מופע הפרידה של קתרזיס
קבוצת קתרזיס עשתה בירושלים תאטרון מעניין ומקורי עד שסגרו לה את הברז. אחרי ארבע שנים של עשייה מתפזרת הקבוצה לכל קצוות הארץ
כל אחד ואחת מהם התחיל כאן עם חלום גדול ללמוד וליצור בעיר הבירה, וגם בסיום לימודי המשחק האינטנסיביים בניסן נתיב בעיר, לא ארז את הפקלאות ועזב מיד, אלא ניסה למצוא כאן עבודה בתחום.
הם לא מצאו, אבל גם לא התייאשו: הם עשו מעשה ויחד הקימו את קבוצת התאטרון "קתרזיס". באמת ובתמים הם האמינו שצריך, ויותר מזה - שאפשר, להיות אמן יוצר בעיר שחוברה לה יחדיו. אז האמינו. בשבוע הבא הם עורכים מופע פרידה מהקהל שכן היה נאמן וליווה אותם, וגם פרידה מהעיר שלא ממש סייעה לכוחות הבאמת חיוביים האלה להישאר בקרבנו. חבל.
ממש רגע לפני סגירת הבסטה והעלאת מופע הסיום בתאטרון "המעבדה", פנינו לאושר אוחנה, הוגה ומייסד הקבוצה, לשאול מדוע הם עוזבים ולמה דווקא עכשיו, כשנראה שסוף-סוף יש חיי תרבות בעיר שתופסים כיוון וצורה.
"את 'קתרזיס' הקמנו לפני יותר מארבע שנים", מספר אוחנה, "התחלנו לעבוד על ערב שכולו מורכב ממצבים תאטרליים הנבנים על פי סיפורים מהקהל. כל אחד מן הצופים מוזמן, בהתאם לרצונו, לעלות לבמה ולשתף את הקהל בסיפור אישי. מתוך הקשבה ורגישות לסיפור, בונים השחקנים מצבים תאטרליים המשקפים את הסיפור, מחיים אותו מחדש ומציעים לצופים זוויות חדשות".
אתה זוכר את המופע הראשון שלכם?
"בוודאי. זה היה בבמה של תאטרון 'החאן'. עלה לבמה בחור שהתברר שהיה פגוע הלם ממלחמת יום כיפור. במשך 40 דקות עמד הבחור ולא הפסיק לספר את סיפורו. הוא פשוט סחף את כולנו לתוך חוויה טראומתית שעבר עקב מפגש ספציפי עם המצרים. הוא ממש התמסר ונתן חוויה אישית לנו ולקהל. זה שחרר אותו וגם משהו אצל כולנו".
מי היה הקהל שלכם?
"שיא הירושלמיות: נשים, גברים, דתיים, חילונים, מכל הקשת הפוליטית, ממש מעורב ירושלמי. בתחילת דרכנו 'הזירה הבין~תחומית' אימצה אותנו בחום ופרגנה לנו עד הסוף. כשדורון תבורי נכנס השתנתה השקפת העולם וכובד המשקל עבר למקומות אחרים. לצערי, במקום לנצל את הקיום שלנו,
מה אתה חושב שיהיה כאן בסוף?
"אני ממש לא יודע, כל מה שאני יודע זה שנכון לעכשיו יש תחושה שבדרום משקיעים בתרבות יותר מאשר כאן, ובירושלים צחיח, ממש מדבר של תרבות, בלי סיבה מוצדקת".
"קתרזיס – מופע פרידה", תאטרון המעבדה, 21:00
נא להמתין לטעינת התגובות
