דני בר גיורא: "זה מרגיש כאילו המדינה ויתרה על ירושלים"
"לצעירים אין מה לעשות כאן. אין להם תעסוקה". "אם לא תהיה התערבות ממשלתית דרמתית, אני לא רואה עתיד לחילונים בעיר הזאת". "בתי ספר ימשיכו להיסגר ולהצטמצם, מנהלים ימשיכו לעזוב וגם מורים יבקשו לפרוש מוקדם. דני בר גיורא בשיעור מולדת אחרון
"מספר המנהלים שעזבו בשנתיים האחרונות הוא חריג ביותר", הוא אומר השבוע בראיון פרישה לפני שהוא עובר לנהל את פרויקט "אופק חדש" במשרד החינוך,
""אני מכיר את האנשים הללו. את יודעת, כל אחד וסיפורו הוא, אבל אין ספק שיש פה משהו עמוק יותר שמניע את גל העזיבה. ניהול בית ספר הוא עבודה מעניינת, אך קשה עד כדי בלתי ראויה למאכל אדם. אני אישית מסיר את כובעי בפני כל מי שמוכן לקחת על עצמו את האתגר. עבודת החינוך היא קשה ויום~יומית. היא לא פרסום ולא גימיקים. ההתרגשות שבלפגוש בוגרים שלך שהצליחו בחייהם, נותנת לך כמנהל סיפוק אדיר. אבל מה, תהליך החינוך מצריך סבלנות של בדווי. זה לא זבנג וגמרנו".
אז גם אתה בנשברים?
"בתור אזרח ואיש חינוך, אני דואג למצבה של המערכת. השביתה שהייתה בשנה האחרונה הייתה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי. מצאתי את עצמי מעורב הרבה יותר מכפי שהייתי בניסיונות להבין מדוע עגלת החינוך תקועה בבוץ. נפגשתי עם הנהלת משרד החינוך, עם השרה והמנכ"לית, עם שרים, עם מורים, והשתכנעתי שרפורמת 'אופק חדש', שאותה אני אמור להטמיע, היא הזדמנות אמיתית לתהליך של שינוי. השרה והמנכ"לית חיפשו פרויקטור שיוביל את הרפורמה ופנו אליי.
"הרגשתי בתחושת הבטן שלי, שמלווה אותי כל חיי בקבלת החלטות, שזה משהו שאני חייב להתגייס לטובתו ולא לסרב לו. כאשר נכנסתי לחדר המנהל לא היה לי מושג אם אפשר להשפיע, והיום אני כמובן יודע שכן, וגם עכשיו אני נכנס למשהו שאני עוד לא יודע מה יכולת ההשפעה שלי עליו. מה שכן, אני יכול לומר לך שאם אבין שאין לי אפשרות להשפיע, לא אשאר דקה אחת מיותרת בתפקיד. זו שליחות ציבורית חשובה ואני מקווה שאצליח לתרום ביישום הרפורמה בשטח".
תחושה קשה של תסכול ועצב מלווה את כל העוסקים במלאכת החינוך בעיר, לנוכח כל האירועים שקרו במערכת בשנה האחרונה וגל הבריחה החילוני מהעיר. ההרשמה לבתי הספר הממלכתיים פוחתת, ויש פחות כיתות לימוד, פחות מבנים ויותר בתי ספר חילוניים שמאיימים להיעלם מהנוף. לבר גיורא יש דעות מוצקות לגבי הסיבה לכך ולגבי מה צריך לקרות כדי שההגירה השלילית ההמונית תיפסק.
"מערכת החינוך בשפל גדול בכלל, ובירושלים בפרט. אני אישית הסכמתי להיענות לצו 8 ולנסות לעשות כל מה שאפשר כדי שרפורמת 'אופק חדש' תצליח. הרבה תלוי ברפורמה הזאת. האוכלוסייה החילונית הופכת להיות מיעוט נרדף בעיר הזאת. לצעירים אין מה לעשות כאן, אין להם תעסוקה, אין להם כלום. אם לא תהיה התערבות ממשלתית דרמתית, אני לא רואה עתיד לחילונים בעיר הזאת. זה מרגיש כאילו מדינת ישראל ויתרה על בירתה, וחבל. אם לא יהיה תהליך אמיתי ורציני, גם ברמת המאקרו וגם ברמת המיקרו, אנשים פשוט ימשיכו לנטוש את העיר. בתי ספר ימשיכו להיסגר ולהצטמצם, מנהלים ימשיכו לעזוב וגם מורים יבקשו לפרוש מוקדם. צריכה להיות החלטה שהעיר הזאת מקבלת עדיפות. אם המדינה לא תחליט שהבירה שלה היא בעדיפות לאומית, אני לא רואה שום דבר שיכול לעצור את כדור השלג הזה".
איזה פתק תשים בקלפי בבחירות המוניציפליות בנובמבר?
"את זה, ברשותך, אני מעדיף לשמור לעצמי. אני יכול רק להגיד שאני מקווה שייכנס ללשכת ראש העירייה אדם שיהיה באמת מחויב לעיר הזאת".
וכרגע אין שם מישהו כזה?
"בואי נגיד שמבחן התוצאה אומר שלא".
בר גיורא (44), נשוי ואב לשניים, לא עבר את מסלול המנהלים הפורמלי של משרד החינוך. בעבר הוא היה איש היי~טק, ויש לו תואר ראשון ושני במדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית. בצבא הוא היה מפעיל מערכות מזל"ט והשתחרר בדרגת סרן. "אחרי הצבא נכנסתי בעצם לעולם ההיי~טק", הוא נזכר, "ניהלתי פרויקט גדול בחברת היי~טק, שעליו אני לא ממש יכול לספר.
"הרווחתי משכורת גבוהה, היה לי מעמד מכובד, זה היה שיא תקופת ההיי~טק. במסגרת הפרויקט נסעתי למקסיקו לשנה. זו הייתה חוויה מדהימה, אבל לא נהניתי. משהו בי מת והבנתי שהמקום האמיתי שלי בחיים הוא לא לעבוד עם מכונות, אלא עם אנשים. המשקל הסגולי שלי בעשייה החינוכית שווה פי כמה מהעשייה שלי בהיי~טק. עד התיכון הייתי תלמיד מופרע עם ציונים שליליים ובעיות התנהגות. לימים הבנתי שאם היה צוות פדגוגי טוב שהיה שם לב לקיומי, אולי זה היה יכול להיראות אחרת. לכן גם בחרתי את התחום הזה, כדי לנסות להשפיע ולשנות".
אחרי שנתיים בתחום התקבל בר גיורא לבית הספר למנהיגות חינוכית מטעם מכון מנדל, ושם הבין שהוא רוצה לנהל בית ספר. את מודעת הדרושים של בית הספר לאמנויות, מבתי הספר היוקרתיים בעיר, שחיפש מנהל, קרא במקומונים. "לימדתי תקופה קצרה בתיכון שליד האוניברסיטה בתור סטודנט, הייתה לי תעודת הוראה וכאמור סיימתי שנתיים בבית הספר למנהיגות חינוכית. זה מאוד נחשב לסיים שם. ברגע שכף רגלי דרכה בבית הספר הזה, התאהבתי בו מיד וידעתי ששם מקומי".
התיכון לאמנויות נוסד בשנת 1984.
- אחת הביקורות המרכזיות כלפי יוצאי התיכון לאמנויות היא שרבים מהם משתמטים משירות בצה"ל.
"זה אולי היה נכון פעם, אבל האמירה הזו בהחלט לא נכונה היום. בית הספר עשה שינויים גדולים במידת המעורבות שלו בקהילה. עשינו פרויקט מרגש כאשר אימצנו קהילה של ניצולי שואה. אימצנו גם את בית הספר הדו~לשוני ועשינו הפעלות כאלה ואחרות בשכונות מצוקה בעיר. לבית הספר כיום יש אמירה מאוד ברורה: אנו חיים בחברה ולא על אי בודד ויש לנו אחריות ומחויבות. הגענו למצב שקרוב ל~100 אחוז מהבוגרים שלנו הולכים לצבא ועושים שירות משמעותי, או עושים שירות לאומי. אני ממש נגד האמירה הזו וסולד ממנה.
"מאז שהגעתי לבית הספר מצאנו איזון נכון יותר בין המתחים הטבעיים שקיימים בו. למשל, המתח בין החופש והגבולות, החופש שבלימודי האמנות לעומת הלימודים העיוניים, או המתח בין האינדיבידואל היוצר והחברה שאליה הוא משתייך. בעקבות כך חלה עליה משמעותית של בוגרים המסיימים תיכון עם תעודת בגרות, הממוצע של ציוני הבגרות עלה וחלה עלייה במספר הבוגרים הפונים לתקופת נתינה משמעותית לחברה, אם בשירות צבאי משמעותי או בשירות לאומי.
"דבר נוסף, הקשור גם הוא באחריות חברתית רחבה, היה הכנסת תלמידי וכיתות חינוך מיוחד לבית הספר. כיום יש בבית הספר ארבע כיתות חינוך מיוחד, ובסך הכול כעשרה אחוזים מתלמידי בית הספר הם תלמידי חינוך מיוחד. תכנית השילוב של תלמידי החינוך המיוחד בבית הספר היא מודל ייחודי, שלפיו כולם לומדים יחד בכיתות~אם, וכל אחד יוצא מכמה שיעורים ומקבל תמיכה על פי צרכיו".
יש רושם שקל יותר לנהל בית ספר עם אוכלוסייה איכותית כמו האמנויות, הגימנסיה או ליד האוניברסיטה. אתה חושב שהיית מנהל את בית הספר דנמרק בהצלחה דומה?
"הייתי מאוד רוצה להאמין שהייתי מצליח גם בבית ספר כמו דנמרק, למשל. בית ספר הוא בית ספר. הרי לא נולדתי באמנויות. הייתי מורה למתמטיקה בתיכון שליד האוניברסיטה ולימדתי שם כיתות שילוב - שלמדו בהן ילדים עם פערים גדולים ובעיות - וגם לימדתי מחשבים במעון לנערות במצוקה. זה לא שכל חיי הייתי בתיכון לאמנויות. חוץ מזה, כאמור, גם שם עשרה אחוזים מהתלמידים הם מהחינוך המיוחד, מה שאין בדנמרק, למשל, והצלחנו עם החבר'ה האלה מאוד. הואיל ובדנמרק לא חיפשו מנהל באותה עת ובאמנויות כן, יצא שהלכתי לאמנויות. זהו".
למה מתקופת הניהול תתגעגע?
"בית הספר הפך במרוצת השנים לביתי השני, ומן הסתם הפרידה מבית היא לא קלה. עם זאת, ברור לי שהאוורור ההדדי הזה יעשה טוב גם לי וגם לבית הספר. כל שינוי הוא הזדמנות להתחדשות, ואני משוכנע שענת גור, שתמלא את מקומי, תצעיד את בית הספר להתרעננות שכבר רואים את ניצניה. מתלמידים אני רגיל להיפרד, הרי בכל שנה אנחנו נפרדים ממחזור תלמידים שמסיים את כיתה י"ב. עם זאת, הם לנצח נשארים תלמידיי, וגם כשאני פוגש אותם אחרי שנים, וזה קורה הרבה, הם נשארים התלמידים ואני המנהל. כמו שאמרתי, יש בבית הספר שלנו הרבה ילדים של חינוך מיוחד. יש לנו סיפורי הצלחה עם ילדים שאני גאה לומר שבית הספר ממש הצליח לשנות את מסלול חייהם, לגרום להם להשתלב בחברה באופן נורמטיבי לחלוטין ולהאמין בעצמם".
זכורים לך גם מקרים של חוסר הצלחה, שתסכלו אותך?
"כן. בשנה שעברה, למשל, היה אצלנו מספר רב מדיי של מקרי פריצת גבולות ואלימות. אלה מקרים עצובים וקשים, כי אתה מבין פתאום שיש תלמידים שאתה לא מצליח איתם ושכנראה גם לא תצליח איתם".
יש תחושה שגם המורים מתוסכלים מהמערכת. מורים רבים ביקשו לפרוש מהמערכת השנה אף על פי שהם רק בני 55-51. רק לחלק קטן מהם אישרו את הבקשה, ובעצם נשארים במערכת מורים מתוסכלים מאוד.
"נכון. המורים כיום מיואשים, מושפלים, מדוכאים. כשהייתי סטודנט לתואר ראשון ואמרתי למישהו שאני מורה בתיכון שליד האוניברסיטה, היו מסתכלים עליי במבט שאומר: 'חבל, אנחנו דווקא זוכרים שהיית מוצלח'. צריך לעשות הכול כדי להחזיר את הגאווה למקצוע ההוראה ולתת למורים תנאי עבודה נורמליים שמגיעים להם. הבעיה כיום היא לא רק באיכות המורים, היא במנהיגות".
יש איזה טיפ שאתה יכול לתת לעמיתיך המנהלים שנשארים במערכת?
"מנהל הוא בראש ובראשונה מנהיג. הוא צריך להיות סמכות פדגוגית, איש עם חזון, שיש לו הסתכלות רחבה ורחוקה – משום שהעבודה יכולה להטביע אותך ואתה עלול לשכוח את הדרך. לאנשים יש נטייה אנושית עצובה לברוח מהתמודדות ולבחור בפתרונות מהירים. כל מי שהיה פעם מורה, גננת או מנהל יודע שצריך לדעת לתמרן בין להיות נחוש, דורש ולא מתפשר, לבין לדעת לדאוג, להכיל ולאהוב. זה לא סותר. צריך להיות לוליין כדי להגיע לאיזון הנכון. אני מודה שפיתחתי כישורים של רב~לוליין בעניין הזה".
רפורמת "אופק חדש", שעליה הוחלט השנה במשרד החינוך, עתידה, לדבריה של שרת החינוך יולי תמיר, לשפר את מעמד ההוראה והמורים, לשדרג את שכרם ולייעל את שבוע עבודתם. מעבר לשיפורים טכנולוגיים ולהוספת מחשבים בכיתות, היא מאפשרת את שילובם של מורים איכותיים יותר במערכת, שיקדמו את הישגיה. במסגרת רפורמה זו יוכלו המורים לנצל שעות פרטניות לעבודה עם תלמידים לקויי למידה, עולים חדשים ותלמידים חלשים. המורים יוכלו לנצל את השעות הפרטניות גם למפגשים עם הורים, להכנת שיעורים וחומרי למידה ולבדיקת עבודות ומבחנים.
גם מעמד המנהלים במוסדות החינוך אמור להשתדרג. שבוע העבודה שלהם יהיה בהיקף של 40 שעות, והם ימונו לקדנציה של עשר שנים. שכרם יתבסס על טבלת שכר ייחודית המבוססת על ארבע דרגות ניהול ועל מורכבות בית הספר שאותו הם מנהלים, והם יזכו לרכב ולתשלום הוצאות כמו מנהלים במגזרים ציבוריים אחרים.
תומכי התכנית משוכנעים שהיא תשדרג את מעמד המורים ואת איכות הלימודים ותצמצם את "בריחת המוחות" ממערכת החינוך. המתנגדים חוזים לה כישלון וטוענים שהמורים ייאלצו לעבוד קשה יותר, ללא תגמול שישקף באמת את האופק החדש שמציע משרד החינוך.
הרפורמה, שהופעלה כפיילוט בחלק מבתי הספר בעיר בשנה שעברה, תיושם בכ~30 בתי ספר נוספים השנה. בתי הספר הביעו שביעות רצון כללית מהפעלת הרפורמה, אך קבלו על כך שמשום שהתשתיות המתאימות לקליטתה עדיין לא נבנו בהם (כמו חדרים עם טלפונים ומחשבים), הם חוששים שלא יוכלו לממש בצורה טובה את מטרותיה ויעדיה.
בר גיורא: "'אופק חדש' זה משהו מאוד פשוט בבסיסו. זה לא אלוהים ולא המשיח, זה מהלך שנושא בחובו פוטנציאל לשינוי אמיתי בחינוך. מורים יתוגמלו בשכר גבוה יותר ויהיו יותר הכשרות והשתלמויות מקצועיות. מבנה שבוע העבודה של המורים ישתנה לטובה, יהיו להם שעות פרטניות שבהן אפשר יהיה לעשות שינוי ממשי עם תלמידים ויהיו כיתות לימוד מצומצמות ועבודה בקבוצות. תראי, כל שינוי הוא בעיניי פוטנציאל לעצירה והתבוננות. כל שינוי הוא הזדמנות אמיתית. אם כל הנוגעים בדבר ייקחו את הרפורמה הזו ברצינות, יקרו לטעמי דברים פדגוגיים בעלי ערך משמעותי".
מה אתה אמור לעשות, בעצם?
"בגדול אני אחראי, בין השאר, על יישום והטמעת הרפורמה במוסדות החינוך השונים, על פי הנחיות המשרד. אני אחראי על ריכוז עבודת המחוזות מול מוסדות החינוך ועל תיאום מדיניות המשרד מול מנהלי המחוזות. אני גם אחראי על המעקב אחר יישום הרפורמה והפקת דיווחים תקופתיים על התקדמותה בשטח".
יש הרבה בעיות בעניין הרפורמה. מלבד המתנגדים שגורסים שתנאי המורים דווקא הורעו, המנהלים שכבר החלו בתהליך הזה התלוננו כל השנה על כך שאין להם עדיין תשתיות ליישום הרפורמה. איפה זה נתקע?
"אני עדיין בתהליך של למידה. אין לי ספק שלמתבונן מהצד נראה שיש עוולות גדולות בכל נושא היישום של 'אופק חדש'. אני אישית מבטיח להתעורר בכל בוקר ולהיות ממוקד בפתרון הבעיות, ברגע שאדע את כל המורכבות של הנושא ואהיה בקיא בו. התאמת התשתיות לרעיון שעומד בבסיס הרפורמה היא קשה. יש כרגע בעיה אקוטית בזרימת התקציבים עבור התשתיות בצינורות הביורוקרטיים. אני מקווה שזה יסתדר בקרוב. כרגע זה באמת מקשה על יישומה".
צפויים עוד קיצוצים במערכת החינוך בשנה הקרובה. יש בכלל מאיפה לקצץ?
"לפי מיטב ידיעתי, הקיצוץ המדובר הולך להיות ביחידות המטה במשרד החינוך ולא בכספים המגיעים לבתי הספר ולתלמידים. בכל אופן, לרפורמת 'אופק חדש' מוקצה המון כסף, ואיש לא הולך לגעת בכסף הזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
