האינקה, הקצ'ואה שמדוברת בחלקים מבוליביה ופרו עד היום, על אף שהאימפריה הושמדה ע"י הספרדים עוד במאה ה-16.

סיבה נוספת היא כמובן הבנייה המרשימה. מלבד מערכת דרכים וגשרים שבנו האינקה, סגנון הבנייה שלהם הוא מרתק. הקירות נראים כאילו עשויים מקשה אחת, ללא רווחים בין האבנים. הם בעצם לקחו סלע ושברו אותו לחתיכות. אחר כך הם הרכיבו אותו מחדש כמו בפאזל, מבלי ליצור רווחים. נשמע פשוט? נראה אתכם מרכיבים פאזל מחתיכות שגובהן 4-5 מטרים כל אחת ובמשקל של כמה טונות. הסיבה האחרונה בגינה עובדת פרו כה קשה על גיוס בוחרים לתחרות היא כמובן כסף. רמת ההכנסה בפרו היא אפסית, לכן המדינה לא ממש מצליחה לעמוד בפני כמות התיירים שמציפים את המקום וגורמים להרס ופגיעה בטבע שמקיף את המבנים. פרו מצפה שאם תזכה בתחרות, יועברו אליה סכומי כסף גדולים לשימור האתר.
צילום: יוגב ראב''ד
חדרי המקדש במאצ'ו פיצ'ו

פלאי תבל 2007
פלאי הטבע 2008  
7 תשובות נכונות  
הסלע אדום מגאווה  
עוד...