הסכמה מדעת: כך תשמרו על זכויותיכם כחולים
אם לא הסכמתם לטיפול רפואי, אם לא קיבלתם את כל המידע או שלא הוצגו בפניכם מגוון אפשרויות הטיפול – ייתכן שמדובר ברשלנות רפואית
אחד מעקרונותיו של החוק הוא זכות האדם לאוטונומיה על גופו, שהוא הבסיס העיקרי לעקרון ה"הסכמה מדעת". מדובר בעקרון בעל משמעות מוסרית ומשפטית לגבי זכותו של כל מטופל לדעת את פרטי ההליך הרפואי העומד בפניו, לרבות הסיכונים שהוא טומן בחובו, סיכויי הצלחתו, תופעות הלוואי הצפויות, אפשרויות הטיפול הנוספות ועוד.
אנשים רבים סבורים כי חתימתם על טופס ההסכמה מדעת מעניקה לרופא שילדת מגן נגד תביעות עתידיות, אם התרשל האחרון בניהול ההליך. לא כך הדבר - במקרים רבים קובע בית המשפט כי המידע הרפואי עליו חתם המטופל לא ניתן זמן סביר מראש, לא היה מפורט דיו, חתימתו של המטופל לא ניתנה בגמירות דעת ראויה ועוד.
על פי חוק זכויות החולה, לא יינתן טיפול רפואי למטופל כל אימת שלא נתן האחרון את הסכמתו המודעת לפי הוראות החוק. המחוקק הכיר בעובדה שעל פי רוב קיימים פערים משמעותיים בין הידע שברשות החולה, לבין הידע המקצועי של הרופא. אי לכך, הסכמה מדעת תחשב כקבילה בראי המשפט רק במקרים בהם קיבל המטופל את כל המידע הרפואי הרלבנטי נשוא ההליך.
על מנת לקבל את הסכמתו מדעת של המטופל, על הרופא למסור לחולה את פרטי האבחנה של מצבו הרפואי, תיאור מהותה ומטרת הטיפול שבכוונתו לבצע. על הרופא לפרט בפני המטופל מהי התועלת הצפויה מביצוע ההליך הרפואי, ומהם סיכויי ההצלחה שלו. כמו כן, על הרופא למסור למטופל את מגוון הסיכונים הכרוכים בביצוע ההליך, לרבות תופעות הלוואי, הכאב וחוסר הנוחות. חוק זכויות החולה קובע גם כי הרופא מחויב לעדכן את המטופל בנוגע לאפשרויות טיפול אחרות (לדוגמה – מקרים בהם ניתן לבצע טיפול שימנע ניתוח).
יחד עם זאת, לא תמיד משתרעת חובת הגילוי המוטלת על כתפיו של הרופא על כל פרטיו של המידע הרפואי. לדוגמה, בית המשפט קבע כי אין צורך למסור למטופל מידע אודות סיכון נידח הטמון בחיסון אשר ניתן לכל, קל וחומר כאשר חיוניותו הרבה של החיסון איננה עניין שבמחלוקת.
הסכמה מדעת אמורה להינתן לחולה מוקדם ככל האפשר, באופן שבו יוכל המטופל לבחון היטב את המידע שהונח בפניו ולהחליט האם הוא מעוניין לקבל את הטיפול. על החולה לקבל החלטתו תוך גמירות דעת, בדרך של בחירה מרצון וחוסר תלות.
מן הפסיקה ידוע, כי הסכמה מדעת לטיפול אשר תינתן פחות מ-24 שעות לפני ביצועו (מקרים בהם לא קיימת דחיפות), תיבחן בקפידה יתרה בבית המשפט. במקרים מסוימים, ובכפוף לאישור ועדת האתיקה, ניתן להסתיר מחולה מידע מסוים לגבי הטיפול. הסתרת מידע ממטופל תעשה במקרים בהם עולה חשש כי חשיפתו של המידע תביא לפגיעה פיזית או נפשית במטופל.
רצוי שמטופל ייתן את הסכמתו המודעת בכתב, על גבי טופס מפורט וברור. על הרופא להניח טופס זה מול המטופל לצורך חתימתו, והוא חייב להכיל את תמצית המידע אשר ניתן לחולה בנוגע להליך הרפואי שלפניו.
עם זאת, החוק מתיר גם קבלת הסכמה מדעת בעל פה או בדרך של התנהגות. אם לא יכול המטופל להעניק את ההסכמה מדעת בכתב, תינתן הסכמתו בנוכחות של שני עדים והעדות תתועד מוקדם ככל האפשר על ידי העלאתה על הכתב. הסכמה מדעת בעל פה או בהתנהגות תקפה גם לעיתות חירום (למשל ניתוח להצלת חיים לאחר תאונת דרכים או כריתת רחם במהלך לידה).
חוק זכויות החולה מכיר גם במקרים בהם ניתן לבצע טיפול רפואי במטופל מבלי לקבל את הסכמתו המודעת להליך הרפואי. מקרים אלו הם בדרך כלל מקרים בהם המטופל אינו יכול מבחינה נפשית או גופנית להעניק את הסכמתו לטיפול. במקרים בהם נשקפת סכנה ממשית לחייו של המטופל והוא מתנגד לביצוע הטיפול, רשאי הרופא לתת את הטיפול בכפוף להחלטה של ועדת האתיקה, לאחר שנשמע המטופל בפניה. טיפול חירום מסוג זה יינתן בהסכמתם של שלושה רופאים, כל אימת שהמצב מאפשר זאת.
יש לציין כי קיים קשר סיבתי בסוגיית ההסכמה מדעת והוא הקשר המשפטי בין אי גילוי המידע המלא ואי קבלת ההסכמה, לבין ההחלטה על הסכמה לטיפול. במילים אחרות – האם היה המטופל מסכים לטיפול אם היה נמסר לו המידע המלא אודותיו. בתביעות שעניינן רשלנות רפואית העוסקות בסוגיה זו, נטל ההוכחה על הימנעות לכאורית מהטיפול מונח על כתפיו של התובע.
לדוגמה, בית המשפט דחה את תביעתו של מטופל שנגרמו לו נזקים בעקבות טיפול בהרדמה, למרות שהתובע טען כי לא ניתן לו כל המידע אודות סיכוניה של ההרדמה. עם זאת, השופטים קבעו כי גם אם היה ניתן למטופל המידע אודות ההרדמה, סביר להניח שהיה הוא מסכים לקיומה.
פעמים רבות מבוססות תביעות שעניינן טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת, על סעיף 23 לפקודת הנזיקין ומוגדרות כ"תקיפה רפואית". משמעותה של תקיפה רפואית הינה למעשה טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת של המטופל, כאשר כל נגיעה במטופל ללא אישורו נכנסת תחת הגדרת התקיפה. אי לכך, גם אם כוונותיו של הרופא היו טובות, טיפול רפואי ללא הסכמה דינו כתקיפה.
תקיפה רפואית איננה הליך רפואי בו הטיפול ניתן לתובע בניגוד לרצונו. שימוש בעוולת התקיפה כטיעון משפטי נעשה במקרים בהם המטופל הסכים לקבלת הטיפול, אך באופן קבלת הסכמתו נתגלה פגם. פגם בהליך ההסכמה מדעת יכול שיהיה בהסבר שאיננו נאות לפני קבלת ההסכמה, וייתכן שההסכמה ניתנה לאחר הסבר חלקי או שאיננה מכסה את כל הטיפול אשר ניתן מכוחה. כיום, פסיקות בית המשפט בעניין הסכמה מדעת, נשענות על התנאים שקבע המחוקק בסעיף 13 לחוק זכויות החולה.
• מטופלים רבים נוטים לחוש יראה כלפי הרופאים המטפלים בהם היות שהם אינם בעלי הידע המקצועי כמו מטפליהם. עם זאת, בבואכם לחתום על טופס הסכמה מדעת - אל תחששו. גם הרופא חייב בחובות אתיות ומקצועיות כלפי המטופל וכל הסתרת מידע כפי שפורט למעלה מהווה רשלנות רפואית מבחינתו.
• דרשו מהרופא או המטפל לחתום בעצמו על טופס ההסכמה מדעת.
• אל תתביישו לשאול את הרופא שאלות רבות ככל שליבכם מורה לכם. רופאים רבים נוהגים לעשות טיפולים מסוימים גם משיקולים כלכליים (כגון טיפולי שורש במקום סתימות ברפואת שיניים). כל מטופל זכאי לפירוט מגוון האפשרויות הנוחות והטובות ביותר לטיפול.
• אם נגרם לכם נזק לא צפוי לאחר טיפול רפואי, קיימת סבירות גבוהה שמדובר בטיפול רשלני של הרופא. במקרים כאלו, גשו לרופא נוסף המתמחה בתחום והציגו בפניו את הבעיה. זאת ועוד, פעמים רבות הנזק שנגרם היה עניין שניתן לצפייה מראש, אך לא נמסר עליו כל מידע לפני ביצוע הטיפול הלכה למעשה. מקרה זה הינו מקרה קלאסי של הפרת ההסכמה מדעת.
• כל מטופל רשאי לקבל את כל הגיליונות הרפואיים אשר נמצאים ברשות הרופאים ועל כן אל תחששו לבקש אותם מהרופא המטפל לצורך קבלת חוות דעת נוספת.
• הקפידו לקרוא היטב את טופס ההסכמה מדעת, במקרים בהם ההליך הרפואי הינו הליך מבחירה, לא יזיק לקחת את טופס ההסכמה מדעת גם לרופא אחר.
• בבואכם לשאול על סיכונים אפשריים, אל תתביישו לשאול גם על סיכונים ארוכי טווח ועתידיים או סיכונים נדירים.
• שאלו את הרופא לגבי אפשרויות טיפול נוספות, לדוגמה במקרים בהם מציג בפניכם הרופא אפשרות של ניתוח בלבד. דרשו לדעת מהם החסרונות והיתרונות של כל אפשרות טיפול שעולה על הפרק.
בכתיבה השתתף עו"ד דוד פייל
המדריך באדיבות האתר רשלנות רפואית – המציג מאות מאמרים, פסקי דין ופורומים בנושא
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם