מדריך לקניית מסכים דקים
מה עדיף לקנות - פלאזמה או LCD? רזולוציית HD חלקית או מלאה? מורה נבוכים לקניית מסכים דקים - חלק א'
אחר כך הגיע החלום - מי ייתן בידי יותר מ-100,000 שקל כדי שאוכל להצטייד בו. בשנתיים האחרונה אנחנו חיים במציאות שבה אפשר לקנות פלאזמה או LCD בגודל 32 אינץ' (הגודל הנפוץ ביותר בעולם) מיצרן מוכר ומכובד ב-3,000 עד 3,500 שקל. פלזמה או LCD בגודל הנפוץ ביותר בסלון הישראלי, 42 אינץ' נמכרת היום ב-5,000 עד 7,000 שקל.
ועכשיו מתנהל הויכוח – מה קונים, פלאזמה או LCD? פלאזמה רגילה או פלאזמת LCD ?HDברזולוציית HD חלקית או מלאה?
התכנסנו כאן כדי לסיים אותו - לא בנוק אאוט שכן שתי הטכנולוגיות מצויות עדיין בתהליך התפתחות מואץ, אלא בנקודות, שבהן נספור אחד לאחד את היתרונות והחסרונות ונתפור לכל אחד מכם את חליפת המוצר המתאימה לו.
הסיכום יראה שכרגע, והדגש על כרגע, הפלאזמה עדיין יותר טובה ברוב המקרים בפרמטר החשוב ביותר - איכות התמונה.
פלאזמה יכולה להציג רמת שחור עמוק וגווני אפור החל מהאפור הכהה ביותר באופן מדוייק בהרבה, כך שהתמונה בסצינות חשוכות או ליליות ובאיזורים חשוכים של תמונות מוארות מלאה בהרבה יותר פרטים בתוך הצללים.
בחלק מדגמי ה-LCD (בעיקר הזולים שבהם) השחור הוא מת, גושי, חסר פרטים ונראה כחלק נפרד לגמרי מהחלקים המוארים בתמונה, משום שרמת הקונטרסט האמיתית של ה-LCD נמוכה בהרבה מזו של פלאזמה.
זה קורה משום שתאורת הפלורסנט האחורית (בק לייט), שהיא חלק בלתי נפרד מכל מסך LCD, פועלת במשך כל הזמן ומציפה את המסך באור, גם כאשר התמונה חשוכה לחלוטין.
זיכרו שכאשר יש אור, אין שחור. הצפת האור משפיעה לרעה גם על יכולתו של המסך להציג גווני אפור כהה. זו הסיבה שבתצוגות בחנויות תראו סרטי הדמייה שהופקו בידי היצרנים המלאים בסצינות מוארות של פרחים, נופים ושאר פרטים מחמיאים. סצינות חשוכות? הס מלהראות.
היצרנים מנסים לפתור את הבעייה בכמה דרכים - הפתרון הנפוץ ביותר נקרא קונטרסט-דינמי. מעבד התמונה שב-LCD מזהה את השלב שבו התמונה הופכת מבהירה לחשוכה. באותו שלב מופחתת ב-80 אחוז כמות האור שפולטת תאורת הפלורוסנט האחורית. והחלק החשוך בתמונה אמור להפוך לשחור יחסית.
הבעייה היא שגם בשלב הזה, יש עדיין זליגת אור מינימלית לתוך השחור כך שאפשר לראות שצבעו האמיתי הוא חום-אדמדם, סגלגל או כחלחל. בעיה נוספת מופיעה בתמונות מעורבות חשוכות ומוארות כאחת. בהן ניתן לראות ממש את פעולתו של המנגנון הדינמי כאשר החלק השחור "נדלק" באחת.
בחודש האחרון הופיעו בשוק הישראלי דגמי LCD ספורים ויקרים מאוד של סוני, סמסונג ופיליפס שבהן מחליפה את הפלורוסנט בתפקיד מנגנון התאורה האחורית טבעות של דיודות אור (LED).
רמת השחור שמפיקים הדגמים הנדירים הללו מתחילה להוות תחרות של ממש בתחום השחור לפלזמה, אך יחלפו עוד שנה עד שנתיים עד שהטכנולוגיה הזו תזלוג לדגמים זולים ונפוצים.
סיכום: יתרון לפלאזמה.
הצבע בפלזמה מופק באותו אופן שבו נראו הצבעים בטלוויזית CRT, זו עם הבטן שעדיין יש לכם בבית. המסך צופה בחומר זרחני (פוספור) בשלושת צבעי היסוד - אדום, ירוק וכחול. גם בפלזמות משתמשים בפוספורים. זו הסיבה שהצבע בפלזמה נראה טבעי ועמוק יותר לפי שקופץ לראשונה בחייו לטריטוריית המסכים הדקים ישירות מטלויזיה רגילה..
הצבע ב-LCD מופק משלושה פילטרים בשלושת צבעי היסוד. הוא נראה פחות עמוק ויותר דיגיטלי, אך הוא בהיר במיוחד באור, זו הסיבה שעל הקירות באולמות התצוגה נראות התמונה בטלוויזיות ה-LCD חיה ומזמינה, ביחס לפלזמות. למי שמרבה להשתמש במסך מחשב, אופי הצבע בטלויזית LCD מוכר וחביב.
הלבן בעייתי בשתי הטכנולוגיות - בפלאזמה הוא זוהר מדי ושורף בעיניים ברוב הדגמים בשל השימוש בפילטר הפילם ב-LCD הוא צהבהב בשל גוון האור הצהבהב של נורת הפלורוסנט האחורית.
סיכום: תיקו.
זמן תגובה הוא כמות הזמן, הנמדד באלפיות שנייה (MS), שלוקח לפיקסל להגיע ממצב שבו הוא כבוי לגמרי (שחור מוחלט) לשיא עוצמת האור שהוא מסוגל להפיק, ואז לבצע את תהליך הדעיכה עד שהוא כבוי לגמרי.
זמן התגובה בפלאזמה הוא פחות מאלפית שניה וליתר דיוק 0.001 מיליסקנד, נתון נמוך ומעולה שאיננו יוצר בעיות מטרידות בצפייה.
טלוויזיות LCD מציעות בדרך כלל זמן תגובה שבין MS 4-6, אך זהו נתון שנמדד באופן מטעה מאפור לאפור (כלומר GTG), כשהפיקסל כבר דלוק חלקית ומציג את רמת האפור הכהה ביותר שמעבר לשחור המוחלט. זמן התגובה שבתוך השחור המוחלט איננו נמדד, ולא סתם.
מתברר שמהלך ההדלקה או הדעיכה של השחור המוחלט (BTB - שחור לשחור) מכפיל ויותר את נתון זמן התגובה, אבל את העובדה הזו לא מספרים לכם. זמן התגובה האיטי של LCD גורם גם לתופעת המריחה המתרחשת בתנועה מהירה, כאשר לחלק הנע במהירות (כדור במשחק כדורגל, דמות שרצה) נצמד שובל אור הנראה על המסך
כדי לפתור את העניין הופיעו בשנתיים האחרונות בשוק טלוויזיות LCD עם מנגנון עיבוד תמונה 100 הרץ המכפיל את קצב שידור התמונות מהתוכן המקורי אל המסך, שידורי טלוויזיה בארץ משודרים בקצב של 50 תמונות בשניה, מעבד תמונה 100 הרץ רגיל מכפיל את הקצב ומשדר פעמיים (A+B) את אותה תמונה.
מעבד תמונה 100 הרץ "חכם" לא משדר פעמיים את אותה תמונה, אלא מכניס בה את השינוי שנוצר במהלך חלקיק השניה במעבר בין התמונה המקורית לתמונה המשודרגת. הבעייה היא שלא כל הצופים מגיבים בחיוב לפעולתו של מנגנון 100 הרץ, במיוחד בסרטים. לטענתם, המנגנון גורם לתמונה להיראות בסרטים מקוטעת ולא חלקה, כאילו צולמה במצלמת וידאו ולא בפילם.
בחודשים הקרובים ייכנסו לשוק דגמי LCD יקרים במיוחד עם מנגנון עיבוד תמונה 200 הרץ, המרבע את קצב השידור של תמונת המקור ועל פי הבטחת היצרנים, זה יהיה הפתרון האולטימטיבי לבעיות מריחת התמונה ב-LCD.
סיכום: יתרון לפלאזמה.
שידורי הטלוויזיה בישראל משודרים בשיטת PAL ברזולוציה של 720 עמודות אנכיות על 576 קווי רוחב. כלומר על המסך משודרים 414,720 פיקסלים. כך גם רוב סרטי ה-DVD המופצים בארץ.
סרטי ה-DVD שמגיעים מארה"ב מקודדים ברזולוציית NTSC שבה קיימים 720 עמודות אנכיות על 480 קווי רוחב ועל המסך מופיעים 345,600 פיקסלים. הבעיה היא שרק פלזמות בגודל 32 אינץ' שהופיעו בשוק בשנה האחרונה שהרזולוציה שלהן היא 852 עמודות אנכיות על 480 קווי רוחב תואמת איכשהו לרמות השידור וה-DVD הנמוכות הזו.
שני שליש אחוז מהפלזמות וה-LCD מגיעים ברזולוציית READY-HD שבה מורכב המסך מרשת של כ-800 אלף פיקסלים (1024 עמודות אנכיות על 768 קווי רוחב בפלזמות בגודל 42 אינץ'), וכמליון פיקסלים (1,366 עמודות אנכיות על 768 קווי רוחב) בכל ה-LCD ובפלזמות בגודל 50-60 אינץ'.
שליש מה-LCD והפלזמות המוצגות בחנויות (ו-15 אחוז מסך המכירות ב-2007) מגיעות ברזולוציית HD-FULL שבה מורכב המסך מרשת של יותר משני מליון פיקסלים (1,920 עמודות אנכיות על 1,080 קווי רוחב).
שרשת החישובים הזו אומרת בפשטות, שאל המסך נכנס שידור המורכב מ-400 אלף פיקסלים, כאשר קיימים עליו כ-800 אלף עד מליון פיקסלים (במקרה הטוב) ו-2 מליון פיקסלים (במקרה הרע). כמובן שהשידור נפרס על כל חלקי המסך, ואז יש צורך למלא את החסר.
מעבד הוידאו שקיים בכל מסך פלזמה או LCD מבצע תהליך בשם אינטרפולציה שבו הוא מכפיל מלאכותית את הפיקסלים שבשידור המקורי כדי שיתפסו את מקומם בתוך הפיקסלים הריקים ממידע. כשרואים DVD, יודע מעבד הוידאו שבמסכים הטובים ביותר לבצע את ההמרה הזו בצורה משביעת עין.
הבעיה הגדולה היא שהתמונה שמעבירים הכבלים (HOT) והלוויין (YES ) מכווצת מאוד ומוזרמת בקצב נמוך מהדרוש. התוצאה היא לכל היותר בינונית ומלאה ברעשי וידאו ב-LCD. בצעו מבחן פשוט - גשו לחנות ובקשו לצפות בערוץ הספורט בטלויזית LCD ברזולוציית READY-HD.
אם התמונה נראית לכם, קנו אותה משום שזה עתה עבר המסך בהצלחה את מבחן השידור הגרוע ביותר שקיים בישראל.
אם התמונה ב-LCD לא נראית לכם, בקשו לראות פלזמת READY-HD ולהשוות בינה לבין ה-LCD. רוב הצופים יבחינו בהשוואה כזו שהפלזמה הרבה יותר סלחנית מ-LCD לנוראות השידור הגרוע. כמובן שאל תסתפקו בשום אופן בשידור HD, שייראה תמיד טוב, על כל טלוויזיה דקה.
סיכום: יתרון לפלאזמה.
יצרני טלוויזיות ה-LCD טוענים שניתן לצפות בתמונה גם מהצדדים עד לזווית של 178 מעלות.
התחזית שלהם אופטימית ביותר אך לדבריהם אין כיסוי בשטח: ניתן לצפות אך מזווית מסויימת של כ-120 מעלות, התמונה דוהה, "מלבינה" ומאבדת המון מהקונטרסט והצבעוניות שלה.
רק כאשר יושבים בתחום שמול המסך, מקבלים את התמונה הטובה ביותר שהטלוויזיה מסוגלת להפיק. בפלאזמה התמונה יציבה לגמרי גם כאשר צופים מהצדדים עד לזווית של 160 מעלות.
סיכום: יתרון לפלאזמה.
השכבה החיצונית של מסך פלאזמה היא לוח זכוכית, שממש כמו בעידן טלוויזית התותח (CRT) הישנה והטובה, רגיש להשתקפויות אור חיצוניות.
משום כך יש צורך לכבות בחדר מואר את כל הנורות המפילות אור לעבר המסך, או להחשיך מעט את החדר בצפייה באור יום.
לעומת זאת השכבה החיצונית של מסך LCD עשויה מחומר פלסטי שקוף שבולע לחלוטין או מפזר היטב את השתקפות האור ומבטיח צפייה נוחה גם בחדר מואר מאוד.
סיכום: יתרון ל-LCD.
פלאזמה חשופה לצריבה - תופעה המתרחשת כאשר קיים בתמונה המוקרנת לאורך זמן ממושך חלק סטאטי שאינו נע .
זהו למשל הלוגו של הערוץ שבו צופים (מישהו דיבר על ערוץ האח הגדול?), הפסים השחורים (לטר בוקס) בצידי התמונה כאשר צופים בפלאמזה שמסכה רחב (ביחס 16:9) בשידור טלוויזיה רגיל ביחס של 4:3, או הפסים השחורים (לטר בוקס) מעל ומתחת לתמונה בחלק משידורי הטלוויזיה או ה-DVD.
כתוצאה מכך הפוספורים באותו חלק סטאטי "נצרבים" ואינם מסוגלים יותר לשנות את צבעם. כאשר מחליפים ערוץ רואים באותו חלק של התמונה את צללית הלוגו או הפס השחור.
הפלאזמה רגישה במיוחד לתופעת הצריבה במהלך 200 שעות הפעולה הראשונות לאחר הקנייה. האסון יכול להתרחש אפילו כאשר צופים מידי יום במשך שעות ארוכות בערוץ מסויים (ספרו לנו על ערוץ 20 בעת קרנבל האח הגדול).
יצרני הפלאזמות כוללים במסכים שלל אמצעי מניעה בנסיון למנוע את התופעה ההרסנית: מעגל אלקטרוני בשם אורביטור, מזיז באיטיות את הפיקסלים באופן שהעין איננה קולטת, אך הוא אינו פעיל כאשר המסך מחובר למחשב.
מעגל בשם "שטיפה לבנה" ממלא את המסך בפסים לבנים שאמורים "לשטוף" את הצריבה במשך לילה אחד או כמה לילות.
מצב "אינברס", הכלול בחלק מהפלאזמות, מעביר את המסך כך שיקרין תמונת "נגטיב" באותו ערוץ שבו נגרמה הצריבה, אותה יש להשאיר על המסך במשך כמה ימים. לא תמיד זה עוזר. ה-LCD לעומת זאת, חשוף בערכים אפסיים לבעיית הצריבה.
סיכום: יתרון ל-LCD.
שכבת החומר הזרחני (הפוספור) שבפלאזמה דוהה במקצת בכל עשרת אלפים שעות צפיה. ב-LCD, נורות הפלורוסנט האחוריות (הבקלייט) המהוות את מקור האור של המסך, מצהיבות לאחר כמה אלפי שעות צפייה.
היצרנים טוענים אמנם לאורך חיים של כ-60,000 שעות ובדגמים יקרים של פלזמות עד ל-100,000 שעות פעולה, אך יש להתייחס להצהרה הזו בספקנות.
ובכל זאת, מעשית, שאלת "אורך החיים" כמעט ואינה רלבנטית. נניח שאתם צופים במסך 10 שעות ביום, בשנה תצברו כ-3,650 שעות צפיה, כך שבכל מקרה המסך הדק שלכם יחזיק מעמד באופן תיאורטי כמה עשרות שנים.
סיכום: תיקו.
פלאזמה מתחממת יותר במהלך פעולתה, וצריכת החשמל שלה גבוהה בשליש בממוצע מ-LCD באותו גודל. הדברים ישתנו באמצע-סוף 2009 כאשר כל יצרני הפלזמות (פנסוניק, פיוניר, סמסונג ו-LG) יציעו פלזמות חדישות שצריכת החשמל שלהן נמוכה ב-50 אחוז מדגמי 2008 הנמכרים כעת בחנויות.
באמצע העשור היה מקובל שעומקן של פלזמה ו-LCD הוא כ-10 ס"מ, פחות או יותר אך בשנה האחרונה הולכים המסכים ומדקיקים.
עומק מסך הפלזמה הדק ביותר שנמכר כעת (מתוצרת פיוניר) הוא כ-6.4 ס"מ ועומקו של מסך ה-LCD הדק ביותר שניתן לקנייה (מתוצרת היטאצ'י) הוא כ-3.9 ס"מ.
בשנה הקרובה יגיעו לשוק מסכי פלזמה ו-LCD בעומק של פחות מסנטימטר עד שניים וחצי סנטימטרים, וכל המדקיק הרי זה משובח ויקר.
סיכום: יתרון ל-LCD.
סיכום הסיכומים: הפלזמה מנצחת כרגע בנקודות. הגז לא בורח ממנה, למרות האגדה האורבנית, והיא מתאימה הרבה יותר לצפייה בשידורי טלוויזיה רגילים.
נא להמתין לטעינת התגובות
