מחוסך פסיבי לצרכן פיננסי: כך תנהלו את קופות הגמל
במשך שנים התרגלנו לכך שמישהו אחר מנהל עבורנו את קופת הגמל. אבל הסכומים שעומדים על הכף הם עצומים, ושם המשחק כיום הוא לקיחת אחריות. הנועזים שבינינו יכולים לנהל "קופת גמל אישית", אבל לא חייבים בקופה כזו כדי להגיע לפרישה עם סכום כסף גדול. צריך רק לפקוח את העיניים וללמוד כמה כללים בסיסיים
מטרת הרפורמה שמוביל האוצר היא להעביר את החוסך הישראלי משיטת ה"סמוך", שבה האחריות לניהול החיסכון ארוך הטווח אינה מצויה בידי החוסך, למודל ה"אחריות" האמריקאי, שבו כל עובד מקבל את החופש לקבוע את עתידו הפיננסי.
למרבה הצער, המציאות מפגרת אחר החידושים בשוק החיסכון לפרישה. רובו של ציבור החוסכים רחוק שנות אור מניהול אישי של קופת גמל, ואינו מגלה כמעט מעורבות בניהול החיסכון האישי. הישראלים הורגלו לסטטוס של חוסכים פסיביים מהתקופה שבה היו נהוגים אצלנו הסדרי פרישה קשיחים בחסות המעסיק או ההסתדרות.
במציאות החדשה, החיסכון הפנסיוני הוא מרוץ אחר תשואה, המצריך מעורבות ואחריות. חוסר מעש אולי נוח בטווח הקצר, אבל לא משתלם בטווח הארוך. מספר צעדים פשוטים יוכלו להפוך אתכם מחוסכים פסיביים לצרכנים פיננסיים.
ההמלצה: לבדוק שהמעסיק מפריש כספים לחיסכון פנסיוני.
החל מינואר 2008 נהנה כל עובד מחיסכון פנסיוני. כל שכיר במשק זכאי ליהנות מהפרשות המעסיק לכלי חיסכון על פי בחירתו, ומחויב בהפרשת 1.67% משכרו. אחוזי ההפרשה של העובד והמעסיק צפויים לעלות בהדרגה בכל שנה עד 5% לעובד ו-10% למעביד ב-2013.
למעט העובדים, הנהנים עדיין מההסדר ההיסטורי של פנסיה תקציבית או מפנסיה ותיקה צוברת זכויות, הרוב המוחלט של השכירים במשק מצויים במסלול של פנסיה צוברת מסוג תשואה, וגובה הקצבה שלהם ייקבע על פי כמות הכסף שתהיה בקרן בעת הפרישה.
המשמעות: לגובה דמי הניהול, לגובה ההפרשה החודשית, למשך ההפקדה ולתשואה שיצליחו להשיג יש השפעה מכרעת על גובה הקצבה.
ההמלצה: להעלות את ההפרשה האישית לקרן הפנסיה לרף המקסימלי האפשרי.
בעבר הפרישו העובדים 5.5% משכרם לקרן פנסיה, מול 6% שהפריש המעסיק (לתוכניות אחרות של חיסכון פנסיוני ההפרשה על פי רוב היא 5%).
כיום הפרשה של 5.5% היא עדיין ברירת המחדל של עובדים רבים, למרות שזכותו של המועסק להפריש לפנסיה עד 7% משכרו, ואף לקבל זיכוי חלקי ממס להפרשה של עד 518 שקל. תקרת ההפקדה לקרן היא 7,400 שקל, שהיא תקרת ההכנסה המזכה.
עם או בלי זיכוי המס מדובר בעיסקה מצוינת. תוספת שברירי האחוזים גורעת סכום לא משמעותי מהמשכורת החודשית, אך בטווח הארוך מצטברים שקלים אלו לסכום משמעותי המבטיח פרישה מרופדת יותר.
המלצה: להתחיל ולחסוך כמה שיותר מוקדם. המשכורות בעבודות סטודנטיאליות אמנם דלות, אך עקומת החיסכון הופכת כל שקל למשמעותי.
הכסף שאנו מכניסים לקרן הפנסיה בגיל צעיר ימשיך "לעבוד" עד יום הפרישה: עקרון הריבית דריבית מבטיח לתגמל בצורה משמעותית את המקדימים לחסוך.
איך עובד העיקרון? דמיינו את ההפרשה לקרן הפנסיה ככדור שלג היורד במורד במדרון החיסכון. בשעה שהוא מתגלגל במדרון, הוא הולך וגדל ונדבק בפיסות שלג. גודלו מדביק אליו פיסות שלג נוספות, שגם הן הולכות וגדלות.
כך פועלת הריבית דריבית במציאות הפיננסית: 5% על 100 שקל שהופקדו שקולים ל-5 שקלים בשנה הראשונה, אך בשנה השנייה אותם 5% הם על סכום של 105 שקל ושקולים ל-5.25 שקלים. בשנה ה-20 צמח הסכום הראשוני ל-250 שקל, וריבית של 5% שקולה כבר ליותר מ-12 שקל.
ההמלצה: אם עוד אין לכם משפחה משלכם, הורו לקרן הפנסיה להפסיק את ההפרשה לשארים.
החיסכון הפנסיוני מורכב מ-3 רכיבים המתחלקים בין חיסכון לפרישה, נכות ושארים. ההפרשה לפרישה היא הסכום העיקרי: מדובר בקופה ההולכת ונערמת שממנה נקבע גובה הקצבה.
ההפרשה לנכות היא ביטוח לאובדן כושר עבודה, המבטיח הכנסה במקרה של נכות או מחלה, וההפרשה לשארים היא ביטוח חיים המשלם, במקרה של פטירה, תשלום חודשי לבן או לבת הזוג לכל אורך חייהם וכן לצאצאים.
החוסך יכול לשנות את הקצאתו לכל אחד מהמרכיבים. כך למשל חוסך המועסק בעבודה מסוכנת עשוי להקצות את המקסימום האפשרי לסעיף נכות ולהבטיח לעצמו פיצוי של 75% מהכנסתו המבוטחת, מאידך חוסך המעוניין להקטין את הקצאתו לסעיף הנכות רשאי לצמצם אותה למינימום של 37.5%, אך בכל מקרה לא לבטלה לחלוטין.
חוסכים שאינם מתערבים בהקצאת ההפרשה בין מרכיבי קרן הפנסיה, צפויים ליפול למסלול ההקצאה האוטומטית. הקצאה זו אינה בהכרח רעה, אך היא פוגעת במיוחד באוכלוסייה גדלה והולכת - שכוללת את הרווקים והרווקות.
המסלול האוטומטי של קרנות הפנסיה איננו מכיר ברווקות. לפיכך חוסכים מחוסרי צאצאים, רעיה או בעל מפרישים באופן אוטומטי סכום חודשי לביטוח חיים שאיש לא ייהנה ממנו לעולם. הפרשה זו גם מיותרת וגם יקרה. היא באה על חשבון ההקצאה לחיסכון הפרישה דווקא בגיל צעיר, שבו הקצאה לפרישה היא המשתלמת ביותר בזכות עקרון הריבית דריבית.
ההמלצה: להתמקח על דמי הניהול.
אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על התשואה של קרן הפנסיה שלכם הוא גובה דמי הניהול. תקרת דמי הניהול שאותה יכולה קרן הפנסיה לגבות מההפקדה השוטפת עומדת על 6% מסכום הכסף המופקד בקרן מדי חודש.
בנוסף לכך רשאית הקרן לגבות דמי ניהול שנתיים על סכום הצבירה הכולל בשיעור של עד כ-0.5%. לשינוי באחוזים אלו, שהם למעשה מחיר השירות והניהול של קרן הפנסיה, יש השפעה עצומה על התשואה ועל גובה החיסכון.
כך לדוגמה, תשלום של 0.5% כדמי ניהול שנתיים יגרע כמעט 12% מגובהה הסופי של ההפקדה. שכיר שנהנה משכר ממוצע של 10 אלף שקל והפקיד לקרן הפנסיה במהלך 35 שנה צפוי להפסיד יותר מ-120 אלף שקל בגין דמי הניהול השנתיים לבדם!
ישנה שונות גדולה בדמי הניהול שאותם משלמים לקוחות שונים לאותה קרן פנסיה. ועדים ומקומות עבודה גדולים זוכים להנחות משמעותיות בדמי הניהול, אך גם לקוחות פרטיים יכולים להתמקח. הגדולים משיגים את המחירים הטובים ביותר בשוק, כשהרף התחתון עומד על 2% כהפרשה מההפקדה החודשית, ו-0.25% בדמי הניהול על הסכום הצבור.
המלצה: לשלוח לקרן הפנסיה את פירוט כל התוכניות, הקרנות והקופות ממקומות העבודה הקודמים.
בשוק העבודה של היום, מקום עבודה הוא בדרך כלל לא לכל החיים. שכירים רבים המקפצים ממקום עבודה אחד למשנהו זונחים פעמים רבות את תוכניות החיסכון הישנות ומשאירים אחריהם שובל של "קופסאות כסף".
איחוד הקופות אינו עניין מסובך בכלל ודורש בסך הכל העברת רשימה מסודרת של הקופות, הקרנות והתוכניות הישנות לקרן הפנסיה הנוכחית, שתמשוך אליה את הכסף. יש כמובן לוודא ולעקוב, אך ברמת העיקרון הקרן אמורה לעבוד בשבילכם, ולדאוג שחסכונותיכם הקודמים ימשיכו לעבוד אצלה.
המלצה: להבין, להתייעץ ולשמור את היד על הדופק.
צרכנות נבונה כוללת השוואת מחירים, מיקוח ושמירה של היד על הדופק, וצרכנות פיננסית איננה שונה ממנה. לשכיר בעידן חופש הבחירה יש היכולת לדאוג ולהשפיע במידה רבה על פרישתו. הסכומים העומדים על הכף הם עצומים, וכמוהם גם יכולת התמרון של החוסך.
הדאגה לפנסיה איננה פריבילגיה, אלא חובה של כל מי שמעוניין להבטיח את עתידו. הליכה לייעוץ, מעקב חודשי, למידה והיכרות עם נושא הפנסיה יגרמו אולי לכאב ראש קטן היום, אך יחסכו הרבה יותר דאגות מחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
