כיצד מגישים תביעת נכות למשרד הביטחון?
נפגעתם במהלך השירות הצבאי או כתוצאה ממנו? לפניכם עשרת הדברות להגשת תביעה להכרת זכות על פי חוק הנכים
חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט - 1959 מאפשר לאנשי שירות הביטחון שנפגעו במהלך השירות או כתוצאה ממנו, לפנות לקצין התגמולים בתביעה להכרה בנכותם כדי לממש את זכויותיהם, אלא שהדרך למימוש הזכויות רצופה בירוקרטיה שעלולה לעיתים להוות מכשלה עבור אנשי משרד הביטחון.
לפניכם עשרת הצעדים הבסיסיים אותם חייבים לעבור בדרך להכרה על פי חוק זכויות נכים.
לא מעט חיילים פונים לייעוץ משפטי לאחר שכבר הגישו תביעה באופן עצמאי, באמצעות "רמ 2" – המוסד הרפואי בו הם מאושפזים, או על ידי קצינת הנפגעים של יחידתם. המערכת הצבאית מאיצה בחייל שיגיש תביעה למשרד הביטחון, לרוב, מבלי ליידע אותו כי עומדת לרשותו האפשרות להסתייע בעו"ד. אין למהר בהגשת תביעה. עצרו, חשבו ושקלו היטב את העניין.
הגשת תביעה לרבות תצהיר ללא ליווי משפטי של איש מקצוע מנוסה, עלולה לפגוע בצורה בלתי הפיכה בסיכויי הצלחת התביעה. על כן, יש להסתייע באנשי מקצוע על מנת למצות את הפוטנציאל שגלום בדרך להכרה בנכות. גם אם מדובר בתביעה שעל פניה נראית פשוטה, כמו למשל במקרה של פציעה, הרי שגם תביעה כזו עלולה להדחות אם לא הוגשה כראוי.
כל עוד החייל נמצא במסגרת שירותו הצבאי, מוטב כי יקפיד לקבל עותק מהגיליון הרפואי בסיומו של כל טיפול שקיבל. במקרה של פציעה, יש למלא "דוח פציעה" לוודא כי הוא חתום כדין על כל חלקיו וכמובן לשמור עותק ממנו. אם החייל לא הקפיד לאסוף את המסמכים הרפואיים, ניתן להזמין עותק מהתיק הרפואי הצבאי באמצעות היחידה לפניות הציבור במשרד הביטחון. מעבר לכך, גם הצהרות בכתב מחברים ליחידה או מהמפקד יועילו מאד.
במקרה שחל עיכוב בהפניית החייל לטיפול רפואי או אם זה סבור כי לא קיבל טיפול נאות – יש לערוך רישום בכתב של העניין. אם החייל פנה לרופא פרטי ו/או הגיש קבילה, תיעוד לכך יכול לתמוך בטענתו בדבר איחור באבחון. מעבר לכך, הרי שפגיעה פיזית כמוה כפגיעה נפשית, ואם מדובר במחלה שאחד מגורמיה הוא לחץ נפשי, יש לזכור לאסוף תיעוד אודות אותו לחץ ומתח הנובע מתנאי השירות.
רבים מהתובעים הכרה סוברים בטעות, כי אם התגייסו כשהם בריאים והשתחררו כשהם חולים או פצועים, יקבלו הכרה מיידית. בפועל, עליהם להוכיח כי חבלתם או מחלתם לא רק שנגרמה בזמן שירותם, אלא גם שנגרמה עקב תנאי שירותם. בהתאם לכך, חשוב להתמקד בכל הגורמים הצבאיים שהביאו לפגימה הנדונה.
ציון גורמים שאינם צבאיים, כדוגמת מתחים מבית (בתביעות בגין מחלות נפש), אינו משרת מטרה זו ולא עונה אחר דרישת החוק והפסיקה.
לגבי חבלה או מחלה שנגרמו טרם השירות, והחמירו בעקבות תנאי השירות, הרי שגם במקרה זה יש להוכיח שההחמרה אירעה עקב תנאי השירות, ולא די בכך שאירעה בזמן השירות.
לפני שעושים צעד גדול כמו הגשת תביעה להכרה בנכות, לה יש השלכות רבות משמעות על עתיד התובע, רצוי לקרוא וללמוד את הנושא היטב. האינטרנט עמוס במידע שקשור בתחום, אך לעיתים מדובר במידע לא מעודכן, לא מקצועי או לא מדויק. על כן, מוטב להיוועץ עם עו"ד מנוסה על מנת לקבל החלטה מושכלת.
רבים נוטים לציין בתביעתם את מידת הסבל והמגבלות בתפקודם היומיומי עקב חבלתם או מחלתם מזמן השירות, תוך שהם שוכחים לציין את העיקר - הגורם הצבאי שהביא למצבם. בשלב זה של הגשת התביעה, ניתן לציין במשפט אחד את המצב כיום, ואילו את התלונות, המגובות בתיעוד הרפואי, רצוי לשמור לשלב הבא לאחר ההכרה - לוועדה הרפואית לצורך קביעת אחוזי הנכות. ואז, בפני הוועדה, יש לציין כל שביב של תלונה, קבועה או לא קבועה, לרבות צלקות שנותרו בשל הפגיעה.
יש הנוטים לפרט יתר על המידה את הגורמים בשירות שגרמו לפגימתם, אף כאלה שאינם רלוונטיים למקרה. מנגד, ישנם תובעים שלא מציגים את מכלול הפרטים והנתונים החשובים, עובדה אשר עלולה לסכל את ההכרה בסופו של דבר.
יש להקפיד ולהציג רק את הגורמים לפגימה בצורה עניינית, תוך קשירת קשר סיבתי בין השניים. כך, לדוגמה, אדם שלקה במחלת הסוכרת בזמן שירותו, נדרש להוכיח כי נחשף לתנאי מתח קשים בסמיכות זמנים להופעת סימני המחלה הראשונים. אם יאריך בפירוט ויציין תנאי מתח רבים, גם כאלה שלא התרחשו בסמיכות זמנים, או כאלה שהתרחשו בסמוך מדי לפרוץ המחלה, תביעתו עלולה להידחות.
אף אם לכאורה אין סיכוי להכרה בתביעה, מוטב להגישה. ייתכן כי נכון ליום הגשתה, חוות הדעת מלמדות כי תנאי השירות אליהם נחשף התובע בעת שירותו הצבאי לא מהווים גורמים להיווצרות המחלה, אולם ייתכן שבעתיד המצב ישתנה, ואז ניתן יהיה לקיים דיון נוסף בעניין, מבלי שיתאפשר להעלות טענה בדבר שיהוי או התיישנות התביעה.
חוק הנכים קובע כי בחלוף שלוש שנים מיום השחרור מהשירות, תתיישן התביעה. לכן רצוי להגיש את התביעה בתוך פרק זמן זה ואם אפשר, תוך שנה מיום השחרור מצה"ל, שכן במקרה כזה, אם תתקבל התביעה, הרי שההכרה תהיה מיום השחרור ולא מיום הגשת התביעה.
אם התביעה לא הוגשה בזמן והתיישנה, אמנם ניתן יהיה להגישה, בתנאים מסוימים, אך אם בסופו של יום יוכר התובע, ההכרה לא תהיה רטרואקטיבית מיום השחרור אלא מקסימום שנה אחורה מיום הגשת התביעה. המשמעות של כך היא הפסד של הרבה כסף וחבל. על כן, בכל מקרה, הגישו תביעה, וללא דיחוי.
טעות קלאסית היא לבחון את הגשת התביעה אך ורק מבעד לשיקול של גובה הפיצוי הכספי שיינתן. יש לזכור כי הכרה של משרד הביטחון בנכות, לעיתים מזכה את הנפגע מלבד בסכום כסף גם בזכויות והטבות רבות נוספות, שיינתנו לאורך כל מהלך החיים. כך למשל, פטור ממיסים שונים, מענקי נישואים, חתונה ולימודים וכו'. כמו כן, משרד הביטחון מעניק הטבות שלא ניתן לכמת את ערכן מבחינה כספית, כגון שיקום מבחינה אישית ועסקית, תו נכה ועוד. על כן, מוטב לשקול את האפשרות להגיש תביעה לא רק מבעד לשיקול כלכלי צר, אלא יש לראות את התמונה בכללותה.
מאחר שלהכרה בנכות יש משמעות רבה לגבי חייכם ועתידכם, מוטב להשקיע מאמצים רבים ולא להתייאש מהמסלול המפרך שעוברים התובעים. בהתאם לכך, אם התובע ומומחיו משוכנעים כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה והשירות הצבאי, הרי שמוטב לא להשלים עם החלטת הדחייה ולהתעקש ולהגיש ערעור.
הכותב הוא מומחה לייצוג נכי צה"ל ממשרדו של עו"ד נפתלי גרינברג
נא להמתין לטעינת התגובות
