בגובה העיניים עם משה גרטל
גר בירושלים אבל לא ירושלמי. היה רועה צאן, למד בלט, דגמן והיה אלוף הארץ בשחייה. מילים עם משה גרטל בן ה-62, נשוי + 2, שאומר בפה מלא שאין תמורה בעד האגרה
"מחנה עבודה למתקדמים. זה גם הדבר הכי טוב בחיים, מי שאין לו את זה, פשוט אין לו. נולדתי אמנם בשפיים, אך הוריי עברו לרמת יוחנן. עזבתי את הקיבוץ לטובת לימודי חינוך גופני בארצות הברית, הייתי שבע שנים בווסט וירג'יניה, המדינה הכי יפה בעולם".
רועה צאן
"שמונה שנים רעיתי כבשים וחלבתי אותן, בעדר של רמת יוחנן. הייתי קם כל יום ב~4:00 בבוקר. עבדתי במשותף עם משורר מפורסם מאוד, מתתיהו שלם, שכתב המון שירי ארץ ישראל".
ירושלים
"העיר שחולקה לה יחדיו. זו עיר כל כך מפולגת, חצויה, משולשת ומרובעת, כל מיני עדות, דתות ומגזרים, ערבים יהודים, דתיים וחילוניים, עשירים ועניים. זו עיר מרודה ומלוכלכת, שנעים לחיות בה, הכול משמש בה בערבוביה. זו ירושלים. ביום ירושלים אני חוגג יום הולדת. אני מגדיר את עצמי כמי שגר בירושלים, לא ירושלמי".
ימק"א
"את ירושלים הכרתי דרך ימק"א בפעם הראשונה. ב~1952 זו הייתה הבריכה המקורה היחידה בישראל. היינו באים, ילדים בני 12, מכל הארץ, בתקופת החורף".
סימיקו
"הוא ירושלמי בעיניי. הכרתי אותו בימק"א, כשבאתי לשחות בגיל 12. הם היו ילדים נכים באלי"ן, ואנחנו היינו מסתכלים איך מרים שוורץ, אמא של יוסי שוורץ, הייתה מלמדת אותם לשחות, מחזיקה אותם על הידיים. אחר כך הם היו מסתכלים עלינו, איך אפשר לשחות בצורה כזאת שוטפת ויפה. ומאז בצורה מסוימת נקשרו נפשותינו, הוא חבר, הוא נשמה טובה הוא ההוכחה שלשקר אין רגליים, אבל גם עם קביים אפשר להגיע רחוק".
ניסים קיויתי
"ענק בדורו, יחיד ומיוחד. אגב, דיברתי איתו לפני שבועיים. הוא בן 80, תוסס, חי, פעיל, מסתובב בעולם. מבחינת איש מקצוע וטלוויזיה, הוא היה שדר מעל ומעבר למה שידענו בכוחותינו הדלים. איש שנעים ללמוד ממנו ולהיות בחברתו, למדתי ממנו המון בתחילת דרכי".
הערוץ הראשון
"הישרדות. אנחנו מנסים לשרוד. אני מאמין שהערוץ יחזיק מעמד עד שאצא לפנסיה, בעוד חמש שנים מהיום. זו נקודה כואבת בעולם התקשורת הישראלית".
טלוויזיה
"אני סוג של מציגן, של שחקן. אני חושב שזה מתאים לי, והתאמתי לזה, לא לעיתונות כתובה ולא לרדיו אלא לטלוויזיה".
נעם טור
"אני לא רואה 'הישרדות', אבל נעם ממלא את לבי גאווה. אמו, שולמית ניר, הייתה אלופת ישראל בשחייה. היינו חברים טובים, התחרינו יחד, נסענו יחד, ובגלל זה אני מת שהוא יזכה".
מרב מילר וינון מגל
"בסדר גמור. שיתפרו את הנעליים שלהם לאט, אני בשום צורה ודרך לא רואה בהם חיים יבין. נראה איך הם יבנו את עולמם. הם בתחילת הדרך, מעטים אלה שנכנסים לתפקיד ומיד הופכים לכוכבים, במיוחד בטלוויזיה. הם נראים טוב, הם קוראים ברור. צריך להתרגל אליהם".
שירים ושערים
"רע הכרחי. הצורה שבה זה מוגש, קצת יבשושית וישנונית. אנחנו ב~2008, צריך לשנות משהו, לא יודע בדיוק מה אבל זה חייב להיות הרבה יותר תזזיתי ממה שזה. זה כדורגל, זה משחק, זה אקשן שתופס את האנשים, ולא תמיד אני מקבל את האקשן הזה מהשדרים".
ערוץ 5
"מצוין, טוב שקיים, כדי להראות המון מקצועות ספורט שלא היינו מגיעים אליהם, בייחוד צעירים. אני חושב שערוצי ספורט הם אולי הנישה היותר חשובה שקמה בתרבות השידורים הטלוויזיוניים. אני נורא רוצה לראות את עצמי כמי שמחנך את הנוער והצעירים לעסוק בפעילות ספורט".
יציע העיתונות
"לא ראיתי את זה מעולם, ולא מפני שאני נגד. קראתי על זה, אך מעולם לא הזדמן לי לראות".
צביקה שרף
"תפקידי לשאול שאלות, אז שאלתי. השאלות לא מצאו חן בעיניו. הוא בחור הגון וישר וטוב ולא שומר בבטן, הוא מטיח את תשובתו במראיין. זה היה אחרי שפיטרו את רלף קליין, מכבי הפסידה שלושה משחקי חוץ, והביאו במקומו את צביקה שרף, והוא הפסיד שלושה משחקים בבית, מיד, על הפתיחה בליגה האירופית. שאלתי אותו אחרי ההפסד השלישי אם הוא חושב להתפטר, והוא מיד התנפל עליי: 'שאני אתפטר? אתה תתפטר'. זה קטע היסטרי".
שחייה
"זה הסם של החיים. התחלתי לשחות בגיל שמונה. יש המון מקום למחשבה, להריץ דברים בראש קדימה ואחורה. ומקבלים מזה המון דברים. בנעוריי הייתי אלוף ישראל בשחייה עשר שנים, שלטתי בכל מרחקי החתירה עד 1,500 מטר ובמשחי שליחים. גם באוניברסיטה בארצות הברית הייתי
מקסיקו 1968
"לא הגעתי לשם. היה ריב בין הפועל למכבי, אני שימשתי להם קלף מיקוח ומנעו ממני להשתתף כשחיין במשחקים האולימפיים. הצטערתי וכעסתי מאוד, והכול בגלל תככים".
קשישים
"בשנים האחרונות הצטרפתי לתכנית אליפויות עולם של מאסטרס באירופה, שזה שחיינים ותיקים בקבוצות גיל של 65-60, ואני כל הזמן שובר שיאים".
נוחו בשלום על משכבכם
"סיימתי שידור באטלנטה בשנת 1996, ואז היו כל מיני מבקרים בארץ, רשעים מרושעים, מטומטמים, אלה שאני מגדיר אותם חכמים לא גדולים ולעומת זאת טיפשים לא קטנים. הם החליטו שחוסר ההישגיות של הספורטאים באולימפיאדה קשור אליי. חתכו אותי, ירדו עליי, חבל על הזמן. לא עסקו באם אני משדר לעניין אלא בגופו של שדר. נעלתי את השידורים מבריכת השחייה, זה היה 4:00 בבוקר בישראל, נפרדתי מהצופים בברכת לילה טוב ולמבקרים אמרתי 'נוחו בשלום על משכבכם'".
חיוך
"מלווה אותי כל החיים, זה מיליון דולר, זה עושה את החיים".
מאיר אינשטיין
"חבר, שדר, אנחנו מאוד לא משדרים דומה ואף פעם לא אמרו לי את זה, אבל בהמון מקרים קוראים לי מאיר גרטל או משה אינשטיין. או רמי אינשטיין".
בלט
"הייתי רקדן בלט בקיבוץ משנות העשרה ועד העשרים. היינו חבורה של חמישה חברי קיבוץ, והשתמשתי בזה כהשלמה לשחייה, תפעול כללי של הגוף".
חיי לילה
"או, ווה. משהו שפעם עשיתי הרבה, והיום אני שואל 'מה זה?'. היום אני לא יכול לרקוד, היה לי גידול ברגל ויש לי פלסטיק ברגל ימין ולא עצם. אסור לי לרוץ ולרקוד, לפי הוראות הרופא".
אגרה
"אני טוען כבר שנים שזו עוד דרך של הרשויות לגבות עוד מסים".
הפועל ירושלים
"קבוצה לאהוד. בתור אוהד אני נהנה מאוד גם מהכדורסל וגם מהכדורגל".
הפועל קטמון
"אוהד אותם בגלל בני, אבל אני חושב שזו הייתה טעות להקים אותה. מפני שהבעלים לא מוצאים חן לא הולכים להקים קבוצה אחרת. אני מאחל להם הצלחה, קניתי מנוי מייסד, אבל עם כל הצער שבדבר, הפועל ירושלים בכדורגל היא של ויקטור יונה ושל יוסי סאסי. שניהם נאבקים זה בזה, וזה רק הורס את הקבוצה".
אורי לופוליאנסקי
"ראש עיריית ירושלים, זוכר אותו ממשפחה חיפאית ממוצעת מאוד של ארבעה אחים. עם אחיו, זה שמייבא קרקסים נודדים, למדתי בווינגייט".
סוס עץ
"וואלה, איזו מסעדה זו הייתה, אבל מימי הבילויים בירושלים מה שנשאר זה רק 'לה בל'".
בירה
"משקה האלים. אני שותה הכול, רק לא מכבי. אני מתרחק מכל מה שמזכיר לי מכבי, לכל אחד יש דפיקה בראש".
"טעמי"
"החומוס הכי זמין שיש לי זה שנים, אני שוחה הרבה וזאת אנרגיה טובה. אני לא מאלה שנכנסים לדקויות החומר שאני אוכל. זה טוב, זה מזין, זה בסדר".
טיסה
"אני מפחד לטוס".
כובע
"כל הכובעים שלי נעלמו, נגנבו או ששכחתי אותם, ממש בזמן האחרון. אנחנו ארץ חמה עם המון שמש, אני לא מבין למה אנחנו הולכים בלי כובעים, זה אחד הדברים המתחייבים. חוץ מזה שיש לי רופאת עור שהזהירה אותי שאם לא אזהר אני אשלם על כל השנים שישבתי בשמש".
נישואים
"התחתנתי בגיל מאוד צעיר, 40. ההורים פשוט לחצו".
מכבי תל אביב
"מה זה? סליחה? לא מכיר".
בית"ר ירושלים
"הקבוצה הרביעית לאהדתי מקבוצות העיר. בתור אחד שגדל אדום, כל מה שבא בצהוב לא מסתדר לי טוב בקרנית העין".
דוגמנות
"אחרי שחזרתי מארצות הברית זו הייתה השלמה למשכורת הרעב כעובד הטלוויזיה הממשלתית, הערוץ הראשון. שימשתי דוגמן למשקה 'אוזו מטקסה' ודגמנתי עם פנינה רוזנבלום. התמונות היחידות שלה מדגמנת הן איתי".
משה גרטל
"יש ג'נטלמן ויש גרטלמן. אוהב חיים, החיים הם פנטסטיים, עם כל הבעיות שיש. טוב לי עם המשפחה שלי ועם עצמי. זורם ונהנה. השחייה עושה לי טוב, יש לי סבלנות, ממים באתי ולמים אשוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
