בגובה העיניים עם ג'קי מייקה
1,537 מילים עם הזמר ג'קי מייקה, 53, נשוי + 2, קול קורא מהאייטיז
"מעל הכול מבחינתי. תמיד כשהייתי חוזר לירושלים אחרי הופעות, כבר בעלייה של הקסטל הייתי מריח את הריח של העיר, את האוויר, והייתי אומר לעצמי שאני לא מחליף את ירושלים. ככה זה עד היום. למרות שהיא לא עיר של ים ובילויים, יש בה משהו שאני לא יכול להתעלם ממנו ולעזוב אותו. תמיד אמרו לי בעולם המוזיקה שאני צריך לעזוב את העיר, אבל אף פעם לא עזבתי אותה. היו לי תקופות בחיפה ובנתניה, אבל תמיד חזרתי לבית".
בית"ר ירושלים
"ילדות, שורשים, חיים. בית"ר היא כל החיים שלי. בקרוב ייצא המנון חדש. אני מעדיף המנונים על פני שירי אליפות, כי שיר אליפות זה לאותו שבוע ובזה זה נגמר. אני אוהב ליצור שירים שהקהל מתחבר אליהם, שר אותם ביציעים ומלווה את הקבוצה. פעם פחדתי שיזהו אותי כזמר של שירי כדורגל, אבל היום מזהים גם להיטים ישנים שלי".
ארקדי גאידמק
"הוא עשה דבר טוב בזה שהוא השקיע בבית"ר וזה יפה, אבל מצד שני הוא שינה את התפיסה שלה. בית"ר תמיד הייתה משהו שבא מהשכונה, עם שחקנים שגדלו מהנוער ושהיו כביכול אלילים של. בואטנג את זנדברג הם לא ירושלמים, והם מסיימים את המשחק ונוסעים לבית שלהם. בבית"ר של פעם היה קשר עם הקהל, ושחקנים נולדו מהשכונה ועלו לבוגרים.
"ההנהלה ומשה דדש ואורי מלמיליאן, כל אלה חסרים לי. גאידמק שינה והביא אנשים אחרים, אבל השם נשאר. אני תמיד אלך עם בית"ר ירושלים, זה חיידק. אני שם לב שגאידמק מנסה להחזיר את הסמלים שהיו פעם. אני אשמח מאוד אם דדש, אברם לוי, מלמיליאן ואלי אוחנה יהיו מעורבים בבית"ר, כי השחקנים ישחקו בשבילם. האליפויות האחרונות של בית"ר נעשו בזכות הכסף. קנו אליפות. ב~1987, כשבית"ר זכתה באליפות עם כל השחקנים שגדלו איתי בנוער, הייתי גאה בזה".
מוזיקה ים תיכונית
"מוזיקה שמחה. השירים הקצביים הם אלה שהולכים הכי טוב באירועים. זו מוזיקה שתמיד תזכיר את השכונות, את המקופחים, את אלה שיש להם קשיים. בסך הכול יש שירים איכותיים במוזיקה הים תיכונית. יש שירים בכיינים שאני לא כל כך אוהב, אבל בסך הכול זו מוזיקה שהעם מתחבר אליה, אפילו האשכנזים".
מעריצות
"הייתה תקופה של הערצה גדולה מאוד. עד היום יש לי כמויות של מכתבים בבית. לפעמים זולגות לי קצת דמעות כשאני קורא אותם. כל הכתיבה, ההערצה, הפרגון לשירים להופעות, גרמו לי להרגיש שיש תמורה למה שאני עושה. הרגשתי שאני עובד למען משהו. כשאתה עושה מוזיקה ואין מי שישמע אותה, יחווה דעה, ייהנה ממנה ויקנה אותה, אתה מרגיש מנותק. זה כמו לשחק כדורגל בלי קהל".
חתונות
"היום אני כמעט לא מופיע בחתונות, והאמת היא שאני כמעט לא מופיע בזמן האחרון. כל המועדונים שהיו פעם, 'הקרוון', 'יופיטר', 'נובמבר', שהיו בסגנון שלי, נעלמו. כמעט כל האמנים שאני מכיר מנסים לגרד הופעות. סמיר שוקרי עזב את הארץ כי לא היו לו הופעות. זה חסר לי, אהבתי מאוד להופיע ואני אוהב מאוד את הבמה. לא עשיתי מזה כסף גדול, אבל אהבתי את המוזיקה. אני לא עובד, אבל מנסה להתפרנס מתמלוגים. המשפחה תומכת ואני חי ברמה סבירה. אני לא אומר שזה קל, אבל זה מה יש. לא צריך לקחת כל דבר קשה".
ממילא
"עכשיו צילמו סרט תעודה איתי ועם אורי מלמיליאן, ששנינו גדלנו בממילא. דיברנו על ממילא, והראו לנו על מסך איך היא נראתה לפני 30 שנה, כשהיינו ילדים. התלהבנו, ואז יצאנו לשטח להצטלם. הבמאי כתב שיר על ממילא ואני הלחנתי, וזה יהיה בסרט. ממילא זה דבר של פעם בחיים,
קטמונים
"שכונת ילדות. התפתחתי שם כשחקן כדורגל ושיחקתי בנוער של בית"ר. גם המוזיקה באה משם: הקימו לנו להקת זמר במרכז הקהילתי ובחרו אליה כמה נערים. הם ידעו שאני אוהב לשיר, אבל הראש שלי היה בכדורגל. בסוף שכנעו אותי. זה התחיל כחוג. היינו כמה חבר'ה עם גיטרות והופענו בכל מיני מקומות, ופתאום זה התחיל לעניין אותי. היינו שכונת עוני. ניסינו לרדת לפשע, עם כל מיני גניבות ממכולות ומחנויות, כל מיני דברים קטנים כאלה, אבל למזלי זה לא מה שבחרתי".
יוסי וסם מלכה
"אחים יקרים לי, אחים תאומים שקטנים ממני. הם עברו תקופות לא קלות בחיים, ואני שמח שהיום הם מאחורי כל העסק הזה. הם בכיוון של עסקים, עוזרים לזולת. גם אני נעזר בהם. הם נשמות טובות, דואגים להרבה בתי כנסת, שומרים שבת ותורמים. הם עשו שינוי מאז שהיו נערים. אני זוכר את ההידרדרות שלהם. זו הייתה שכונה, ואחד גורר את השני. לא חשבתי שזה יגיע לממדים האלה. עברנו לדירה ברמות, אבל זה לא עזר. בסוף הם עברו את הקשיים והיום, ברוך השם, אני שמח שהם במקום אחר".
מרוקו
"נולדתי בקזבלנקה, אבל לא זכיתי לראות מה זה מרוקו. עליתי לארץ בגיל שנה".
בנייני האומה
"הייתי בא לשם כדי לראות מופעים של זמרים גדולים שאהבתי בזמנו. זה נראה לי כמו אולם כזה ענקי, שלהגיע אליו זה הטופ. במסגרת ההופעות שלי עם אבנר דן הייתי מופיע בכל מיני מקומות בארץ, ואז האמרגן שלי החליט לשכור את בנייני האומה. קיבלתי שוק, שאלתי אותו מי יבוא לראות אותנו בבנייני האומה. חיכיתי ליום הזה, ובאמת היה אולם כמעט מלא. זה היה ב~1983, זה מאוד ריגש אותי. עד היום אני לא שוכח את המופע הזה".
מזרח ירושלים
"יפה לי כשאני מסתכל על העיר העתיקה, ואחרי שכבשנו אותה הייתי הולך לשם הרבה. הייתי מצר את המדים אצל החייטים שם. הלכתי הרבה לכותל, הייתי משחק סנוקר ואוכל כנאפה. הייתה אווירה אחרת, הערבים היו בראש טוב".
כדורגל
"אהבת חיי. גם כשהייתי שחקן וגם היום, כשאני רואה משחקים של בית"ר ומהעולם, זה דבר שאני אוהב ואני מרגיש פספוס לגביו. כל החיים שלי והילדות שלי היו כדורגל. התאמנתי ושיחקתי עם מלמיליאן, דני נוימן, יוסי מזרחי, כל אלה היו איתי בנוער. הם חברים טובים, לא הייתי פחות טוב מהם. הייתי צריך לעבור לקבוצה אחרת, אבל לא קיבלתי שחרור מבית"ר, ובסוף זה התפספס בגלל ביורוקרטיה. הייתי שחקן טוב והייתה לי שליטה מצוינת בכדור. תמיד אמרתי לעצמי שאחזור לשחק, אבל זו הייתה אשליה".
להקת "זמר קטמונים"
"התחלתי לשיר שם. היה לי חבר גיטריסט בלהקה שהאמין בי, והוא קרא בעיתון שהאמרגן של שימי תבורי מחפש אמנים. הוא פנה אליו ודיבר איתו עליי. קבענו פגישה והוא הזמין אותי למופע שארגן. עליתי לשני שירים והוא החתים אותי על חוזה לחמש שנים".
"אני אוהב אותך בית"ר"
"זה להיט. ב~1987 הקלטתי שיר שנקרא 'האליפות הראשונה של בית"ר'. זה שיר עם שורשים. השיר 'אני אוהב אותך בית"ר' הפך להמנון של האוהדים. הוא לא נופל, אלא ממשיך עד היום. כל מיני זמרים הוציאו שירים חדשים על בית"ר, אבל לשיר הזה יש עדיפות. הוא כל הזמן חוזר על עצמו ומורידים אותו המון ברינגטונים. הוא להיט מעבר לבית"ר. כל ילד קטן מכיר את השיר הזה".
קרן לוי
"זמרת שהגיעה אליי בגיל צעיר. היא רצתה שאכתוב ואלחין ואקדם לה את הקריירה. אני חושב שפחות או יותר הצלחתי לעשות איתה משהו. אמנם לא הגענו לממדים של שרית חדד, אבל היד עוד נטויה. אני מאמין שזה יבוא. כיום היא אשתי ויש לי איתה שני ילדים. הכול התחיל מזה שהיא רצתה להיות זמרת, ובסוף לקחתי אותה לידיים גם מכיוונים אחרים".
ימק"א
"משהו שאני לא יכול לשכוח. עצוב לי שהרסו את ימק"א וגם את ממילא. למרות שהפרויקט בממילא נראה יפה ואני מניח שגם בימק"א יהיו בתים יפים, זה עדיין עצוב בעיניי. אלה הזיכרונות שנעלמים מהעין. בחלומות אני הוזה את ימק"א עם הקהל באווירה אחרת ממה שיש היום, על העצים. היציעים היו מעץ ועמדו להתמוטט בכל רגע. זה היה קהל קבוע. הייתי מזהה את האנשים, כל אחד בא למקום הקבוע שלו".
איציק קורנפיין
"אדם יקר שבית"ר חייבת לו הרבה. שוער מצוין שהיה צריך להמשיך לפחות עוד שנתיים-שלוש. הצטערתי שהוא הפסיק, אבל זה ראוי שנתנו לו תפקיד בבית"ר".
אורי לופוליאנסקי
"אני לא מכיר אותו טוב. לא התחברתי אליו במיוחד. אני זוכר יותר את אהוד אולמרט, גם הכרתי אותו אישית".
סמים
"לא בלקסיקון שלי. אני גם לא מעשן סיגריות ולא שותה אלכוהול. אני לא אוהב את זה וכמעט לא הולך למועדונים בגלל זה. עברתי השתלת קרנית בעין, וזה מיד עושה לי לא טוב".
דיאטה
"אני שומר על תזונה נכונה וכמעט שלא אוכל בשר. אני לא אוכל הרבה, כי לדעתי אוכל בגיל שלי סתם גורם לבעיות".
"כוכב נולד"
"גם אני התחלתי בסוג של 'כוכב נולד'. זה נקרא 'פזמון תיכון', בלי טלוויזיות ובלי כלום. זה עזר, זה דחף, זה היה יפה. הפרסום שמקבלים ב'כוכב נולד' הוא מעבר לכל פרופורציה, כאילו אתה יכול לבוא משום מקום ופתאום לעלות על גל. זה יכול להיות טוב, כי יש במה שנותנת דחיפה, אבל זה יכול לפגוע במי שהשתתף והתאכזב, כמו יהודה סעדו. חשבתי שהוא הולך להיות כוכב, אבל לא שמעתי עליו. לא קורה איתו כלום".
גלגלצ
"אני לא מאזין לשום תחנה באופן קבוע, גם בחיים אני אוהב לגוון. אני שומע מדי פעם בלילות. הבנתי שמשמיעים אותי בשיר שהוצאתי עם סילברדון, 'לא חשוב לי לאן', ואני יכול לפרגן על זה ולהודות".
ירון אילן
"נשמה טובה. הוא שדרן טוב, יש לו תכנית טובה, אבל אני מציע לו להתמקד בהנחיית התכנית שלו. אני מרגיש שהוא צריך להיפתח לעוד אמנים. יש אמנים שצריכים את העזרה שלו".
קאמבק
"אין דבר כזה. כל אמן מנסה להמשיך לעשות מוזיקה. יש אמרגנים עם כוח. שלמה ארצי שורד עד היום כי כנראה יש לו את הגב הנכון. אני מניח שאם הייתי ממשיך עם האמרגן שלי, הייתי עדיין בעניינים. אני תמיד מקליט חומרים חדשים, אבל לא תמיד קורה עם זה משהו".
ג'קי מייקה
"צנוע, עם רגליים על הקרקע, יודע בדיוק מה אני רוצה מעצמי. אני כל הזמן מנסה לעשות דברים. כבן מזל גדי אני לא מתייאש ומנסה כל הזמן. לפעמים אני מצליח יותר, לפעמים פחות. אני אוהב את החיים וגם קצת את הבדידות, היא נותנת לי השראה לכתיבה. אני אוהב סרטים טובים, אוהב מוזיקה, לא פוסל שום דבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
