אימת הדין
אהוד אולמרט הופך עולמות כדי לדחוק לשוליים את דוח וינוגרד השלם, שיתפרסם בעוד שלושה שבועות. הוא מבטיח שלום כולל ומנטרל גורמי אופוזיציה. בפני פרשנים הוא חושף את סודות הפצצת הכור שנבנה בסוריה, והם יוצאים נפעמים ומשנים את עורם. וגם: עמיר פרץ טוען שברק דחה את הפעולה כדי להרחיק ממנו את הקרדיט. למה דוד לוי עומד לעשות לעצמו פדיחה פוליטית גדולה. ומדוע גאידמק כועס על נתניהו
גיא מרוז
,
30.12.07,
18:14
1. ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר הביטחון אהוד ברק ישבו ביום שני באיזה דיון לפני הנסיעה למצרים. עלה עניין ההתנחלויות. אולמרט, כידוע, מבקש הקפאה מוחלטת. ברק, שהולך על קו עקבי של ימין מדיני וחוסר אמון בסיסי בפלסטינים יחד עם שמאל חברתי, לא התלהב. "אם שנאי נשרף באיזו התנחלות, אני לא אלך להחליף אותו?", הוא שח לאולמרט. "מה, אנשים יישארו בלי חשמל רק מפני שהם גרים מעבר לקו הירוק?". אולמרט לא הסכים, אבל לא ניגרר לוויכוח. אנשים שנכחו בדיון כינו את חילופי הדברים "פרשת המשחן", לזכרו של הטרנספורמטור הענק שראש הממשלה ברק העביר פעם ביום שבת ברחבי המדינה, וכך החל לפרק לעצמו את הקואליציה.
אחרי הדיון עם ברק זימן אולמרט אליו את ח"כ אבישי ברוורמן (עבודה). ראש הממשלה, רב אמן פוליטי ותקשורתן ממזרי, עושה בימים אלה עבודת שטח מאומצת במיוחד, שתכליתה למסמס את הדוח השלם של ועדת וינוגרד. לטובת העניין מגייס אולמרט את מלוא כישוריו המניפולטיביים, ובין היתר חושף סודות מדינה, כדי ללמד עד כמה הוא הפיק את הלקחים של הדוח הראשון ועשה תיקון כללי, והנה הוא בשל לנהל את ענייני המדינה. הלהיט הוא הפצצת הכור בסוריה ב~6 בספטמבר, שאליה עוד נחזור בהמשך.
2. אולמרט יודע שהדוח השלם, שיפרט את תהליך קבלת ההחלטות הכושל בחמשת הימים האחרונים של המלחמה בלבנון ייצא ב~13 בינואר, או סביב תאריך זה. יומיים או שלושה קודם לכן יעזוב הנשיא ג'ורג' בוש את הארץ, והמדינה תהיה עדיין תחת הרושם הגרנדיוזי שעורר הביקור. הנשיא וראש הממשלה, על צבאות העוזרים שלהם, יקיימו מסיבות עיתונאים ותדרוכים אין~ספור כדי ללמד אותנו כי ישראל והפלסטינים עומדים בפני משא ומתן מדיני מואץ ומבטיח.
המכונה של אולמרט עובדת במרץ, בעיקר על צד שמאל ועל התקשורת. הנחת העבודה היא כי בשטח הזה מונחים המוקשים הגדולים, וצריך לנטרל אותם, כדי שלא יפוצצו את דרך השלום האמיתית או המדומה של ראש הממשלה. איומי פרישה בגלל דוח וינוגרד, או התיקים הפליליים, לא מתאימים לאולמרט. לח"כ ברוורמן סיפר אולמרט בחיוך כי הוא רוצה "להרוג את ברק" על שום עמדותיו. ברוורמן, שקרא לפני הפריימריס בעבודה לפרוש מהממשלה, שמע הפעם מאולמרט כי הוא הולך על הסכם שלום טוטלי ונועז, גם עם הסורים, עם נסיגה לקווי 1967 ו/ או חילופי שטחים, והכול בגיבוי אמריקני. המסר ברור: אסור לאיש לעצור את התנופה.
שלשום זימן אליו ראש הממשלה את חברי סיעת מרצ האופוזיציונית. הדלת נפתחה בפניו לרווחה. יוסי ביילין, היו"ר הפורש, הצהיר כבר כי אולמרט, ולא ברק, הוא המנהיג האידיאלי של מחנה השלום. אולמרט ליהג שוב על התכניות הגדולות שלו, והחברים במרצ נותרו נפעמים, חוץ מזהבה גלאון, שאמרה את מה שכולם חושבים. "אתה עושה לנו קואופטציה לקראת דוח וינוגרד", שחה גלאון לראש. "אני לא אתפטר ואף אחד לא יגיד לי להתפטר בגלל הדוח", השיב אולמרט בזעם.
אולמרט לא ינוח לרגע. "בקצב ההפקה הזה גלעד שליט יחזור הביתה ביום שבו יתפרסם דוח וינוגרד", אמר השבוע בכיר בעבודה. אולי. מי שכן עשוי להרוס לאולמרט את החגיגה ולהעמיד את הכול בפרופורציות הם ההורים השכולים, שיערכו מסיבת עיתונאים ב~13 בינואר ויציגו את הדוח האלטרנטיבי שחיברו על מלחמת לבנון.
3. בשבועות האחרונים קרא אליו אולמרט הביתה פרשנים בכירים, בעיקר כאלה שתבעו ממנו להתפטר אחרי הפאשלות בלבנון וחקירות המשטרה. אולמרט עשה להם סיור בחדר העבודה בביתו, הראה להם את הגלויות האחרונות עם ההקדשה האמיצה שקיבל מבוש אחרי הוועידה באנאפוליס והביקור האחרון בבית הלבן. הוא גילה להם עד כמה הפעולה הסודית בסוריה הייתה מורכבת ומסועפת וחייבה אומץ לב ותיאום עילאי, מעין אנטיתזה לקביעות הבוטות על חוסר שיקול דעת, אחריות וזהירות של ראש הממשלה, שאותם אבחנה היטב ועדת וינוגרד.
יואל מרקוס מ"הארץ", שקרא עד היום לזרוק את ראש הממשלה מתפקידו, כתב אחרי התדרוך הזה כי "יהיה זה משגה ועוול אם מסקנה קטלנית ובוטה של ועדת וינוגרד תשליך ראש ממשלה, שלכל הדעות הבשיל בהתנהגותו כמנהיג". כל הדעות, כתב מרקוס, על שאף שרק 14 אחוז מהציבור, במקרה הטוב, חושבים היום שאולמרט ראוי להיות ראש ממשלה. ואם אולמרט חושף, משווק וסוחר בפעולה בסוריה, גם לנו מותר לתרום כמה הערות פוליטיות על מה שקרה מאחורי הקלעים.
ב~12 ביוני התקיימו הפריימריס במפלגת העבודה. ברק ניצח. שלושה ימים לאחר מכן נבחר ברק לתפקיד שר הביטחון ופרץ הודח מהממשלה. ב~19 ביוני נפגשו בוש ואולמרט בוושינגטון, שם התקבל אישור לפעולה בסוריה, על פי מקורות זרים, כמובן. המבצע התקיים חודשיים וחצי אחרי בחירתו של ברק. פרץ טוען בשיחות פרטיות כי ברק דחה את המבצע כדי להרחיק ממנו את הקרדיט, ולהשכיח שהוא היה שותף בתכנון. אולמרט יוצא מעורו כדי להסביר כי כל ההחלטות היו אמנם שלו, אבל המבצע לא היה יוצא אל הפועל ללא האישור של ברק. הוא נתן את העידוד ואת ייפוי הכוח. הוא גם ישב בבור המבצעים כאשר המטוסים יצאו לדרך (שוב, על פי המקורות הזרים).
4. בכלל, ישראל מצטיינת מול יריבים סבילים ולוקה מול אויבים פעילים. המבצעים שמצליחים לנו הם מול מטרות נייחות, או כאלו שבהן אנחנו שולטים לכל אורך הדרך. הצבא עתיר משאבים וטכנולוגיות, שעוזרים מול כורים גרעיניים, אבל לא מתוחכם, כבד וצפוי מדיי במלחמה נגד חזבאללה, שחוטף לו שני חיילים מתחת לאף, ומול חמאס, שחופר מנהרה מתחת למוצב ולוקח בשבי עוד חייל. והיריבים הפעילים הללו, שחלשים מאיתנו פי כמה, מכניסים מדינה שלמה לטראומה, ובעקבותיה אנחנו מקבלים החלטות הרות גורל באופן כושל. בספרות הצבאית קוראים לזה חוסר אינטראקציה אסטרטגית.
5. דוד לוי חגג את יום הולדתו ה~70 בביתו שבבית שאן. מיד אחרי האירוע המשמח יצאה הבשורה כי האיש הוותיק והחביב רוצה לחזור לפוליטיקה מעשית. לוי עלה לשידור ברדיו ושלף את נוסחת הקאמבק, כפי שעשו פורשים רבים לפניו ויעשו אחריו. "אני שומע הרבה פניות של אנשים", הוא אמר. "הם אומרים לי 'כמה אתה חסר בימים אלה' ו'חשוב שהקול שלך יישמע', ולכן אמרתי לעצמי", וגו'. בקיצור, האיש, שיצא מהמעגל, לא רוצה לחזור, כמובן. טוב לו ככה. אבל הסביבה לוחצת והוא מחויב למלא את צו השעה.
לוי הוא סיפור מיוחד במקומותינו. הוא נולד במרוקו ועלה בגיל 20 לארץ. 12 שנים מאוחר יותר, ב~1969, הוא נבחר לראשונה לכנסת. מנחם בגין מינה אותו לשר הקליטה מיד אחרי המהפך הפוליטי הראשון שביצע הליכוד במאי 1977. מאז הוא הספיק להיות שר בכיר וסגן ראש ממשלה של שלושה ראשי ממשלה, יצחק שמיר, בנימין נתניהו ואהוד ברק. לוי ניהל גם מאבקים גדולים בשנות השמונים, בעיקר בתוך הליכוד, והחזיק אחריו מחנה תומכים גדול, נאמן ובעל השפעה.
היו לו גם הצלחות מיניסטריאליות, בעיקר כאשר כיהן כשר השיכון בממשלת בגין, בניגוד לדימוי שנוצר לו באמצעות בדיחות עדתיות גסות. אבל לוי הגדול, שהטביע גם חותם סגנוני על הפוליטיקה המקומית, הלך ונמוג בהדרגה. מה שהרס לו את הקריירה הייתה הקופצנות בין עמדות וערכים, שמאחוריה הסתתרו הרבה אינטרסים אישיים. לוי פרש מהליכוד והקים את תנועתו, גשר, ב~1995, אבל ניתר בחזרה לליכוד לקראת הבחירות ב~1996, אחרי שקיבל מקומות טובים ברשימה לו ולחבריו.
בהמשך עזב את ממשלת נתניהו, וחבר לברק ולמפלגת העבודה. באמצע הקדנציה פרש שוב וחזר לליכוד. ב~2003 הוא הצליח להיבחר לרשימה לכנסת אחרי הפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן, שבו נפצעו שני בניו. אריאל שרון סירב למנות אותו לשר בממשלתו. לוי רתח על מעשה הבגידה. ב~1996 סירב נתניהו לשלב את שרון בממשלתו. לוי יצא אז למסע למען שרון ואיים לפרוש מהממשלה. נתניהו נכנע בסוף ושרון שולב בממשלה כשר התשתיות. "ככה זה אצלנו", קונן אז לוי. "אתה מוריד את חבל התלייה מעל צווארו של מישהו, ומה הוא עושה? לוקח את חבל ומלביש אותו עליך".
6. דוד לוי, שהיה שר החוץ בממשלת ברק והשמאל, דילג בקדנציה האחרונה שלו בכנסת לחבורת המורדים בשרון, שהובילו את המאבק נגד ההתנתקות. כך הוא ביקש לנקום בשרון. בבחירות הפנימיות האחרונות שהיו בליכוד לפני שנתיים נידחק לוי לעשירייה הרביעית (הליכוד קיבל 12 מנדטים בלבד). זו פחות או יותר מידת התמיכה, הפופולריות והרלוונטיות שלו גם ברגע זה. אגב, במסיבת יום ההולדת שלו נכח רק רובי ריבלין, וגם זה אומר משהו.
נתניהו טלפן ללוי באמצע החגיגה, בירך אותו ואולי אפילו ביקש ממנו לחזור. אבל נתניהו הוא דג קר ("צלופח", כינה אותו פעם לוי). אילו ידע שלוי יעזור למתן את העוינות הציבורית כלפיו, הוא היה מפקיד בידיו את הדגל החברתי. אבל לוי היום הוא קצת פאסה קומפוזה, שמוכר בעיקר אצל דור הפעילים הישן, שבינתיים נפוץ לכל עבר. אני הייתי מציע לו, בגילו, להישאר בבית שאן, לשחק רמי קוביות, לדוג דגים בכנרת ולהימנע מהרפתקאות פוליטיות חסרות שחר, שעלולות להיגמר בבושה גדולה.
7. הערות לעדכון
• על מה חשבו אנשי מחנה רבין הוותיקים כאשר נועדו לפגישה עם בנימין נתניהו בסוף השבוע שעבר? על הנאום מעל המרפסת בכיכר ציון מול אבישי רביב וחבר מרעיו? אולי על ההפגנה שבה הלך נתניהו לפני ארון מתים מאולתר?
• אהוד אולמרט מספר כי בני המשפחה של המאבטח שלו שהם גרים, צאצאי אנוסי ספרד, ניסו להתקבל להתנחלות קדומים, אבל נדחו על ידי ועדת הקבלה. בקדומים לא זוכרים את המקרה.
• קרע בין נתניהו לארקדי גאידמק. הסיבה אישית, כמו תמיד. גאידמק לא הוזמן למסיבת בר המצווה של יאיר, בנו של נתניהו.
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
