בריכות שחייה בבית: לבנות או לרכוש?
מפנטזים על שחיית בוקר בחצר האחורית? שוק הבריכות הפרטיות עושה קאמבק. מה עדיף: לבנות או לרכוש בריכה מוכנה, כמה יעלה לנו התענוג, ואילו אישורים צריך
פלאי הטכנולוגיה, ירידת עלויות התחזוקה וייצור בריכות מוכנות בסרט נע החזירו אותן אלינו, והמוטו הוא "בריכה לכל פועל."
נכון שמדובר באמירה קצת יומרנית, אולם מיום ליום ניתן לראות עוד ועוד בריכות בבתים פרטיים, גם במקומות שאינם נחשבים למעוזו המבוצר של האלפיון העליון. "מדובר בשוק הגדל בקצב של 15% בשנה," אומרת מאיה רוזליס, מנהלת תחום בריכות שחייה בחברת נגב. רוזליס מעריכה את מספרן של הבריכות הפרטיות הרשומות כחוק בכ-12 אלף.
עד לפני כמה שנים נחשבה בריכת השחייה הפרטית לפנטזיה, ואכן הקמת בריכה בחצר הבית היא אינה דבר פשוט: היא כרוכה בקבלת אישורים מהרשות המקומית, בהשקעה כלכלית משמעותית בחפירה, ביציקה ובציפוי - וזה עוד לפני שהבאנו בחשבון את עלויות האחזקה.
בשנים האחרונות נכנס שחקן חדש לשוק הבריכות הפרטיות - הבריכות העיליות המוכנות, או בשמן המוכר יותר, בריכות מתועשות(או בריכות מודולריות). שוק הבריכות הפרטיות נחלק כיום לשני סוגים: בריכות "יצוקות" ובריכות "מן המוכן."
לפני כ-5 שנים החלה חברת אביר כימיקלים, העוסקת בבנייה ובהתקנה של בריכות ובשיווק מוצרי חיטוי לבריכה, לייבא בריכות מתועשות" .התחלנו לייבא בריכות כאלה מצ'כיה ומארצות הברית, ואנחנו מוכרים מדי שנה מאות בריכות," מספר מנכ"ל החברה רוני אבני.
"מדובר בבריכות עם ציפויי מתכת ומערכת סינון מקצועית, שמחירן נע בין 3,500 דולר ל- 14 אלף דולר, שהם רבע או שליש מהעלות של בריכה יצוקה."
חסרונן הגדול של הבריכות הוא המידה הקבועה: כיוון שמדובר במוצר מדף שמגיע מוכן, הלקוח נאלץ להסתפק בסטנדרט הקיים. הקוטר של הבריכות העגולות הוא 3.6- 5.5 מטרים. הבריכות האובליות בנויות בצורת אליפסה - רוחבן 5.5 מטרים ואורכן מגיע עד 14 מטר, מה שמבטיח לכם השתכשכות מרעננת ב-100 קוב מים.
לדברי אבני, אחד היתרונות של הבריכה העילית הוא שאין צורך בקבלת רישיון, ועל כן אין צורך במהנדס ובתשלום ארנונה, כנהוג בחפירה של בריכה יצוקה. "מובן שיש מי שמתחכם: חופר בור ומשקיע חלק מהבריכה או את כולה באדמה" הוא מספר. יתרון נוסף הוא מהירות ההתקנה - ימים ספורים בלבד וקפצתם למים.
בנוגע לעלות התחזוקה מסביר אבני, "יש דעה קדומה בנוגע לעלות התחזוקה של בריכות. אבל בפועל עלות התחזוקה של בריכה נמוכה יותר מעלות התחזוקה של דשא באותו השטח. אחרי הקמת הבריכה עלויות האחזקה הן שוליות ומסתכמות בכמה מאות שקלים בשנה."
ומה בנוגע לעלויות החלפת המים? "באופן עקרוני בבריכה לא מחליפים מים, אלא מטפלים במים הקיימים. יש כימיקלים שבעזרתם מטהרים את המים, כמו טבליות כלור או ברום, וחומרים נוספים ששומרים על המים שיהיו ראויים לשחייה.
יש בעלי בריכות רבים שבמהלך החורף מזניחים את הבריכה ולקראת הקיץ הבריכה עוברת טיפול מסיבי יותר. הם מנקים אותה ומחזירים אותה לפעילות."
בעיני רבים הבריכות המתועשות נחשבות לחיקוי זול של דבר האמיתי - בריכת בטון יצוקה, כמו זו בקאנטרי קלאב השכונתי. כאן כבר מדובר באופרציה אחרת לגמרי השמורה למי שיש בידו הממון.
"המאפיין הבולט ביותר כיום בשוק הבריכות הפרטיות הוא התחרות בין הבריכות המתועשות לבריכות הבטון," מספר גדי שבח, הבעלים של חברת אקווה ספורט, המתמחה בבניית בריכות שחייה פרטיות ובפיתוח סביבתי.
להבדיל מהבריכה המתועשת, בניית בריכת בטון בחצר כרוכה בעבודת קבלן של ממש ונמשכת לפחות כ- 6 שבועות - מלבד פיתוח המרחב סביב הבריכה.
הבריכה היצוקה בנויה מבטון מיוחד, שאותו יוצקים לתוך תבנית עץ כמקשה אחת. עובי היציקה חייב להיות לפחות 20 ס"מ. בחלק מהמקרים, ובעיקר באזורים שמחוץ לגוש דן, הקרקע אינה יציבה דיה ומחייבת להציב כלונסאות מתחת לבריכה. בגוף היציקה משולבות חלק ממערכות הבריכה, כמו מערכות לניקוז המים, פנסי תאורה, מחזירי מים וצנרת.
לאחר היציקה מחליקים את הקירות ומורחים חומרי איטום מיוחדים. לאחר מכן מגיע שלב ציפוי הבריכה בסוגים שונים של קרמיקה ובדבקים מיוחדים. "מגוון הציפויים הוא אינסופי. המחירים מתחילים ב-45 שקל למ"ר ומגיעים ל-600 שקל למ"ר," מסביר שבח.
וזוהי רק תחילתה של הפנטזיה - יש מי שיבקש מפל קטן בצד הבריכה, ג'קוזי, סיבי תאורה אופטיים ועוד. בנוסף, יש מגוון רחב של אביזרים נלווים, כמו כיסוי בריכה מפלסטיק או כיסוי חשמלי, רובוט שמנקה את הקרקעית ומערכת הזרקת כלור כתחליף לטבליות.
וכפי שטען אבני טוען גם שבח: "עלות התחזוקה היא שולית - המערכות שומרות על איזון המים ועל רמת החומציות והצלילות לתקופה של עד 5 שנים. בעל הבריכה יכול להקדיש 20 דקות בשבוע להפעלת המסננים שינקו לכלוך ועלים, ואין צורך להביא איש מקצוע."
שבח טוען, באופן מפתיע, כי רוב לקוחותיו הם דווקא אנשים מהמעמד הבינוני: "לרוב מדובר באנשים שעד עכשיו היתה להם בריכה מודולרית. הבריכה היא חלק מאורח החיים שלהם, וכעת הם רוצים לעבור לדבר האמיתי."
איך תתייחס הרשות המקומית לבריכה שלכם? עו"ד גלעד הס, המשמש כיועץ המשפטי של כמה ועדות מקומיות במרכז הארץ, מבדיל בין בריכות שנחפרות בחצר לבין בריכות שמונחות על פני השטח.
לדבריו, מתקן המחובר לאדמה, לרבות בריכת שחייה, מחייב קבלת היתר בנייה. לעומת זאת, בריכה שרק מונחת על פני האדמה אינה מחייבת קבלת היתר, "מכיוון שכל חומר המחובר בחיבור של קבע לאדמה נופל בהגדרה של בניין, והחוק מחייב אישור להקמת בניין."
עו"ד הס מזהיר ואומר כי גם בבריכה עילית יש אפשרות ששכנים יתלוננו בעירייה, ואז הוועדה המקומית עלולה להגיש כתב אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים.
במקרה כזה עולה השאלה אם בריכה עילית גדולה שמוצבת פעם אחת במקום קבוע נחשבת מתקן קבע. לדבריו, בית המשפט עדיין לא דן בסוגיה של בריכה שרק מונחת על הקרקע, אולם יש פסיקה של בית הדין לעניינים מקומיים בתל אביב מלפני שנתיים שקבעה שבריכה עילית שחציה היה מחובר בבטון לאדמה היא מבנה של קבע, ולפיכך - בריכה לכל דבר, שדורשת רישיון בנייה.
עו"ד הס מסביר כי הקמת בריכה בחצר או בבית משותף נחשבת לחריגה מתוכנית בניין עיר, לכן כדי להקים בריכה כזאת יש להגיש בקשה מיוחדת ולצרף אליה חוות דעת של מהנדס.
לדבריו, "כיום, בניגוד לעבר, יש נטייה לאשר הקמת בריכות פרטיות מתוך הבנה שכבר לא מדובר במוצר יקר המיועד למאיון העליון בלבד." הזמן המקובל לקבלת אישור כזה הוא כחצי שנה, אולם עו"ד הס מציין כי "אם מבקשים לאשר תוכנית ייחודית, זמן קבלת האישור יכול להימשך עד שנתיים."
לדבריו, כמו בתוכניות רבות אחרות, גם בבריכות שחייה האישור הוא עניין של גיאוגרפיה, ולרשויות השונות יש דרישות שונות.
מסלול המכשולים לא מסתיים עם מתן ההיתר, "לאחר קבלת היתר הבנייה יש גורמים נוספים שצריכים לאשר את הקמת הבריכה, כמו מכבי אש, המשטרה והמשרד לאיכות הסביבה," אומר עו"ד הס.
בריכות המוקמות בבתים משותפים צריכות לקבל אישור גם ממשרד הבריאות. במקרה של בריכות בבתים פרטיים אישור המשרד לא נדרש.
נא להמתין לטעינת התגובות
