המאבק על שדמה
כבר חודשיים מתנהל על חורבות מחנה שדמה בגוש עציון מאבק איתנים. מצד אחד ניסיון של המתנחלים להקים במקום עיר יהודית, ומצד אחר ניסיון של הפלסטינים לבנות על ההר בית חולים ופארק לרווחת תושבי בית סחור ד בינתיים בלי אלימות. אבל רק בינתיים
מפקד המחסום, מילואימניק בדרגת סגן, שלף דף נייר חתום בידי אל"מ, שהכריז על האזור כשטח צבאי סגור. נדיה מטר מ"נשים בירוק" לקחה ממנו את המסמך והקריאה. יהודית קצובר מקריית ארבע צילמה. דתיה יצחקי, עוד פעילה בולטת, ממפוני כפר ים שבגוש קטיף, נכנסה לאוטו שלי ושלפה תיאוריית קונספירציה. חוץ ממני, ממנה ומנדיה מטר, אמרה, אף אחד לא ידע על הכוונות שלנו לבקר במחנה שדמה הנטוש. היא סברה שאולי מצותתים להן ואולי מצותתים לי. נעים להשתעשע בתיאוריות קונספירציה, חשבתי לעצמי, עד שזה מגיע לסף הסלולרי שלי.
הידיעה הלא נכונה שבמקום עומדת להיערך פעילות של ארגוני ימין, ולא סיור של אנשי ימין עם התקשורת, הקפיצה לכביש שמתחת לשדמה ארבע חוליות, והן התמקמו בנקודות אסטרטגיות וסגרו הרמטית את האזור. הקצין החוסם הסביר שיום לפני כן התקבלו ידיעות מודיעיניות על ההתארגנות לכאורה, ומאז עסקו כוחות צה"ל בסטריליזציה של הסביבה הקרובה למחנה שדמה ז"ל. המסקנה החד~משמעית הייתה שהאויב מאזין, אבל יש לו שמיעה סלקטיבית.
אחרי משא ומתן ובו שיחה של הסגן עם המח"ט, הותר לשניים מאיתנו לעלות ברגל בליווי של אחד המילואימניקים לרבע שעה של תצפית. עלינו נכטיילר הצלם ואני. מטר, יצחקי ושאר צוות הליווי הצטערו מאוד על שלא ניתן להם האישור לעלות אל ההר. קבענו להיפגש לאחר מכן בתקוע, לא לפני שמטר ביקשה שנעדכן אותה במצב הגרפיטי על הקירות, תולדה של מלחמת תרסיסי צבע בין מתנחלים מימין לאנרכיסטים משמאל.
באמצע הפיסטין שעליו שכן המחנה הצבאי התנשמנו שלושתנו בכבדות. העלייה תלולה והחום כבד. אחרי חמש דקות של טיפוס אטי הגענו לפסגה שעל הר המריבה. שלושה מבנים עזובים, נחבאים בין סוללות אדמה, הם כל הסיפור. כשמדובר בנדל"ן יש שלושה דברים קריטיים, והם: לוקיישן, לוקיישן ולוקשיין. מיקום טוב יש לפסגת ההר. מהשיא רואים את הר חומה, את בית סחור ואת הכביש החדש שמחבר בין השכונה שבמזרח ירושלים לגוש עציון.
כבר חודשיים מחנה שדמה נמצא בלב מאבק של ניסיון להקים עיר יהודית מצד אחד לבין רצון של הפלסטינים לבנות על ההר בית חולים ופארק לרווחת תושבי בית סחור מהצד האחר. אם לשפוט לפי דו~קרב הגרפיטי, מהמערכות היותר חשובות לנדיה מטר וחבריה ולאנרכיסטים שמנגד, התושבים היהודים של גוש עציון מנצחים בגדול.
גרפיטי בודד פרי הספריי של אנשי השמאל נותר על קירות המחנה הצבאי, ואומר "אנחנו אוהבים את התקשורת". אי אפשר לחשוד במתנחלים שהם אוהבי התקשורת, למרות קבלת הפנים הלבבית והמרעננת שזכינו לה בביתה של אינה ויניארסקי (73), אחת ממייסדות תקוע. "הבסיס שולט על הציר, הוא שולט על הר חומה, אתם ראיתם את הר חומה משם", אומרת דתיה יצחקי, "תאר לך שיושבת שם מרגמה, וסביר להניח שתהיה שם מרגמה בקרוב".
עוד יצחקי שוטחת את הסיבות לרצון של המתנחלים להקים כרך נימול על פסגת ההר, מטר וקצובר נכנסות ומבקשות לדעת מה ראינו. סיפרנו שבקרב הגרפיטי הן מנצחות לפי שעה. הן שמחו. אחר כך ביקשו לברר אם הדגל שהונף על גג מגדל המים במפגש שנערך שם ביום שני שעבר, שריר וקיים. אמרנו שלא. הן התאכזבו. "לפני חודשיים קראנו כתבה על כך שבמסגרת המחוות יש כוונה למסור את מחנה שדמה", מספרת מטר על ראשית המאבק לאחיזה בשדמה, "ידענו שהמחנה הזה על הציר שלנו, הוצאנו מפות וראינו שזה מסוכן, כי אם המחנה יימסר לאויב זה יסכן את הר חומה ויחנוק את גוש עציון".
עד פתיחת הכביש המדובר, תושבי הגוש היו מחוברים לירושלים דרך כביש המנהרות בואכה גילה, מה שיצר פקקים גדולים. לטענתם, כשהכביש נסגר עקב עומסי תנועה כבדים או פיגועים, הם היו מנותקים. לפיכך אפשר להבין את שמחתם כשנפתח הכביש החדש. אלא שלטענתם, העברת מחנה שדמה לידי הרשות השכנה תיצור מצב שבו "האויב", כפי שהם מכנים את הפלסטינים, ישלוט על הכביש. "פתיחת הכביש הייתה בשורה גדולה", אומרת יצחקי, "זאת אלטרנטיבה טובה לנו מבחינה ביטחונית. כשסוף~סוף נפתח הכביש, אנחנו שומעים שרוצים לשים על העורק שלו התיישבות פלסטינית שתחנוק אותו".
לפחות על פי גורמים רשמיים בבית סחור, התכניות הן להקים על חורבות הבסיס הצבאי בית חולים ופארק שבו גן שעשועים וכמה מתקני ספורט, אף שהבסיס נמצא בשטח סי, בשליטה ישראלית מלאה. לדידן של מנהיגות המאבק, מדובר בכסות תמימה שמסתירה כוונות זדוניות, בעלות מאפיינים הרסניים לביטחון התושבים היהודים שמשתמשים בציר התנועה. "זה לא בית חולים ולא פארק שעשועים", מבטלת מטר, "זה תחכום של האויב הערבי ועוזריו הבין~לאומיים, להגיד שהם עושים דברים הומניטריים. זאת תחפושת של זאב בעור של כבש. אלה אותם אנשים שזורקים את האבנים על חיילנו בבילעין ביום שישי, וביום שני הם בשדמה".
מהצד של בית סחור בטוחים שאין כל מחלוקת על פסגת ההר, שנקרא בערבית אוש גרב. "אני לא חושב שיש קונפליקט על השטח. מי אמר שיש קונפליקט?", תוהה האני אל~חאיק, ראש עיריית בית סחור, "המתנחלים הגיעו אולי שלוש פעמים למחנה, ובפעם האחרונה נשארו עשר שעות והניפו דגל. לא היה מגע בינינו לבינם".
מה עמדתך לגבי תכניות המתנחלים לבנות מאחז בשדמה?
"אני לא יודע אם הם יכולים לבנות מאחז שם. זה בשטח המוניציפלי של בית סחור. איך הם יכולים לבנות שם מאחז? זה האזור היחיד שיש לנו בשביל הקהילה. זה המקום היחיד. אנחנו מתכוונים להקים פארק, גן שעשועים ומתקני ספורט. יש הרבה תורמים שרוצים לעזור לנו. אחד התורמים רוצה לבנות בית חולים, ואנחנו מחכים לאישור מהצד הישראלי. אני לא יודע מתי זה יקרה. יש עוד דרך ארוכה עד שהאישור יגיע. אולי עוד שנה, שנתיים, שלוש. אני לא יודע. זה תלוי במצב הפוליטי".
מה עושים תושבי בית סחור בשטח המריבה?
"אנחנו משתמשים בחלק מהשטח כפארק לקהילה. זה פארק קטן, מתחת לבסיס הצבאי. הפארק שקיים כרגע לא נמצא על פסגת ההר אלא מתחת, בוואדי".
איך יגיבו עיריית בית סחור והתושבים אם יוקם מאחז בבסיס הצבאי?
"זה פוליטיקה. אני לא יודע מה יהיה המצב הפוליטי. אני לא יודע מה אנשי בית סחור יעשו. זה מאוד תלוי במצב הפוליטי. אם המתנחלים לא יישארו באוש גרב, שום דבר לא יקרה. אם הם כן יישארו שם, קשה לי להגיד מה יקרה. אני לא רוצה לנבא את העתיד. אני לא יודע איך יגיבו תושבי בית סחור".
אנשי גוש עציון אינם לבד במאבקם למנוע את העברת שדמה לידיים פלסטיניות. לקרב הצטרפו לא מכבר חברי ועד הפעולה של שכונת הר חומה הסמוכה. "אני רוצה להדגיש שזה לא המינהל הקהילתי", מסתייג תחילה הרצל יחזקאל, יו"ר מינהל הר חומה. "המינהל הקהילתי נמנע מהתייחסות לאירועים פוליטיים ומתעסק רק בקהילה. מי שמעורב הוא ועד הפעולה שאני עומד בראשו, שהתחיל במאבק על הקפאת הבנייה בירושלים רבתי ובחומת שמואל. אנחנו מתגייסים מדי פעם בפעם כשאנחנו מרגישים איום על ירושלים. בעניין שדמה, אנחנו מתנגדים למהלך וגם הוצאתי מכתב לשר הביטחון ברק. ביקשנו לדעת איפה הדברים עומדים, והתשובה שקיבלנו הייתה שעדיין לא הוחלט מה לעשות עם שדמה, שהייתה פנייה והיא נשקלת. זה אומר שיש כוונה להעביר את השטח".
מדוע אתם מתנגדים, הרי הכוונה, לפחות לפי אנשי בית סחור, היא להקים בית חולים ופארק?
"הם מתכוונים להקים שכונה. אני מתנגד למתן שטחים למחבלים. תראה מה קורה בצור באהר ובאום טובא. אין סיבה שנעמוד בצד וניתן למחבלים לבנות שכונה בקרבת חומת שמואל. למה לתת להם עוד שטחים, ועוד על ציר תנועה מרכזי? אצלנו בחומת שמואל אין שטחים ציבוריים פתוחים וירוק, אנחנו צריכים להצטמצם, ושם לכל בית יש שטח אדמה של שני דונם. אני אשמח אם אנחנו נתרחב ולא הם. זה במישור העקרוני. חומת שמואל צריכה לקבל חיזוק, לא להפך. מקסם השווא של שטחים תמורת שלום הוא פאסה".
האם מאז הוקמה השכונה נתקלתם בגילויי אלימות מצד תושבי בית סחור?
"לא היו גילויי אלימות ואין בעיות ביטחון, אבל לאחרונה הוצאתי הנחיות לתושבי חומת שמואל לגלות עירנות לנוכח הנתון הקשה שהמפגעים הם שכנינו".
כאמור, אנשי גוש עציון גילו את הכוונה לספח את אדמות שדמה לבית סחור לגמרי במקרה באמצע חודש מאי האחרון. יום למחרת הם הוציאו צו מניעה על הריסת המבנים במקום. "התקשרנו לעורך דין ועצרנו את הדבר הזה", מספרת קצובר. "עצרנו את תהליך ההריסה, כי אי אפשר שצה"ל יהרוס את שדמה בלי החלטה מדינית".
מאז הם עולים לקרקע אחת לכמה שבועות ומראים נוכחות. "הורידו אותנו בכוח בכל הפעמים שעלינו לקרקע חוץ מבפעם האחרונה", ממשיכה קצובר. "בכל פעם אנחנו מרחיבים את השהות שלנו. זה מאוד הפריע לאנרכיסטים, ברוך השם".
האם היו התנגשויות בין הצדדים?
"לא, אין. הם היו שם ודיברו איתנו לפני שידענו מי הם".
האם מדובר בדפוס פעולה מסורתי שסופו הקמת יישוב?
"בסופו של דבר, ככה מקימים ישוב".
מתי מתוכננת עלייה לקרקע?
"קודם כול צריך להכניס את שדמה למודעות של אנשים, שיידעו מה קורה בשטח. אנחנו עובדים עם חברי כנסת שכבר היו בשדמה. עכשיו הוגשה בקשה לוועדת חוץ וביטחון לדיון בעניין".
נא להמתין לטעינת התגובות
