בגובה העיניים עם אסף אבידן
הוא נולד בירושלים ומחפש דירה בתל אביב. הוא אנשובי ב"החתולים הסמוראים". חולה סקס. שונא את "כוכב נולד". ומפחד מזיקנה ומוות. 1,531 מילים עם אסף אבידן (28), רווק, שנהנה מאוד מעניין המעריצות
"הבית שלי. אני ירושלמי גאה בעיקרון, ואני לא כל כך מצליח להבין למה אני נורא אנטי תל אביב. יש כאן עירייה מושחתת, חנייה גרועה, מתעללים בצעירים,
העיר נהיית חרדית יותר ויותר ומתעלמים מהאוכלוסיות החילונית והמסורתית הגדולות שיש כאן. יש משהו בכובד ובאמיתיות שלה שקוסם לי. אפילו בקור בחורף ובקיץ ".
תל אביב
"אני מחפש דירה בתל אביב וזו הפעם הראשונה שאני שמח בגלל זה. גרתי בתל אביב וברחתי חזרה לירושלים כי שנאתי את העיר. כרגע אני מרגיש חסר בית ברמה המאוד גלובלית של המילה, לא מפני שאין לי דירה, אלא מבחינת איפה אני רוצה שהבית שלי יהיה. בתל אביב מרגיש לי קצת מזויף ומטונף, אבל מצד שני יש ים והכול נגיש יותר".
אבידן
"אבידן זה בעצם עברות של זליקוביץ'. הייתי האשכנזי היחיד בקסטל, חטפתי הרבה מכות והרבצתי הרבה. הייתי בעייתי מבחינת בית הספר, אבל היו לי את החברים שלי".
התיכון לאמנויות
"אחד מגלגלי ההצלה הראשונים בחיים שלי. למדתי תאטרון ואחר כך קולנוע. בתיכון לאמנויות פגשתי אנשים שיותר דומים לי, אנשים שיש להם מה להגיד, עם ביקורת ובית הספר עודד את החיפוש הפנימי הזה. היום, בדיעבד, אני מבין את זה, אבל כילד לא ראיתי את זה".
דיבוב
"התחלתי בגיל 16, הגעתי לזה במקרה. עבדתי בחנות צעצועים ומישהי שעבדה בחנות נעליים שממול הכירה לי משפחה שבדיוק פתחה אולפן דיבוב. שם הכול התחיל, וכבר 12 שנה אני בעסקי הדיבוב. היום אני במאי דיבוב. ב'החתולים הסמוראים' אני אנשובי ובסדרה החדשה של 'הדרדסים' אני 'בטלני' ו'בכייני', ועשיתי הרבה סדרות נוספות. עכשיו אני דווקא מסנן את עבודות הדיבוב ואני יותר מוזיקאי".
בצלאל
"זה היה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי. הביטחון שיש לי בעצמי, באמנות וביצירה שלי נבנה בבצלאל. לפני כן הייתי מאוד לא מודע לזה שמישהו יכול להתרגש מעבודה שלי, שיש לי כישרון. ראיתי שאפילו בתור אנימטור, שזה ההפך מלהיות על במה, אני מנסה להתבלט, ואור הזרקורים היה חשוב לי".
"בולינט"
"אבן פינה בחיי הירושלמים. הכרתי שם את החברה שלי. זו פיסת שפיות בירושלים. היום אני אופיע ב'בולינט' ב~16:00. זו מסיבת רחוב וזה נהדר, זה מראה שכשהעירייה רוצה היא יכולה".
ג'מייקה
"אני אמביוולנטי. מצד אחד זה מקום יפהפה, שאני לא יודע אם יכולתי להעריך אותו כמו שצריך כי הייתי שם בתור ילד, בגילים שבע עד 11, וגדלתי במדינה שהיא כולה חופים, ג'ונגלים ואנשים מדהימים. מנגד, הייתי מאוד בודד שם, והבורות הכי גדולים שלי, חרדות נטישה, חוסר ביטחון ופחד מהמוות, נוצרו לדעתי שם, ועד היום אני כותב עליהם. אלה דברים שנוצרו לדעתי מתוך בדידות של ילד קטן בארץ זרה".
צבא
"שירתתי תשעה חודשים. הייתי יכול ללכת ליחידה שבה יכולתי להתעסק באמנות שלי, אבל היה חשוב לי להיות קרבי והלכתי בדוכיפת. איבדתי את השפיות שלי באופן טוטאלי, ובסופו של דבר יצאתי מהצבא. זו צלקת מאוד גדולה שלי עד היום. יש לי המון דברים נוראיים להגיד על
מוות
"אני חושב על זה המון. גם מוות וגם הזדקנות מאוד מפחידים אותי. אני חושב שאהבה, לא משנה אם לבת זוג או למוזיקה, היא תשובה של משמעות לחיים. יש לי חרדות מטורפות, אפילו לדבר על זה מעביר בי צמרמורת, כמו המחשבה שיום אחד לא יהיה אני ולא יהיה יקום, אוויר, שמש, אנשים, ילדים, נכדים. כדי להישאר שפוי, רוב הזמן אני משתדל להתעלם מזה ולמצוא עיסוקים שנותנים לי משמעות אמיתית לחיים".
סרטן
"לפני חמש שנים היה לי סרטן. לא חשבתי שאני אמות מזה. קיוויתי וידעתי שאני הולך לצאת מזה, ולכן המחשבות שלי על מוות שונות משל אנשים אחרים. הבנתי עד כמה החיים שבריריים ועד כמה ביום אחד אתה מתעורר בבוקר וזה יכול להיות הסוף שלך. ההסתכלות שלי על החיים שונה משל אנשים אחרים. אני לא עושה שום דבר בשביל הכסף או בשביל מה שמצפים ממני, אלא מה שמתאים לאידיאולוגיה ולפילוסופיה שלי".
פוליטיקה
"שני האמנים שאני הכי מעריך הם בוב דילן ובוב מארלי, בגלל המעורבות הפוליטית שלהם. יש לי המון דעות ומה להגיד על פוליטיקה, והלוואי שהייתי יכול לקבל את הביטחון העצמי והכנות גם לכתוב על זה. אני מקווה שזה לא יישמע לי כמו חיקוי של האמנים שאני מעריך".
קול
"זה שנשמע כמו ג'ניס ג'ופלין. זה כלי הביטוי הכי גדול שמצאתי אי פעם, וניסיתי הרבה. הקול הוא הכלי היחיד שמצאתי שהוא הכי מיוחד לי. אני לא יודע למה הוא גבוה, אולי זה קשור ל~12 שנה בדיבוב. זה בא לי מהמעיים, ולא כאילו אני שר איזה שיר. זה הרגיש לי שאני שם את הקרביים שלי על הבמה ונותן לאנשים להתחבר לזה. הקול הוא גם הדאגה הכי גדולה שלי בגלל שיש לי הרבה הופעות ודיבוב, ואני מדבר הרבה, אז אני כל הזמן מודאג מכך שאהיה צרוד, שאאבד את הקול, שלא אוכל להופיע. אני קם בבוקר ומקווה שלא אהיה צרוד והולך לישון בתקווה שלא אקום צרוד".
ג'ניס ג'ופלין
"הזמרת הכי מרגשת שהייתה. הלוואי שיום אחד אני ארגיש שאני יכול להשוות את עצמי אליה. אין הרבה אנשים שאני מעריך יותר ממנה, אז ברור שההשוואות אליה מחמיאות לי".
מעריצות
"זה מצחיק, לא התחלתי עם בחורה בערך מאז שאני עושה מוזיקה. זה פשוט קורה, הן מתחילות איתי, זה מגוחך. אני לא מרגיש אדם יותר טוב מאז שהתחלתי לעשות מוזיקה, אבל עדיין יש כל כך הרבה תשומת לב וכל כך הרבה הערצה משונה כזו. כיף לי עם זה מאוד, אני נהנה מכל רגע ולא הייתי רוצה שזה יפסיק. אני גבר ואני אוהב את תשומת הלב של הנשים".
מין
"הרבה. אני לא עושה סמים, ובנוסחה של סקס, סמים ורוקנרול אני צריך להשלים משהו, אז אני עושה מנות כפולות של סקס ורוקנרול. אני מהאנשים שיש להם ספרים על סקס בבית, עד כדי כך אני אוהב סקס. זה נראה לי חלק מחיים בריאים ומאושרים ואחת מהסיבות לכך שאנחנו פה".
אורי לופוליאנסקי
"הוא משמיד את העיר שהייתי רוצה לראות אחרת. יש לירושלים שתי מתנות גדולות - סם שפיגל ובצלאל - וגם שם שיעור הנרשמים יורד. אפשר לעשות מהעיר הזו משהו מדהים. היא יכולה להיות סן פרנסיסקו של שנות השישים, מקום עלייה לרגל לאמנים צעירים. יש לעיר מה להציע אם רק ייתנו לה לחיות ולא יסגרו כל בר או מקום להופעות או כל חלקה חילונית, ועושים את זה באופן סיסטמתי".
שיער
"לא יהיה עוד הרבה זמן. צריך ליהנות ממנו כל עוד הוא קיים".
העיר העתיקה
"אחד מהמקומות היפים והמרגשים בעולם, ומהאהובים עליי. יש לה קסם בלתי נדלה. היא אחת מהסיבות הכי מרכזיות לכך שאני אוהב את ירושלים".
"כוכב נולד"
"אחת מהעוולות הגדולות של היקום. אני יכול להבין שיש אנשים שלא כותבים לעצמם את השירים, אבל למה לעשות קאוורים, למה לא לעשות תכנית שמשלבת בין יוצרים צעירים ומבצעים? הציעו לי להשתתף ולא הסכמתי. התעקשו שאגש לאודישנים כדי להכיר את הברנז'ה, אז הלכתי עם הדיסק שלי כדי שיכירו אותו. הודיעו לי שעברתי וביקשו שאמשיך, אך לא רציתי. זה אחד מהסממנים לקלקול התרבותי הכי גדול ואסוני. אני חושב ש'כוכב נולד' קשורה להתחממות כדור הארץ. זה איזשהו טמטום הדרגתי של האנושות שמביא אותה לצריכה מטופשת של דברים ללא תוכן ולזה שאנשים לא יוצרים בשביל תוכן".
מוריסי
"פחות הכרתי את קריירת הסולו שלו, זו לא המוזיקה שאני אוהב. משום מה פספסתי את כל שנות השמונים. לחמם אותו היה טוב מבחינת הקריירה, אבל לי אישית לחמם אנשים לא עושה את זה. למה לי לבוא ולגנוב קהל ששילם לבוא לראות אותו? מילא אם זה היה אותו סגנון מוזיקלי. נכון שזה נותן במה ועוד אלפי אנשים הכירו אותי בגלל מוריסי, אבל אני מעדיף להופיע מול 200 אנשים שלי ב'בארבי' מאשר מול 7,000 שבאו לראות את מוריסי".
חתול
"עד לפני כמה ימים הייתי אומר לך שאת מטורפת אם את חושבת שיהיה לי אי פעם חתול. אני שונא חתולים, אני איש של כלבים, כל החיים היו לי כלב או כלבה, ואז מצאנו את הפרעוש הקטן זרוק על המדרכה ועומד למות. חשבתי שרק אציל אותו ואמסור אותו, אבל גם אני וגם הכלבה שלי התאהבנו בו. היא מדהימה, היא מגדלת אותו, מלקקת אותו ונותנת לו להתכרבל איתה. החתול הזה הוציא את האמהות שבשנינו".
משפחה
"אני קרוב מאוד למשפחה שלי. ההורים שלי התגרשו ואנחנו משפחה מאוד מצומצמת. אנחנו לא בקשר עם הצד של אבא. אמא שלי באה לכל ההופעות, אחי הגדול מנהל אותי, אחי שקטן ממני ב~12 שנים הוא צייר, ולמרות שאנחנו משפחה אשכנזית כזו שכל אחד גר במקום אחר, אנחנו חמולה שכל הזמן משתדלת להתראות. אני לא יודע איך זה נהיה כך, כי בילדות היינו משפחה דפוקה, אבל עברנו הרבה יחד".
הופעות
"החיים האמיתיים. הבין לבין מרגיש לי כמו הפסקה בין החיים שלי לחיים על הבמה, שהיא המקום היחיד שמרגיש לי כמו בבית. כשאני רואה הופעות זה מרגיש לי מוזר שאני לא על הבמה, וזה תמיד היה לי. אני מחכה כל פעם להגיע להופעה".
כתיבה
"ריפוי עצמי. סוג של דבר שכל אחד חייב לעצמו. אם אין לך כסף לפסיכולוג, תכתוב. יש בזה משהו, במיוחד בסוג הכתיבה שלי, שאני פשוט שם עט על הדף ולא מפסיק לכתוב. אחר כך אני אולי מעבד את זה קצת, אבל לי יוצאים דברים שהם כמעט נבואיים, שיצאו לי מתוך התת~מודע, שאני מבין רק כמה חודשים אחרי".
מתוקים
"אני צורך כמויות של קני נמלים. אגב, אני שונא אוכל רטוב, אז אני לא אוכל שום דבר עם רוטב".
אסף אבידן
"כל כך הרבה שנים לא הייתי אסף אבידן. היו לי כינויים כמו 'ג'ימי' או 'ג'מייקה', ברמה שלא ידעו שקוראים לי אסף. עד היום החברים הוותיקים קוראים לי ג'ימי. לשם הזה אין ערך בשבילי. מבחינתי שיקראו לי מטסי יקוזה. הסיבה היחידה שחשוב לי לקבל קרדיט על השם הזה היא אמא שלי. השם שלי הוא לא מה שעושה אותי. אני יותר מדיי רגיש ואני גם מאוד מצחיק, למרות שלא רואים את זה כי אני עומד על הבמה ומתלונן על כמה שכואב לי. בעצם אני סוג של פולני".
נא להמתין לטעינת התגובות
